בס"ד

ראית פעם זאב?

ראית פעם זאב?

אני רוצה לדבר על התרגשות.
מעשה שהיה, בחור אחד מישיבה כלשהי היה בשמחת תורה במקום מסויים, והתפילה לא הלכה לו והיתה חסרה לו ההתרגשות, אז הוא לקח מונית בשמחת תורה לישיבה שלו, שבה הוא הרגיש שיוכל להתפלל כמו שצריך… כשמגיעים לכל מיני חוויות הנפש והן עומדות כדבר בפני עצמו, זו בעיה.
אם מישהו מזייף בנגינה ונהנה מזה, ויש לו אפילו חוויה גדולה מהזיוף, המנגינה בכל מקרה גרועה והחוויה לא מועילה. אני יכול לעשות פשטידה עם כוונות וזה לא יעזור אם היא לא טעימה. השאלה היא מה המקום של ההתפעמות? אני לא בא לקבול על זה שאפשר להתרגש, השאלה היא האם יש לזה מקבילה באיזה עולם של קדושה.
חלק מסוים מקו החיתוך שבין יהודים לנוצרים, הוא בשאלה האם העיקר הוא התמצית הרוחנית שיש בעניין או הדבר עצמו. הנוצרים הראשונים הסבירו שלמול בשר ערלתו זה בעיקר ערלת הלב ולא צריך למול בפועל. הם הדגישו את ההתפעמות ולא את המעשה, וטענו שאפשר גם לעשות איסורים אם לא מתלכלכים ברוע שבהם. נקודה זו היא נקודת חיתוך בולטת. היהדות עומדת על כך שיש דברים אובייקטיבים שהם העיקר, והעולם של היהודי לא בנוי על דברים רוחניים ועל רגשות. לא ההתפעמות עיקר אלא המעשה.
להתרגש זה דבר יפה אך הוא יכול להיות ממש שום דבר; ייתכן שבן אדם יכיר בעצמו שלא קרה כלום, ולעתים יכול להיות שאדם חושב שהוא עבד את ה', אך באמת הוא סתם התרגש.
 
מה עם תפילה?
זו שאלה ששייכת לעניין רציני. מה עניינה של תפילה שאדם מתפלל עם יותר כוונת הלב. מה זה נקרא שיש לאדם תפילה מעולה? האם זה משהו שמתרחש בבטן ואדם מרגיש הרגשה טובה? השאלה היא האם זה רציני; יכול להיות שהרגשתי חוויה אך התפילה לא פעלה לא למעלה ולא למטה. אז אולי עדיף לא להרגיש ולהתפלל כמו בן אדם רגיל?
העיקר בתפילה הוא שיהיה "רחמנא ליבא בעי" (= הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב של האדם), ותפילה היא "רחמי" (=רחמים); ואחרי התפילה נשאלת השאלה, כמה מבין הרגשות היו ממשיים ואמיתיים וכמה היו דמיוניים. האם הם דברים שאני חושב שאני עושה או שבאמת עשיתי.
אפשר באמת להגיע לחוויה של סיפוק מרגשות, ואפשר גם לקחת סמים בשביל זה. יש מקום אחד שבו אפשר להרגיש טוב באמת מכל מיני בדיות, בבית משוגעים אפשר להגיד הכל ולחשוב על עצמך הכל ולהרגיש טוב. אתה יכול להיות נפוליאון או משיח ולהרגיש טוב, אבל בתפילה אנחנו לא אמורים להרגיש טוב – אלא אמורים להתפלל. לא משנים דקדוקי המילים וההגיות של קריאת שמע אבל לגבי התפילה כפשוטה יש שאלה מה עשיתי? זה שהרגשתי הרגשה טובה הוא דבר טוב ואם מטרת החיים הייתה להרגיש טוב אפשר היה גם לקום ולשחק דמקה.
היה אדם אחד רוחני שערך עיתון של 'רוחניים', שאמר: "אנחנו באים ביום כיפור ואומרים 'על חטא' הרבה פעמים, וזה לא מרומם את רוחי. עדיף לי לטפל בגינה ואז ארגיש התרוממות רוח".
 
עם כל האמור, ישנן תפילות שאדם מתפלל ויש בהן חוויית אמת פנימית. הרבה פעמים אנשים, בתוך החיים הפרטיים שלהם, מגלים שיש אופי מסויים לדברים שהם באמת אוהבים ובאמת רוצים. מי שלהוט אחרי אוכל מסויים, יודע חוויה שיש בה אמת, ואם הוא משווה אותה לחוויה של התפי