למנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות יש כמה הסברים, כמו המדרש שהתורה נמשלה לחלב, או שכאשר בני ישראל קיבלו את התורה התברר שהכלים שלהם לא היו כשרים. בגלל מצוות "ושמחת בחגך" צריך לאכול גם בשר, ובהרבה קהילות מתחילים לאכול מאכלי חלב ואז מגישים מאכלי בשר. מה הסיבה לכך שאחרי חלב לא צריך לחכות ואחרי בשר כן צריך? הסבר אחד אומר שטעם הבשר מתפוגג מהפה לאט יותר, הסבר אחר אומר שהבשר נתקע בין השיניים, ולכן צריך להמתין כמה שעות עד שכולו יצא. אבל בכל דבר בתורה יש פרד"ס – אז מהו הצד הפנימי של המצווה הזו?
התכונות של האדם נקראות בחסידות בשם 'מידות'. אין דבר כזה מידות רעות, כל מידה יכולה להיות טובה או רעה. במה זה תלוי? בזמן הנכון, בכמות הנכונה, באדם הנכון, במקום הנכון. יכול להיות שבמצב מסוים מידת החסד היא נפלאה, ויכול להיות שהיא מקלקלת. למשל, אם מישהו מרחם על מחבל שמנסה לפגוע ביהודים, זו יכולה להיות טרגדיה. לכן היא נקראת בשם מידה – כי היא צריכה להיות במידה ובכמות הנכונות. בכמות הנכונה זו קדושה, אך כשעברת אותה היא הופכת לטומאה. לכן אם ישאל מישהו מה להעדיף, חסד או גבורה? התשובה הנכונה תהיה – שתיהן, גם וגם, במינון הנכון.
כל דבר בעולם הזה משתלשל מהעולמות העליונים. ומה השורש הרוחני של החלב והבשר? מאיזה מידות הם באו? החלב משתלשל מהחסד. קודם כל כי הוא לבן, ולבן תמיד מסמל חסד. כשה' סולח לעם ישראל ביום הכיפורים, הכהן הגדול לובש רק בגדי לבן. חתן וכלה לובשים לבן. לבן גם גורם לחדר להיראות רחב יותר, וזה ענין החסד – הרחבה. ויש עוד סיבה – חלב הוא נוזלי, בעוד שהבשר הוא מוצק. המעלה של הנוזל היא שהוא יורד למטה, כמו מים שיורדים למטה, וכמו שהחסדים יורדים מלמעלה.
יותר מזה, כשמכניסים חלב לכלי הוא מקבל את צורת הכלי. כלי מרובע – החלב נהיה מרובע, כלי עגול – החלב נהיה עגול, אין לו צורה משל עצמו. זה כלל ראשון לכל מי שמשפיע – הורים, מורים ומלמדים, כשאתה בא להשפיע אתה צריך לבטל את הצורה שלך ולהתאים את הראש שלך לתפיסה של המקבל. אין לך צורה מצד עצמך – אתה 'מתלבש' במקבל ועושה לעצמך את הצורה שלו: התכונות שלו, השפה שלו והשכל שלו.
חלב הוא גם דוגמה לחסד מתרבה. בדרך כלל כשאני מעניק למישהו – חסר לי. נתתי למישהו ספר, חסר לי ספר. נתתי לו כסף – חסר לי כסף. אך כשאישה מניקה את בנה, ככל שהיא מניקה יותר מתווסף לה יותר חלב! זאת אומרת שכשאתה נותן ועושה חסד אתה מקבל יותר.
ומה לגבי בשר? בשר זה גבורה. הוא אדום, מלא דם ומוצק. נשאר בצורה שלו ולא מתאים את עצמו לכלום.
בעולם הזה, מה צריך להיות יותר – חסד או גבורה? בשפה אחרת, מה הבן שלי צריך לשמוע יותר, את ה'כן' או את ה'לא'? את הביקורת או את השבח? יש כאלה שאומרים: תעשה חצי חצי. אך בספרים כתוב שהאר"י ז"ל היה אומר שבדור הזה צריכה להיות התגברות החסדים על הגבורות. הבן שלי צריך לשמוע יותר כן מאשר לא; יותר שבח, יותר חסד מאשר גבורות.
עכשיו נראה דבר מעניין: מה קורה לפי ההלכה אם מניחים בשר כשר חם ומעליו בשר לא כשר קר? מי גובר על מי – האם העיקר הוא התחתון שמחמם את הבשר העליון ומתערבב איתו, או שהעיקר הוא העליון שמקרר את התחתון? יש על כך מחלוקת וההלכה היא שהתחתון גובר ("תתאה גבר") על העליון.
אדם שאכל בשר – גבורה, ה'למטה' שלו הוא עכשיו בשר. אם הוא יאכל אחרי זה חלב, יוצא שה'למטה' הוא גבורה, ה'למעלה' הוא חלב – ולפי הכלל שאמרנו שתמיד התחתון גובר, הגבורה תשפיע על החסד ותשנה אותו לגבורה. לכן כשאני אוכל בשר אני מחכה שש שעות, כנגד שש המידות, עד שעוצמת הגבורה שהוספתי בי מתבטלת. אז אני יכול להכניס חסד. אם לא אחכה שש שעות, הגבורה תשתלט על כל החסד שאוסיף בי.
מה זה אומר למעשה? יש משנה שאומרת שאסור לרצות אדם בשעת כעסו. כשהוא כועס, הוא במצב של גבורה. גם אם תרצה לתת עליה חסד, הגבורה הזו תשרוף, תבטל את החסד. ה'למטה' אצלו, המצב שבו הוא נמצא כעת הוא גבורה, ואם תשים עליו חסד הוא יתבטל. לכן תן לו זמן עד שהגבורה תתבטל, ואז תכניס חסד.
אבל אם המצב הוא הפוך – אכלתי קודם חלב, הכנסתי חסד, ואחרי זה אני אוכל בשר, אז כיוון שה'למטה' הוא חסד ואחר כך אכלתי את הגבורה – החסד גובר. האר"י הקדוש אומר שזה מה שהעולם צריך עד ביאת המשיח, שהחסד יהיה הדומיננטי והגבורה תתבטל בחסד. אם אדם נמצא במצב של חסד ואני שם עליו בשר, מידת החסד תשלוט על הבשר. לכן אחרי חלב לא צריך לחכות שש שעות.
אז מה הקשר לחג השבועות? במדרש כתוב דבר נפלא: כשמשה הלך לקבל את התורה, באו המלאכים בטענה לקדוש ברוך הוא "תנה הודך על השמים", למה אתה נותן את התורה לבני אדם – תן אותה לנו. הקדוש ברוך הוא אמר, אינכם ראויים לתורה. בגלל שאכלתם אצל אברהם אבינו חלב ובשר – הפסדתם. מה הקשר? דבר ראשון איפה כתוב שהם אכלו בשר וחלב יחד? בתורה כתוב שהם אכלו קודם חלב, כי את הבשר ארך לאברהם הרבה יותר זמן להכין. וחוץ מזה, אפילו אם נגיד שהם אכלו יחד, אלה בכלל לא אותם מלאכים. שלושה מלאכים עשו חטא לפני הרבה שנים, ובגלל זה כל המלאכים הפסידו את התורה? לא נשמע כל כך הוגן.
האדמו"ר הזקן מסביר שהמחלוקת הזו, מי גובר על מי, היא בעצם שורש המחלוקת בין עם ישראל למלאכים. עם ישראל אומרים: ה'למטה' גובר, זה העיקר! ואילו המלאכים אומרים הפוך, ה'למעלה' הוא העיקר. לפי המלאכים שאומרים שהעליון גובר, מותר לאכול חלב אחרי בשר – משום שהחסד העליון גובר על הגבורה התחתונה, ורק אכילת בשר אחרי חלב היא אסורה.
ואז אומר הקדוש ברוך הוא למלאכים: רגע אחד, ישמעו אוזניכם מי שפיכם מדבר! הרי אצל אברהם אבינו אכלתם בהתחלה חלב ואחרי זה בשר. הנה, אתם בעצמכם מודים שה'למטה' גבר. ובזה הפסדתם את התורה… לא בגלל שעשיתם חטא, אלא בגלל שהעיקרון הוא לפי מה שעם ישראל אומר – התחתון גובר, ולכן "עיקר שכינה בתחתונים".
אם ניכנס עמוק עוד יותר לעבודת ה'  – אדם עושה לפעמים שתי מצוות, לאחת יש לו חשק ואת השניה הוא עושה תוך כדי מלחמה פנימית, בחוסר חשק ורצון, כשהיצר הרע שלו משגע אותו. איפה המצווה שלו יותר עמוקה? התורה אומרת – "תתאה גבר", התחתון גובר. כשאתה עושה את המצווה מתוך מסירות נפש, מתוך מלחמה עמוקה, שם העומק של הקדוש ברוך הוא נמצא.
היו שני אחים חסידים בלב ונפש שהיו מאוד קשורים זה לזה. הם היו כנים, ואמרו זה לזה את האמת. יום אחד הם הלכו לציון של האדמו"ר הריי"צ. אח אחד התפלל בבכי ובתחנונים, ואילו האח השני עמד שם בצד. אחרי כמה דקות הוא ניגש לאח הראשון ונתן לו מכה על הגב. "אחי, אחי היקר, הקדוש ברוך הוא לא רוצה את הדמעות שלך. הוא רוצה את הכסף שלך!". הוא הרגיש שאצל אחיו דמעות באות בקלות, אבל הוא כנראה לא היה כמו שצריך בענייני צדקה. האח הזה רצה להעביר לו באהבה את המסר שמה שחשוב זה הלמטה, העבודה במקום שקשה לך. איזו כנות, איזו אהבה! ואז קרה דבר מפתיע עוד יותר: האח שקיבל את המכה הסתובב – ובתגובה נתן לו נשיקה על המצח. הוא באמת חיפש את האמת…
בחג השבועות אנחנו מקבלים את ההבנה שהעיקר זה הלמטה, נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. לכן מקפידים לאכול חלב ואחריו בשר. בכך אנחנו מדגישים את העיקרון שבגללו ניתנה התורה לישראל – התחתון גובר.
לחיים!