בס"ד

יום חמישי, 19 נובמבר, 2026
הכי עדכני
האחת והיחידה

האחת והיחידה

לחיים, לחיים ולברכה.

בוודאי שמעתם על דמותו המופלאה של האדמו"ר האמצעי, בנו וממלא מקומו של האדמו"ר הזקן, שנהג לומר מאמרי חסידות באריכות ובהרחבה גדולה, בפרט בהשוואה למאמרי אביו. לפעמים, על בסיס סעיף או עמוד אחד ממאמרי אדמו"ר הזקן, היה אדמו"ר האמצעי מסביר את אותם עניינים בהרחבה גדולה, על פני עשרות עמודים הכוללים הרחבות, משלים והסברים.

על כך היו חסידים אומרים שההבדל בין מאמרי אדמו"ר הזקן למאמרי אדמו"ר האמצעי הוא שאדמו"ר הזקן עניינו בחינת החכמה, ואילו אדמו"ר האמצעי – בחינת הבינה. ההבדל בין חכמה לבינה הוא שחכמה היא הארה של ברק – נקודה קצרה הכוללת אור גדול, אבל במיעוט הסברה. לעומתה, הבינה היא כוח ההבנה וההשגה, המאפשר לבאר ולהסביר את נקודת החכמה בהסברים וביאורים רבים, לאורך, לעומק ולרוחב.

אמרנו שאדמו"ר האמצעי מילא את מקום אביו, וזה כולל גם את החלקים הפחות נעימים… גם פרשת חייו שלו כרוכה בהלשנה שהובילה אותו למאסר זמני על ידי השלטונות, וממנו השתחרר בי' כסלו תקפ"ז – בדיוק השבוע לפני 200 שנה. לא ניכנס כאן לפרטי הדברים, ורק ניגע בסיפור מיוחד.

במהלך שהותו בבית הסוהר קיבל אדמו"ר האמצעי רשות מיוחדת לומר חסידות. בתחילה לא הסכימו לכך, אבל בהשתדלות של איש ציבור שהכיר את אדמו"ר האמצעי והבין עד כמה אמירת החסידות חיונית עבורו, כמים קרים לנפש עייפה, הוא הצליח לשכנע את הגורמים לאפשר לו לומר חסידות. ואכן, ניתן לו האישור לכך, ובשבת פרשת ויצא, ט' בכסלו, שזהו גם יום הולדתו, הוא אמר לאחר תפילת מנחה מאמר חסידות על הפסוק "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" הנאמר בנוסח תפילת מנחה של שבת.

אדמו"ר האמצעי ביאר במאמרו בהרחבה את כל נוסח התפילה של מנחה בשבת, וזהו מאמר מיוחד ועשיר מאוד (נדפס בספר המאמרים 'קונטרסים' של אדמו"ר האמצעי).

חסידים מספרים שבאמצע אמירת המאמר עצר אדמו"ר האמצעי לפתע והכריז: "הס, הס, אבא בא!" כלומר, באמצע אמירת החסידות הוא ראה במחזה רוחני שאביו, אדמו"ר הזקן, שכבר הסתלק לעולם האמת, ירד ובא אליו לבית מאסרו.

לאחר אמירת המאמר הגיעה הבשורה שאדמו"ר האמצעי עומד להשתחרר ממאסרו. ואכן, ביום ראשון, י' בכסלו, הוא יצא לחירות ויכול היה לשוב לביתו.

הרבי זי"ע דיבר פעם על הקשר בין העניינים הללו – המאמר "אתה אחד" ושבת פרשת ויצא – ונקודת הדברים, כפי שהיא עולה גם מפרשת השבוע, קשורה למהותה של השבת.

הגמרא במסכת שבת אומרת: "כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים". הדברים מבוססים על הפסוק בישעיהו: "אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת עונג… אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך". כלומר, כאשר יהודי שומר את השבת ומתענג בה, הקדוש ברוך הוא מעניק לו את נחלת יעקב.

מהי נחלת יעקב? מבארת הגמרא שזוהי "נחלה בלי מֵצרים". הכוונה לברכה שהעניק הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו בפרשת השבוע: "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". כלומר, הברכה המיוחדת שקיבל יעקב אבינו, ברכת הפריצה ללא גבולות ומיצרים, ניתנת לכל יהודי בזכות שמירת השבת.

את הקשר בין שמירת השבת לבין השכר המיוחד של ברכת "ופרצת", נחלה בלי מצרים, מוצאים גם בנוגע ליעקב אבינו עצמו. חז"ל אומרים: אברהם אבינו, שלא נאמר בו במפורש ששמר את השבת, זכה לרשת את העולם במידה, כפי שנאמר לו: "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה וגו'". לעומת זאת, יעקב אבינו, שנאמר בו ששמר את השבת, זכה לרשת את העולם שלא במידה, כפי שנאמר לו: "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וכו'.

היכן ראינו שיעקב אבינו שמר את השבת? על הפסוק "ויחן את פני העיר" דרשו חז"ל שיעקב נכנס לעיר עם דמדומי חמה, מבעוד יום, וקבע תחומין. כלומר, הוא הכין את עצמו לקראת השבת ושמר על הלכותיה.

למרות שגם אברהם ויצחק שמרו, כידוע, על מצוות התורה, כולל מצוות השבת ודקדוקיה, הכוונה היא שבתורה לא נאמר באופן מיוחד שאברהם שמר את השבת. שמירת השבת נכללת בכלל שמירת המצוות שקיים, אך אינה מוזכרת כמצווה בפני עצמה. לעומת זאת, אצל יעקב אבינו נאמר עניין שמירת השבת באופן מיוחד, כפי שנלמד מהפסוק האמור. יוצא, אם כן, שיש כאן הבדל משמעותי: אצל אברהם אבינו שמירת השבת נכללת בכלל קיום המצוות, ואילו אצל יעקב אבינו היא מוזכרת כעניין בפני עצמו.

אבל רגע, כאן מתעוררת שאלה: למה זוכה יהודי לשכר כה גדול ולברכה כל כך מיוחדת דווקא בזכות שמירת השבת? הרי ישנן תרי"ג מצוות, ומדוע דווקא בשבת השכר אינו שכר רגיל, אלא נחלה בלי מצרים? וכמו כן, למה דווקא יעקב קשור לברכה כזו, ללא גבולות?

על כך מסביר אדמו"ר האמצעי באותו מאמר, "אתה אחד", שיש בשבת עניין רוחני מיוחד שאינו קיים בשאר המצוות. בכל מצווה ישנן מידות והגבלות, ויש הבדלים בין אדם לאדם באופן שבו הוא מקיים אותה. אחד מקיים מצווה בהידור מסוים, ואחר בהידור אחר; לכל אחד יש המידה והאופן שלו, בהתאם לכוחותיו ולדרגתו. השבת, לעומת זאת, שווה לכל ישראל. עניין המנוחה, שהוא התוכן הפנימי של איסור מלאכה ומנוחת השבת, מקיף את כל עם ישראל – צדיקים גמורים ופשוטי העם כאחד. אצל כולם קיימת אותה מנוחה, אותו דין ואותו תוכן של מנוחת השבת.

מהו עומק העניין? מסביר אדמו"ר האמצעי שבשבת מאירה בחינה רוחנית מיוחדת בנפש האדם – בחינת ה'יחידה' שבנפש. כידוע, לנשמה יש חמישה שמות: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. הדרגה הנעלית ביותר היא היחידה, שהיא עצם הנפש, בבחינת "יחידה לייחדך". זוהי ההתקשרות העצמית של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, התקשרות שאינה תלויה בהבנה, בהרגשה או בדרגה רוחנית מסוימת. בחינת היחידה עומדת למעלה לחלוטין מכל המידות וההגבלות.

כדי להבין את משמעות הדברים, יש להתבונן בכך שכל דרגה וכוח באדם מוגבלים במידה מסוימת. האדם עצמו הוא מציאות מדודה ומוגבלת, וכשם שגופו מוגבל, כך גם כוחות הנפש המלובשים בו. השכל, המידות, המחשבה, הדיבור והמעשה – לכל כוח יש האבר או הכלי שבו הוא מתגלה, ואת ההגבלות המיוחדות לו. כל כוח פועל בהתאם לעניינו ולגבולותיו.

לעומת זאת, הכוח היחיד שאינו נתון להגבלות הללו הוא בחינת היחידה שבנפש. עד כדי כך, שהיחידה אינה יכולה להתלבש כלל בתוך גוף האדם. היא נעלית כל כך, שאפילו הגוף כולו אינו יכול לשמש לה כלי.

היכן, אם כן, נמצאת היחידה שבאדם? כאן מחדש אדמו"ר האמצעי חידוש נפלא: היחידה שבנפש מאירה בארבע האמות שסביב האדם. כלומר, מאחר שמדובר בדרגה כה נעלית, שאינה יכולה להתלבש ולהצטמצם בתוך גבולותיו של האדם, גילויה הוא דווקא בארבע האמות שמחוצה לו, המקיפות אותו.

מה מזכיר לכם המושג ארבע אמות? כמובן, עניין הלכתי מוכר – קניין ארבע אמות. בהלכה אנחנו מוצאים שארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום. יתרה מזו, ארבע האמות קונות לו אפילו שלא מדעתו! לכאורה, זה דבר פלא: בדרך כלל, קניין דורש דעת ורצון של הקונה, ואילו כאן נקבע שארבע אמותיו של אדם קונות לו גם ללא ידיעתו. איך זה קורה?!

בפנימיות העניין, יש לכך קשר עמוק לבחינת היחידה שבנפש. קניין ארבע אמות קשור ליחידה, שהיא עצם ההתקשרות של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, למעלה מטעם ודעת ולמעלה מכל מדידה והגבלה של השכל. משום כך, הקניין יכול לחול אפילו שלא מדעתו של האדם, שכן עניינו נובע מדרגה נפשית שאינה תלויה בדעת ובהבנה.

מכאן ניתן להבין גם את הקשר המיוחד שבין ארבע אמות לשבת. בענייני שבת אנחנו מוצאים התייחסות מיוחדת למושג ארבע אמות. כך, למשל, בהלכות טלטול, וכן בדיני תחומין, כאשר אדם נמצא מחוץ לתחום שבת, נותנים לו ארבע אמות שבהן הוא רשאי לנוע. על הפסוק "אל יצא איש ממקומו", דרשו חז"ל שאלו ארבע אמות. על כל פנים, אנו רואים שארבע האמות מוגדרות כמקומו של האדם.

יוצא מכך שיש בשבת עיסוק מיוחד בגדר ארבע האמות של האדם, יותר מאשר בעניינים אחרים. והסיבה לכך, כפי שמסביר אדמו"ר האמצעי, היא שבארבע האמות הללו מאירה בחינת היחידה שבנפש – עצם ההתקשרות של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, שלמעלה מכל גבול, מידה והגבלה. וזו הדרגה שמאירה בכל יהודי ביום שבת קודש.

ועכשיו – נחזור ליעקב אבינו: חז"ל אמרו שיעקב אבינו הוא "בחור שבאבות". ובמה הייחוד שלו? בפנימיות התורה נאמר שאברהם היה מידת החסד, יצחק – מידת הגבורה, ואילו יעקב הוא מידת התפארת הכוללת את שני הקצוות של אברהם ויצחק, ולכן הוא כנגד 'הקו האמצעי' – הכוח המחבר קצוות, כוח ללא גבולות, והוא נובע מצד היחידה שבנפש, שביכולה לחבר דברים הנראים שונים.

לכן דווקא אצל יעקב אנחנו מוצאים במיוחד את הנושא של שמירת שבת, שקשורה כאמור עם היחידה שבנפש, ולגבי איזה נושא של שמירת שבת? – דווקא הנושא של תחומין שקשור לעניין ארבע אמות שהן תחומו ומקומו של אדם.

כך, אם כן, מתחבר הכל: כאשר יהודי מענג את השבת – ובפרט כפי שהחסידות מסבירה את משמעותה הפנימית שאין מדובר רק במנוחת הגוף ובהפסקת המלאכה אלא במנוחה פנימית ועמוקה, שבה האדם מתקשר לעצם נשמתו, לבחינת "יחידה לייחדך", ובמיוחד בתפילת מנחה של שבת, בזמן רעוא דרעווין, שבו מאיר מעין הגילוי של עולם הבא – התוצאה היא שהוא זוכה להתגלות בחינתו של יעקב, נחלה בלי מצרים, שהיא התגלות אלוקית בלתי מוגבלת: ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה!

התקשרות פנימית זו היא ההכנה והכשרת ה'כלי' לקבלת השכר הגדול שהתורה מבטיחה לנו – נחלה בלי מצרים, נחלת יעקב. זהו עניין ה"ופרצת", התרחבות גשמית ורוחנית שלמעלה מכל גבול ומידה, כפי שהבטיח הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו.

לחיים, לחיים ולברכה. יהי רצון שנזכה כולנו לקיום ההבטחה "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" בצורתה המלאה ביותר, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן