שמעתי פעם בשם אחד המאמנים – קואוצ'רים – הגדולים בעולם, שמה שנותן לאדם את הערך והמשמעות בחייו, זה הדבר בו הוא מרוכז וממוקד. המיקוד הוא גם הקובע כיצד אנו מושפעים מחוויות וכיצד אנו פועלים כתוצאה מהן.
אתם יודעים מה היה המיקוד של יעקב אבינו? התורה מספרת שכשיעקב הרגיש שימיו ספורים וחייו בעולם עומדים לבוא אל קיצם, הוא קרא לבניו ואמר: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". על פי המדרש, יעקב רצה לספר לבניו ברוח קודשו על המועד בו תבוא הגאולה, אלא שאז "נסתלקה ממנו שכינה" והוא נאלץ לדבר על דברים אחרים.
למען האמת, משהו פה לא ברור. למה יעקב ראה חשיבות גדולה, רגע לפני מותו, לדבר עם בני משפחתו דווקא על הגאולה העתידה?
בדרך כלל במצבים כאלה, אדם מבקש לתת לילדיו וצאצאיו איזושהי 'צוואה רוחנית' שתנחה אותם בחייהם. הוא מעניק עצות ותובנות מניסיון חייו שיוכלו לדעתו להועיל להם בהתמודדות היום יומית עם העולם. בקיצור, אדם מעדיף לומר דברים שיהיו נוכחים ומשמעותיים בחיי ילדיו, מאשר לדבר איתם על איזשהו 'חזון רחוק' שיקרה ב'אחרית הימים', כזה שהדיבור אודותיו לא ישפיע על אורח חייהם…
אבל יעקב נוהג אחרת. מדוע? מה בדיוק הם אמורים לעשות עם המידע על 'אחרית הימים'?!…
כולנו מכירים את התחלת התורה בתיאור בריאת העולם: "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח אלוקים מרחפת על פני המים". המדרש מפרש את דברי הכתוב כמכוונים לארבע הגלויות שעברו ישראל, ואומר: "והארץ הייתה תוהו – זו גלות בבל. ובוהו – זו גלות מדי. וחושך – זו גלות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן. על פני תהום – זו גלות ממלכת הרשעה". ועל סיום הפסוק – "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" – אומר המדרש ש"זו רוחו של משיח".
מה זה אומר? שהגאולה איננה אמצעי לפתרון בעיות העולם, אלא היא התכלית לשמה נברא העולם! מה שהוביל לבריאת העולם, הוא רצונו של הקב"ה להתגלות לעיני כל גם בעולם הזה הגשמי. הקב"ה רצה שתהיה לו "דירה בתחתונים", כדברי חז"ל. ומשמעות הדברים היא שהקב"ה רצה לברוא עולם שבו יוסתר האור האלוקי ויתכסה בלבוש הגס של הטבע וחוקיו, עד שנתקשה למצוא בו את העקבות של הבורא, ואף על פי כן, למרות ההסתר, נצליח לדבוק בו ולהאיר את חשכת העולם עד שיהיה מוכשר לשמש לו כבית ראוי ל"מגורים" ויהפוך למקום בו האלוקות נוכחת ומורגשת לכל.
כלומר, כדי להגיע אל אותו אור נעלה שיפציע ויאיר את העולם באחרית הימים, חייבים לעבור קודם דרך חשכת הגלות. דווקא מתוך הסתר ניתן להגיע אל שיא האור, כמו שדווקא כשיש תחושת חסר אנחנו מרגישים רצון להגיע לשלמות, או שכשיש בידינו שאלה נסללת הדרך לתשובה. ולענייננו – כשיש גלות, יש גם גאולה!
מסופר שבזמן השואה הגיע יהודי אל אחד האדמו"רים ושאל: "רבי, אמנם אנו מצויים בעת צרה בה יהודים נהרגים באלפיהם רק בשל יהדותם, אך שאלתי היא האם אפשר לומר שהם נהרגים על קידוש ה', על אף שאין להם כל בחירה בדבר? הרי לא עומדת בפניהם אפשרות להמיר את דתם ולהינצל, אלא הרשעים חרצו את דינם למוות!"
השיב לו האדמו"ר: "יהודים אלה הם אכן קדושים, הם מתים על קידוש ה' רק בשל היותם יהודים, אך אתה צודק בשאלתך. באמת אין זו המדרגה הגבוהה ביותר של קידוש ה'. רצונך לדעת מהי המדרגה הגבוהה ביותר? – המשיך האדמו"ר – אם לאחר השואה הנוראה הזו תמשיך לחיות כיהודי, ולמרות השאלות המנקרות בליבך והספקות המאיימים לקחת ממך את אמונתך תתמיד בהנחת תפילין ובשמירת המצוות כולן, זהו הקידוש ה' במדרגתו הגבוהה!"
לחיים.
האמת היא שזה לא מדויק לחשוב שכעת אנו מתמודדים עם הגלות בלבד, ורק בעתיד אנו נפגוש ב"רוחו של משיח". לאמיתו של דבר, כדברי הבעל שם טוב, כבר היום יש בכל אחד מאיתנו – בקטן – את "רוחו של המשיח". והמגיד מקוז'ניץ הוסיף ואמר, שכל התעוררות של קדושה שיש לאדם בחייו, הן בתורה, הן בתפילה והן בגמילות חסדים, נובעת מניצוץ המשיח שבקרבו.
אלא מה? אותו ניצוץ משיח שבתוכנו מכוסה בשכבות עבות של אגו, גאווה ותאוות זרות. כך יוצא שאדם מסתובב בעולם ולא זוכר מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך…
הבדיחה מספרת על מופע היפנוזה שמשך אליו קהל רב. באמצע המופע פנה המהפנט אל הקהל ואמר: "כעת אבקש שאחד מכם יתנדב לעלות לבמה, ובאמצעות היפנוזה אשכיח ממנו את כל שקרה אתו בחודש האחרון!…"
הקהל שכבר התרשם שהמהפנט הוא אכן בעל יכולות לא מיהר להציע מועמד, רק כעבור רגעים ארוכים קם מישהו שישב במרכז האולם והחל פוסע לעבר הבמה. העיניים כולן הסתכלו לראות מי האמיץ המתנדב ואז נשמע קול צעקה: "לא! אל תהפנט אותו! בבקשה!"
"מדוע לא?" שאל המהפנט, והצועק השיב נסער: "רק לפני כמה ימים נתתי לו הלוואה של מאה אלף דולר…"
העולם מנסה בכל עת להפנט אותנו ולהשכיח מאיתנו את הניצוץ שלנו. הדרך שלנו לגלות אותו היא על ידי שאנו מתמסרים ללימוד התורה ועבודת התפילה – אז אותו ניצוץ יוצא מן ההסתר ומאיר את חיינו.
ועוד משהו חשוב: כשאנחנו גואלים את הניצוץ משיח הפרטי שבקרבנו, בזה אנחנו למעשה מקרבים את בוא המשיח הכללי. כך אומר במתיקות רבי נחום מצ'רנוביל בספרו 'מאור עיניים': משיח הוא נשמה כללית, הוא 'קומה שלמה', וחלק מנשמתו נמצא בתוך כל יהודי ויהודי. ולכן, כל יהודי שגואל את עצמו, גואל יחד אתו חלק מ'הנשמה הכללית' של משיח. וכשמשיח יבוא כל אחד מאיתנו יוכל לראות את החלקשלו בפאזל הנשמות ואת הגוון שהוא תרם לגאולה.
נראה לי שכעת אנחנו כבר מבינים יותר למה בחר יעקב לנצל את המעמד החד־פעמי בו נאספו בניו לפני מותו, כדי לדבר על הגאולה ואחרית הימים.
הגאולה איננה משהו עתידי שיפתור את בעיותינו באורח פלא. הגאולה היא בעצם תכלית הכל וכל חיינו מכוונים אליה. אם כן, היא הדבר הכי חשוב לדבר עליו. יעקב מבקש לדבר עם בניו על אחרית הימים כיוון שהעידן הזה רלוונטי עבורם כבר עכשיו! הוא מחדד אצל בניו את ההבנה שכל חייהם צריכים להיות ממוקדים בהפיכת החושך והגלות לאור של גאולה. זה המיקוד שדיברנו עליו בהתחלה כאמצעי להשגת המטרה, ואותו חפץ יעקב להעניק לבניו.
מלבד הגדרת היעד, יעקב משיג בדבריו דבר גדול נוסף: אתם מכירים את האמרה ש"הרמטכ"ל לא שולח חייל קטן למלחמה גדולה". יעקב ידע שברגע שבניו יבינו שהתפקיד שהוטל על כתפיהם הוא הבאת הגאולה – תפקיד מאתגר לפי כל קנה מידה, הם יסיקו מכך שיש בהם יכולות אדירות והם מסוגלים לבצע את משימתם בהצלחה. הם יאמרו לעצמם: "אם עלינו להאיר את העולם, לשמח לבבות נדכאים ולבנות לבורא דירה בתחתונים, זה סימן שאנחנו אכן יכולים"! עצם ההבנה ששליחות חייהם היא הבאת הגאולה, מעוררת בבני יעקב כוחות גדולים שעד אז נעלמו מהם.
משיח איננו מין מלך שיחלק כסף וזהב לרוב, יפתור לנו את בעיות האוברדרפט בבנק ויעלים את כל המחלות. משיח זה גילוי אלוקות. משמעות הדבר היא שבעת הגאולה נחדל לראות את העולם כגשמי ומופקר שבו איש הישר בעיניו יעשה, אלא נראה את האלוקות בעינינו. "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה דיבר". כלומר, העין הגשמית תהיה מסוגלת להבחין בנוכחות של ה'.
הבדחנים מספרים שפעם פגשו יהודים את המשיח ושאלו אותו: "מדוע אדוננו מבושש לבוא?" אמר להם המשיח: "אתם שואלים מדוע איני בא? פשוט מאוד. ליצחק הסנדלר יש דליפה בתקרה ושמעתי אותו אומר בייאוש: ריבונו של עולם, תביא כבר את המשיח! שמעתי גם את יעקב הנגר אומר: ריבונו של עולם, כל המצודות שפרשתי בביתי נגד העכברים לא הועילו, הם מסתובבים בביתי כאילו היה ממלכתם החוקית. איי, תביא כבר את המשיח… אתם מבינים?" אמר המשיח, "אתם רוצים שאגיע כדי לסתום דליפות וללכוד עכברים. אני אומר לכם, אם אנשים חושבים שאגיע בשביל לטפל בכל זה, אני לא מתכוון להגיע…"
עלינו לזכור תמיד שהשליחות שלנו כיהודים, ובפרט בדור הזה, היא לעשות הכל בשביל להאיר את העולם ולגלות בו את הנוכחות האלוקית, וזה מה שיזרז את ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש!
לחיים, לחיים ולברכה!
