בכפר חב"ד היה יהודי שקראו לו ר' ישראל לוין, אדם מאוד מוכשר שניהל סמינר לבנות. בתקופה שבה נפתחו שערי ברית המועצות, זרמו המוני עולים לארץ הקודש. היו ביניהם רבים שלא ידעו בכלל מהי יהדות, מה זה שבת, ממש כלום. הרב לוין החליט להביא קבוצה לשבת בכפר חב"ד, ובה יסבירו וילמדו אותם דברים בסיסיים. ביום שישי לפני כניסת שבת הזמינו את הנשים שהגיעו לבוא להדליק נרות שבת. הן התחילו להדליק, ופתאום חלק מהן נזכרו איך בבית של הסבתא או סבתא רבה גם היו מדליקים נרות, והתחילו לבכות מהתרגשות. לאט לאט עוד ועוד נשים הצטרפו לבכי, וכך נהיה שם ים של דמעות… אשתו של הרב לוין הסבירה להן את המעלה של נרות השבת, וביקשה מכולן: "עכשיו כולנו נחליט ביחד שכל יום שישי לפני כניסת השבת נדליק נרות". אבל אישה אחת מהאורחות אמרה לה, "אני ממש מצטערת אבל אני לא יכולה לקבל על עצמי כזה דבר". הרבנית שאלה אותה "למה?", והאישה אמרה "כל שבת לבכות כל כך הרבה? אני לא יכולה…".
אחר כך הרב לוין לקח את כולם לאולם והתחיל לדבר. בין היתר הוא סיפר סיפור: היה אדם עני ואביון שיום אחד זכה בלוטו. הוא החליט לקנות לעצמו חליפה חדשה ומרשימה. הוא בא לחייט והזמין את החליפה הכי יקרה. החייט מדד ומדד, הקיף אותו מכל הכיוונים והתאים לו חליפה מדויקת, תפר מכנסיים, מקטורן, אפילו עניבה, הכל הכל לפי המידה שלו. הקונה לקח את החליפה שמח וטוב לב והלך הביתה, אבל כשניסה ללבוש את החליפה היא בקושי עלתה עליו. הבגד היה צר, קצר, לוחץ לו בכל מקום. הוא חזר לחייט והתלונן: "אני לא מבין, אני הזמנתי חליפה במידה שלי, איזה מין חליפה הבאת לי?" החייט אמר, "בוא נראה, אולי יש טעות", ומדד אותו מחדש. אבל הכל נראה בסדר, לא הייתה שום בעיה. "כנראה התבלבלת בחליפות, כי החליפה הזו בדיוק במידה שלך". הלקוח חוזר הביתה ושוב מתלבש, אבל הכל עדיין מרגיש קטן ולוחץ. שוב הוא בא לחייט, "מה עשית לי?", החייט אומר לו "אני לא מבין איך זה קרה. תמדוד בבקשה את החליפה לידי, אני רוצה לראות". הוא לובש את החליפה ומה החייט רואה? אותו אדם לובש את החליפה החדשה על הבגדים שהוא לובש… עכשיו ברור למה החליפה לוחצת לך! אם אתה לובש חליפה חדשה על הישנה, כמובן שהיא לא מתאימה. צריך קודם לפשוט את הבגדים הקיימים!
כאשר אדם רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא, ש"לית מחשבה תפיסה ביה כלל", הוא חייב לצאת מעצמו, מהשכל שלו. הוא לא יכול להישאר עם אותו ראש, עם אותן מחשבות, עם אותם בגדים מלוכלכים וקרועים שכבר נמצאים עליו, ועליהם להלביש את הבגדים החדשים. למה? כיוון שאם אתה מלביש על עצמך משהו חדש בעבודת ה', אם אתה לומד איזה מאמר, שיחה, רעיון – על הראש הקיים, על ההשגות שלך ועל צורת המחשבה שהייתה לך לפני זה, אתה נשאר עם אותו ראש. אתה קולט את העניין שלמדת לפי הכלים שלך. יש אמרה עמוקה מאוד, 'אי אפשר לפתור בעיה באותה צורת מחשבה שהכניסה אותך אליה'. יש לך בעיה בגלל שבראש שלך יש משהו עקום, וכדי לפתור אותה אתה לומד מאמר חסידות ומצפה שהוא ישנה אותך. אבל אם אתה מלביש אותו על הראש הקיים, אתה נשאר פחות או יותר באותו מדרגה.
זו בדיוק הסיבה שכשהולכים להתוועדות, דבר ראשון צריך להגיד 'לחיים', נכנס יין יצא סוד. למה? כדי להוריד את הלבושים, את הבגדים הישנים. הלבושים הם המחשבה, דיבור ומעשה שלנו. צריך קודם לפשוט את הבגדים המשומשים והקרועים הללו, ולהיות כלי ריק שיכול לקבל, וזה לא קל. זה לא קל כיוון שאנחנו בטוחים שאנחנו תמיד מספיק חכמים ומספיק נבונים כדי לקבל. כל אחד מרגיש שהוא כבר הוריד את הלבושים שלו והכל בסדר אצלו. אבל האמת היא שהנפש הבהמית עומדת שם בצד ומחייכת חיוך מאוזן לאוזן… צריך לבדוק את עצמנו באמת, לוודא שאנחנו לא חיים בפנטזיה. האם אני מסוגל להבין היום דבר שאתמול הראש שלי לא היה מסוגל להבין? אם כן, אז 'לחיים'. ואם לא, אז צריך עוד 'לחיים', עד שנצחצח את הראש, את הלב ואת לבושי הנפש.
לפני כמה שנים נסעתי להתוועדות בירושלים במונית. פעם נהגים היו צריכים לדעת את כל הדרך בעל פה, אבל היום הקדוש ברוך הוא עשה פלאי פלאים והמציא את ה־GPS. אתה מפעיל את המכשיר והוא אומר לך: סע ימינה, עוד מאתיים מטר שמאלה, תמשיך ישר, עצור. אם עשית שגיאה הוא מתכנן מסלול מחדש ומחזיר אותך חזרה ליעד, ואם הגעת הוא אומר לך: כל הכבוד, הצלחת! תוך כדי הנסיעה לירושלים הנהג מפעיל את ה־GPS ואומר לי שהוא רוצה להתחיל להתקרב ליהדות. יש לו הרבה שאלות מה לעשות, איך לעשות, מה ללמוד, איפה ללמוד. "הלוואי שמישהו היה יכול להמציא GPS ברוחניות…", הוא אומר פתאום. תארו לעצמכם, אתה לוחץ על כפתור: "אני רוצה אהבה ויראה", והמכשיר הזה אומר לך, לך לחדר הזה, תגיע לרב ההוא ותדפוק לו על הגב, תשאל אותו, אחר כך לך שמאלה, קדימה, ימינה, אחורה – ואתה מסודר. כמה עוגמת נפש היינו חוסכים לקדוש ברוך הוא!
אז למה באמת אין GPS לרוחניות? אולי מישהו יאמר, שאם היה כזה GPS לא הייתה לנו בחירה. היינו יודעים את הדרך ליעד ומוכרחים ללכת בדרך הכי קצרה ומהירה. אבל באמת, תמיד יש לנו בחירה האם לעשות מה שה־ GPS אומר לנו לעשות או לא. ובכלל לקדוש ברוך הוא הרי אין בעיה להמציא GPS שיש בו גם בחירה. אז מה העניין?
האמת היא, שהחסידות אומרת שיש GPS ברוחניות. ויש כמה סוגים של GPS בעבודת ה'. אחד מהם, מסביר הרבי, הואGPS של זהב.
בתורה מסופר שכשהכהן הגדול בא לבית המקדש, הוא עבד בבגדי זהב, אבל כשהוא נכנס לקודש הקודשים הוא נכנס בבגדי לבן. מה העניין של בגדי זהב, ומה העניין של בגדי לבן? אתם בוודאי יודעים את מאמר המשנה, "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא בראו אלא לכבודו". כל דבר! חיות, צמחים, כוכבים, אוויר, מכוניות ואפילו וופלים, כולם נבראו לגלות אלוקות בעולם – לכבוד אלוקים. באה הגמרא ושואלת, ולמה הקדוש ברוך הוא ברא זהב? הרי זהב הוא לוקסוס, מותרות. מים צריך, לחם צריך, מלפפון ועגבניות צריך, אבל זהב? אדם לא צריך זהב בשביל לחיות, אפשר לעבור את כל החיים ולחיות טוב מאוד גם בלעדיו. אז למה הקדוש ברוך הוא עשה זהב? עונה הגמרא, "לא נברא זהב אלא בשביל בית המקדש". הזהב באמת לא היה צריך להיברא, אלא בשביל הקדושה.
בחסידות מסבירים שלרוב האנשים, רוב התכונות הן ממוצעות. לכל אדם יש שכל, מידות, חכמה, בינה דעת, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות, יש לו רצון ופנימיות הרצון, יש לו התענוג הפנימי, החיצוני. בקיצור – מדרגות אין סוף. בדרך כלל הדברים האלה נמצאים בו במידה ממוצעת. שכל ממוצע בשביל ללמוד תורה, לב ממוצע בשביל לעבוד את ה' ולהתפלל. אבל לכל אדם גם יש תכונה מסוימת שהיא מעל הממוצע. יש אדם שמוכשר בשכל מעל הממוצע. יש אדם שיש לו רגישות מעל הממוצע, הוא יכול להרגיש מיד אם לאדם אחר יש בעיה. מישהו אחר עומד לידו ולא רואה שום דבר, והוא רק מסתכל על האף שלו ורואה, 'יש לו בעיה לבחור הזה'. יש אחד שיודע איך להגיד את המילה הנכונה בדיוק בזמן הנכון, לעומת אחד שאומר את המילה הלא נכונה בזמן הלא נכון. ככה זה. הקדוש ברוך הוא נותן לכל בן אדם את מה שהוא צריך בשביל לחיות, אך גם העניק דבר או שניים, שהם מעל הממוצע. ולמה נתן לנו הקדוש ברוך הוא משהו אחד מעל הממוצע, שבכלל אפשר להסתדר בלעדיו?
באה התורה ואומרת: "לא נברא זהב אלא בשביל בית המקדש". אם הקדוש ברוך הוא נתן דווקא לך כישרון אחד מעל הממוצע, אתה צריך לקחת את הכוח הזה בשביל הקדושה. אם יש לך משהו מעל הממוצע, זה ה־GPS שלך. אם אתה רוצה לדעת למה אתה צריך להתמסר, במה לעבוד, איך לחיות – תבחן את עצמך במה אתה מעל הממוצע, במה אתה מיוחד ותשתמש עם זה. וחס ושלום, אל תחיה בענווה של שקר. יש אנשים שאומרים להם "אתה טוב מאוד בכך וכך" והם מצטנעים, "מה פתאום, אני כלום". זו ענווה של שקר, ממש "בל תשחית". כי אם אתן למישהו מיליון יורו במתנה והוא יאמר לי "מה פתאום, זו לא מתנה, סתם שום דבר", זו לא שחיתות? הלא ה' נתן לך דבר יקר, ואתה לא מעריך מה שקיבלת?
הגמרא אומרת שהנותן מתנה לחברו צריך להודיעו. לכן הרבי תמיד אמר שאדם שמתחיל לעשות תשובה צריך לדעת את כל המעלות שלו, ואם תדע מה המעלות שלך ה־GPS הזה ייקח אותנו לכל מקום – לירושלים של מטה, ולא פחות מזה לירושלים של מעלה.
לחיים לחיים!