אנחנו עומדים בימי "בין המצרים" ועוד מעט יגיע "משנכנס אב, ממעטים בשמחה". מהמשפט הזה משמע שגם בחודש אב צריך להיות בשמחה, קצת פחות מבדרך כלל אבל בכל זאת – בשמחה. דיברנו כמה פעמים שאפשר להגיע לשמחה בקדושה רק כשאדם נותן מעצמו ויוצא מעצמו. אם מישהו דואג רק לעצמו, הוא מגיע להיפך השמחה. ומי שרוצה לצאת מכל המצוקות צריך לתרום לזולת, כפי שהרבי לימד אותנו. אך את השמחה הכי גדולה מקבלים כשמתבוננים בכך שהקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו ניתן לו. כן כן, שיהודי, על ידי העבודה שלו, יתרום לקדוש ברוך הוא עצמו! למדנו בחסידות שה' ברא את העולם שלנו כדי שנעשה לו יתברך דירה בתחתונים. הוא ברא את כל העולמות רק בשביל זה, ואיך עושים את זה? כשיהודי יוצא מעצמו ונותן משהו לקדוש ברוך הוא.
בסוף ספר במדבר אנחנו מוצאים שמשה רבנו מבקש מהקדוש ברוך הוא שיעמיד מנהיג לבני ישראל: "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם…". והנה כמה פסוקים אחר כך עוברת התורה לדבר על הקורבנות. רש"י שואל שלכאורה אין קשר בין העניינים – מנהיג לישראל וקורבנות? ורש"י עונה שהקדוש ברוך הוא אמר לו: אתה ביקשת שאני אמנה מנהיג על העדה? "עד שאתה מצווני על בני, צווה את בני עלי!". במקום שתדאג שאני אדאג לבנים שלי, תדאג שהבנים שלי ידאגו לי! זה נאמר על הקורבנות, ומכאן ברור שהמצווה הזו היא בשביל הקדוש ברוך הוא. יהודי צריך לדעת שמה שהוא עושה, הוא עושה בשביל הקדוש ברוך הוא. אנחנו צריכים להביא לו קורבנות, ועליהם נאמר "ריח ניחוח", "לחמי לאישי". וכי לאכילה הוא צריך?! ה' מסתדר טוב מאוד בלי הקורבנות שלנו, אבל בכל זאת הוא מתאווה לעבודתם של ישראל, כי הוא רוצה שתהיה דירה בתחתונים, שנכניס את הקדוש ברוך הוא בעולם. הוא היה יכול להביא בעצמו את השכינה שתגור כאן, אבל הוא רוצה שדווקא אנחנו נעשה את זה – כיון שזה בשבילנו.
אדם יכול ללמוד תורה ולקיים מצוות – אבל בתוך תוכו לעשות את כל זה בשביל עצמו. משהו יוצא לו מזה. אבל הקדוש ברוך הוא מתחנן למשה: "עד שאתה מצווני על בני, צווה את בני עלי!" תעשו פעם אחת משהו בשבילי! אז מישהו, משה רבנו, צריך לדאוג למצוות של עם ישראל. מבצע תפילין שהרבי התחיל וכן כל שאר המבצעים היו בדיוק מהסיבה הזו – לדאוג גם לקדוש ברוך הוא.
• • • • •
משיח. הרבה אנשים נבהלים כשהם שומעים את המילה הזו. מי יודע מה הוא יעשה לנו. הפשט של משיח זה שיהיה גילוי אלוקות. אנחנו כל הזמן מדברים על זה, לומדים על זה, וכשהמשיח יבוא סוף כל סוף זה כבר יגיע… שתהיה התגלות אלוקות.
החוקרים שמסתכלים על חב"ד אומרים שיש "משיחיסטים" ו"לא משיחיסטים". אבל האמת היא שבתוך תוכנו "כולנו משיחיסטים", כל יהודי שלומד חסידות נגוע בזה! זו "בעיה" של כל החסידים מכל החסידויות. מזמן לזמן אני מגיע לקרלין. כשמגיע שביעי של פסח, יש להם ניגון מיוחד על פסוק מספר ישעיהו שמדבר על המשיח, והם רוקדים כמעט עד התקרה. "ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משורשיו יפרה". בניגון הזה לא אומרים מי יהיה המשיח ולא מה תהיינה המעלות שלו. הם פשוט רוצים שהוא יבוא כבר! לרצות שיבוא המשיח זו "בעיה" כלל חסידית, מה אפשר לעשות…
מה שורש ה"בעיה" של החסידים עם המשיח? יש להם הסתכלות אחרת על התורה והמצוות. הם יודעים שתורה ומצוות "באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו". את התורה צריך לקבל ב"אור פניך". אם לומדים תורה ולא מרגישים את אור פניו של הקדוש ברוך הוא, אז אומרים "נו טוב, עכשיו לא מרגישים, אבל כשיבוא המשיח נרגיש". כך גם לגבי מצוות: בתפילה של שלושת הרגלים אנו אומרים "ותיתן לנו ה' אלוקינו מועדים לשמחה". האדמו"ר הזקן אומר שצריך לקרוא את המשפט הזה אחרת. מה נתן לנו ה'? את ה' אלוקינו! ה' נתן לנו את עצמו, והמועדים לשמחה זה רק האמצעי להגיע לה' אלוקינו. אתה חוגג פסח, חוגג סוכות, ולא מרגיש את ה' אלוקינו? כשיגיע משיח תרגיש. אז היהודי הזה מחכה כל הזמן שהמשיח יבוא כבר.
למען האמת, זו לא בעיה רק של החסידים אלא של כלל ישראל. אנחנו עושים מצוות, לומדים תורה, חיים – ולא מרגישים את הקדוש ברוך הוא! זה מצב נוראי. אז כשמישהו רוצה שיבוא משיח זה לא דבר חריג בכלל. אם היית מרגיש את המצווה כמו שצריך אולי לא היית צריך את המשיח, כי זה היה סימן שכבר הגיע המשיח. אבל כל זמן שאתה לא מרגיש את הקדוש ברוך הוא, סימן שמשהו לא עובד. מי שלא מחובר לפנימיות חושב שמצוות נועדו בשביל ההידורים שבהן, בשביל התועלת שתצא לי מזה. אבל בשביל להרגיש את ה'? זה כבר מוגזם… אם מבינים שכל המצוות זה בשביל להגיע לקדוש ברוך הוא, מבינים את הכל.
בתהלים יש מזמור מעניין. ים סוף נקרע לשניים, ההרים רוקדים ואנחנו שואלים: "מה לך הים כי תנוס?". היינו מצפים שיענה תשובה כגון "בגלל המעלה של עם ישראל, בגלל שאתם עומדים לקבל תורה". אבל לא! הים לא אומר את זה, הוא אומר: "מלפני א־לוה יעקב! מלפני אדון חולי ארץ!". הים רואה את הקדוש ברוך הוא, אז הוא נקרע לשניים. זה פשוט מאוד אצלו. אנשים חושבים על מעלת עם ישראל ועל מעלת התורה. כל דבר הוא מעלה… אבל כשלומדים פנימיות רוצים את הקדוש ברוך הוא! אם הים רואה את הקדוש ברוך הוא, גם הים הופך להיות חסיד. ואם בכל זאת הוא לא רואה? אז צריך את משיח… אתם מבינים? יהודי מחפש כל הזמן את הקדוש ברוך הוא, ואם הדרך לראות אותו היא דרך משיח – אז רוצים משיח! אבל משיח זו לא מטרה בפני עצמה.
הבעל שם טוב אמר שהמטרה שלנו כל השנה היא לקרב את המשיח, כמו שמסבירים בדרך הדרש את המשנה "כל ימי חייך – להביא לימות המשיח". משיח זה לא איזה דבר חיצוני שרוצים שיהיה בעולם, אלא גילוי אלוקות. חסידים רוצים שהתורה והמצוות יהיו בשביל הפנימיות, לא בשביל ביאורים ולא בשביל פירושים ופלפולים. לכן אי אפשר להסתפק בכל מיני דברים בדרך, אנחנו רוצים את הקדוש ברוך הוא באמת.