בס"ד

יום שלישי, 11 פברואר, 2025
הכי עדכני
מי שונא קיצוניים?

מי שונא קיצוניים?

בפרשות הללו של ספר בראשית אנחנו קוראים על האבות הקדושים. "אברהם אוהבי" הוא מידת החסד, "פחד יצחק" הוא מידת הגבורה, ואילו יעקב אבינו הוא מידת התפארת, שמאחדת בין מידת החסד של אברהם ומידת הגבורה של יצחק. מאיפה יעקב נולד? מהשידוך של גבורת יצחק עם החסד של רבקה, שנודעה במעשי החסד שלה.
היכולת לעשות התכללות של מידות שונות ודרכים מנוגדות היא אמנות חשובה. יש מכתב מפורסם מהרבי מלובביץ', שהמסר שלו הורחב אחר כך גם בשיחות ומאמרים, בנושא שרגילים לדבר עליו בדרך כלל לפני ל"ג בעומר. אנחנו יודעים שלרבי עקיבא היו עשרים וארבעה אלף תלמידים, וכולם מתו כי לא נהגו כבוד זה בזה. הרבי שואל, איך יתכן שדווקא תלמידי רבי עקיבא לא נהגו כבוד אחד בשני, הרי רבי עקיבא היה זה שאמר ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה? אני מניח שרבי עקיבא אמר עוד דברים אבל על הכלל הזה הוא חזר וחזר שוב ושוב, הם ודאי ספגו אותו לתוכם. אז איך יתכן שדווקא על הכלל הזה הם עברו?
הרבי עונה שדווקא האהבה המופלגת שלהם זה לזה גרמה לכך שלא נהגו כבוד זה בזה. איך זה יכול להיות?
לכל נשמה יש תפקיד מיוחד משלה. יש נשמה שסדר העבודה שלה הוא אהבת ה', נשמה אחרת באה לעולם כדי לחוות יראת ה', נשמה אחרת כדי להתענג עליו, ועוד אחת בשביל קבלת עול. יש נשמות שבאו לקיים מצוות מסוימות, ויש כאלה שבאו הנה כדי ללמוד תורה או להרבות חסד. הבעל שם טוב אמר שנשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים־שמונים שנה רק כדי לעשות טובה ליהודי פעם אחת, בגשמיות ובפרט ברוחניות.
כל אחד קיבל תפקיד, והוא מרגיש שהמשימה שבשבילה הוא נשלח היא המעלה הכי גדולה בעולם. אם מחברים לזה את העובדה שאצל תלמידי רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך" היה כלל גדול בתורה, מסתבר שכל אחד מהתלמידים הרגיש שהמעלה שלו כל כך חשובה עד שהוא מוכרח, ממש בחיוב דאורייתא, להשפיע על השני שיהיה כמוהו, וזאת דווקא מתוקף האהבת ישראל שלו. היא דרבנה אותו להשפיע על החבר שיהיה כמוהו, שגם החבר יאמץ לעצמו את סדר העבודה והשליחות שלו. אבל בדיוק באותה מידה גם השני ניסה לשכנע את הראשון באותו דבר, שדווקא התפקיד שלו הוא הכי חשוב בעולם… כל אחד הרגיש בצורה חזקה מאוד את השליחות שלו, אף אחד לא קיבל את ההדרכה מחברו, וממילא לא נהגו כבוד זה בזה. כלומר, הפירוד ביניהם היה תוצאה של אהבת ישראל!
אחרי שהרבי מסביר את כל העניין הוא מגיע למסקנה, לכאורה הכי פשוטה שיש: כל אדם צריך לדעת שאמנם יש לו סדר עבודה מיוחד, אבל אין זה אומר שאם לך יש סדר מסוים, גם לשני יש סדר זהה… הרבי מקוצק אמר שיש דרכים שונות בעבודת ה', ולא רק שונות אלא הפוכות, ואין בזה שום בעיה. ב'קונטרס העבודה' של אדמו"ר הרש"ב כתוב שעל ידי יראה אי אפשר לשנות את המידות אלא רק על ידי אהבה, ואילו בספר אחר קראתי דבר הפוך בדיוק – שדווקא על ידי אהבה אי אפשר לשנות את המידות, אלא רק על ידי יראה. איך זה מסתדר? שתי דרכים בעבודת ה'. אז לא צריך להכריח את השני שיתנהג כמוני, אלא לתת כבוד גם לעבודה של הזולת, ולא רק לזולת עצמו.
הרבי מסביר איך נוצרה הבעיה. היות והם היו תלמידים של רבי עקיבא, שהיה בעל תשובה שהלך עד הסוף, גם התלמידים היו בעלי מדרגה ותוקף שהלכו עד הסוף. לכן הם ניסו כל כך לשכנע זה את זה, להוכיח את צדקת הדרך.
אם היו שואלים אותנו איך לטפל בעניין הזה, כנראה היינו מגיעים למסקנה שצריך לדעת להתפשר. 'אל תהיה קיצוני', תראה מה קורה כתוצאה מקיצוניות… אבל הרבי מגיע לשלוש מסקנות אחרות. דבר ראשון, אתה צריך לדעת שיש לך סדר עבודה מיוחד שהקדוש ברוך הוא נתן לך. דבר שני, ללכת עד הסוף בעבודה שלך, עם כל השלמות שלה. מסקנה שלישית – ואף על פי כן, תדע שלשני גם כן יש דרך, וגם הוא נדרש ללכת איתה עד הסוף, תכבד אותה. שמור על הדרך שלך ותכיר בכך שיש לו דרך אחרת.
לאדמו"ר ה'צמח צדק' היו כמה בנים, אחד מהם התפצל מחב"ד־לובביץ' והקים חסידות חדשה בשם קאפוסט. באותם ימים, בעיירות חסידיות היה משפיע מקומי שבני העיירה היו מממנים אותו. בני אחת העיירות פנו לרבי הרש"ב וביקשו שישלח להם משפיע, והוא אכן שלח מישהו אבל הייתה מחלוקת סביבו. התושבים באו לרבי הרש"ב ואמרו לו שהם לא כל כך מרוצים. הוא קרא למשפיע אחר ושלח אותו לשם להחליף את הראשון. כשהגיע לשם, ביקשו ממנו שילמד ספר בשם 'מגן אבות' שחיבר הרבי מקאפוסט, אבל הוא עצמו היה לובביצ'ר עד הסוף. הוא לא רצה, ומצד שני גם לא ניסה לשדל אותם להיות משהו אחר. זו הייתה הדרך שלו, לשמור על יחסים טובים ולכבד את דרכם בעבודת ה', מבלי לזוז מהדרך שלו.
זה שאדם מסוגל להסתדר עם עוד יהודים שהם לא מהסוג שלו, פירוש הדבר הוא שיש לו רחבות הדעת. מי שיודע להעריך גם אדם שלא בסדר העבודה שלו – זה דבר מאוד מיוחד. המשפיע ר' שלמה חיים דיבר תמיד על עבודת ה' בתענוג, זה היה המסר שלו. ואילו המשפיע ר' ניסן דיבר תמיד על קבלת עול, זה היה המסר שלו. ובכל זאת הם מאוד העריכו אחד את השני. אחרי השואה ר' שלמה חיים שימש משפיע בישיבה בצרפת. באותם ימים המשפיע היה עושה שם הכל – מללמד חסידות ועד לחלק את השמיכות. וכשר' ניסן הגיע לצרפת, ר' שלמה חיים מסר לו את ההנהגה בישיבה ונסע לארץ ישראל, בשמחה ובטוב לבב, למרות שהם היו שונים כל כך.
פעם אחת התוועדנו בשבת עם ר' שלמה חיים, פתאום הגיע אחד התלמידים להתוועדות ור' שלמה חיים התחיל לדבר אליו. ר' שלמה חיים התוועד הרבה פעמים על ענייני תפילה, התבוננות, השגת אלוקות, שיהיה 'געשמאק' וטעם במצווה, והבחורים הסבירו לבחור שנכנס את הרקע למה שדובר לפני שהגיע. הבחור הקשיב והתחיל לענות למשפיע. בישיבה התלמידים היו מדברים חופשי עם המשפיע, ואותו בחור גם לקח קצת משקה לפני כן… הוא אמר למשפיע: "אתה מדבר על זה כי זה התענוג שלך, אבל מה אתה רוצה מאיתנו?" ר' שלמה חיים שתק ולא ענה דבר. רק מאוחר יותר הוא אמר לו: "ומה היית רוצה? שאני אדבר על התענוגים שלך – על צ'ולנט, ואתה תדבר על עבודת ה'? אל תהיה פרא אדם!". זה היה פשוט לו שאף על פי שצריך קבלת עול, צריך גם עבודה בתענוג. 
בעל התניא מסביר שהכוח לשלב בין שתי עבודות שונות זה הכוח של רבקה. מאיפה הוא לומד את זה? מהמשנה בעירובין, שם כתוב "רבקות של שלש שלש בקר", ופירוש הדבר חיבור של כמה צמדי בקר יחד. מכאן שרבקה זה חיבור! והכוח שרבקה נותנת ליהודי הוא הכוח של ביטול לרצון ה'. כשאדם מתבטל לרצון ה', הוא יכול לשאת גם הפכים ודרכים מנוגדות, כל עוד הן צועדות לאותו כיוון – לעשות רצון ה'.
מי אמר שיש רק צורה אחת לעבודת ה'? צריך לעבוד גם עם הכוח הזה וגם עם הכוח הזה, כך רוצה הקדוש ברוך הוא! זה לא אומר שצריך להיות כמו שני אנשים שונים באותו גוף, זו כבר סכיזופרניה… אבל אם נבין שהמלך רוצה שנהיה גם וגם, שכל פעם נבין איזה כוח צריך להפעיל, ייפתחו לנו שערים חדשים. למשל במקצוע של מחשבים, יש מתכנת, יש בודק, יש מנהל. הבוס זקוק לכמה עובדים. היה לך נוח לעבוד לבד, לקבל משכורת משומנת, אבל לבוס יש מטרה, וכדי להשיג אותה הוא צריך כמה סוגי עובדים. אז אתה מבטל את הרצון שלך ואומר – אם  זה מה שהבוס אומר, נעשה.  
זה בדיוק העניין שלנו, לחבר את המידות ביחד כדי להרים את כיסא הכבוד. להפסיק לחשוב מה בא לי, אלא מה המלך רוצה. ואז תגלה שהמלך רוצה שגם יהיה לי תענוג בעבודת ה', וגם רחמים, וגם קבלת עול, וגם יראה. הדגש הוא על הרצון של המלך, לא עלי. הקדוש ברוך הוא רוצה שגם אקבע עיתים לתורה וגם אלך לעבודה וגם אלך למקווה וגם אלמד חסידות, ולכן זו עצה לכל אחד, לא רק עבודה בתענוגים ולא רק עבודה בקבלת עול – עושים את מה שהמלך רוצה.
לחיים!

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן