השבוע השני של ספירת העומר הוא כנגד מידת הגבורה.
פנימיות מידת הגבורה היא הפחד והיראה: אדם שירא את ה' – דווקא הוא יתגבר על תאוותיו ורצונותיו שאינם מתאימים לרצון ה'.
גם מידת הגבורה האנושית עניינה התמודדות עם פחד ואיום. אדם שניצב מול איום ומוצא בתוכו את הכוח להתנגד לו ולא להיכנע לו מכונה "גיבור", כפי שחכמינו אמרו: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו".
הגבורה בעבודה הפנימית היא היכולת לדעת ליזום את המציאות ולא להיכנע לה. המקום הלא מתוקן שבתוכנו מנסה ליצור אצלנו ייאוש, פחד וחוסר ערך עצמי. הגיבור לא נכנע לתחושות אלו, ומוצא בתוכו כוחות פנימיים להתמודד איתן ולהתגבר עליהן. גיבור איננו אדם שאינו חש פחד אלא מי שהאיום והפחד מעוררים בו את תכונת ההתגברות. גיבור אמיתי מחפש אתגרים ואיומים כדי לממש את כוח גבורתו.
חז"ל אמרו: "הרוצה להעשיר – יצפין", כלומר: המקום של העושר שייך לצד צפון. חז"ל למדו זאת מבית המקדש, שבו שולחן לחם הפנים, המבטא את העושר, ניצב בצד צפון (צד שמאל בבית המקדש).
הקשר בין מידת הגבורה לעושר הוא שעושר מחייב בדרך כלל עמידה במתח ובלחצים. אדם הרוצה לחיות חיי מנוחה ורוגע, לא יגיע בדרך כלל מצד עצמו לעשירות. רק דחף נפשי חזק הנובע מתחושה של חוסר ולצידו נכונות להשקיע ולעמוד בלחצים, יגרמו לאדם לפעול להשגת עושר.
גבורה הורית
הגמרא במסכת סוטה קובעת דרך הנהגה בעניין היחס לילדים: "שמאל דוחה וימין מקרבת". אם הילד הקטן יקבל כל מה שיבקש בקרבה ובאהבה בלבד, הוא ילמד שהכול מגיע לו ותמיד חייבים לו, ולא יהיה מסוגל להתבגר ולהגיע להישגים בכוחות עצמו.
כשמדברים על מידת הגבורה ועל השימוש ב"שמאל דוחה", יש להדגיש ולהבהיר את דברי הרבי שבכמה הזדמנויות ציין שיד שמאל היא היד החלשה – "יד כהה". השימוש בה צריך להיעשות במינון מבוקר (נמוך ככל האפשר) ולא באופן עוצמתי ומוגבר חלילה.
ההנהגה של "שמאל דוחה" (בשילוב "ימין מקרבת") היא גם הנהגה שההורה יוצר באופן מודע התרחקות חיצונית בינו ובין הילד, התרחקות שמטרתה לעורר בילד רצון להתקרב יותר. ההורה מראה לילד את הטוב והאידיאל, אך הוא לא דורש ממנו במילים מפורשות לפעול כדי לקדמם. הוא מחכה שהילד יגיע לזה בכוחות עצמו. הוא מדבר על הטוב, מראה דוגמה אישית וכדומה, אך משאיר את הבחירה בידי הילד, כדי שהמעשה עצמו יבוא ממנו. הנהגת "שמאל דוחה" באה לידי ביטוי דווקא ביכולת להרפות מהדרישה מהילד. ההרפיה חשובה עד מאוד להתפתחותו. דווקא היא יוצרת את התנאים להתפתחות העצמאות של הילד, להתעוררות הרצון הפנימי שלו.
סדר הבריאה
כשמתבוננים בעומק הדברים, הסדר הזה עולה בקנה אחד עם סדר הבריאה ועם סדר הנהגת הקב"ה את העולמות והנבראים, כפי שמבואר בהרחבה במאמרי החסידות.
בראשית הכול, היה אור אין־סוף ממלא את כל המציאות. לאחר מכן היה 'צמצום' שבו התעלם האור האלוקי ונוצר חלל ומקום פנוי, ולבסוף – התגלה אור הקו, האור המדוד שחודר בתוך החלל ומאיר את המציאות.
האור האלוקי שהאיר בתחילת הכול הוא אור ללא גבול, הדומה לאהבה 'בלי חשבון', כמו האהבה הראשונית של האם לילדהּ הרך שזה עתה נולד: כל זמנהּ מוקדש לו, היא מעניקה לו תשומת לב רבה, היא אינה 'דורשת' ממנו מאומה ואיננה מרחיקה או מגבילה אותו כלל.
הצמצום שעשה הקב"ה שבו העלים את אורו האין־סופי, אִפשר לגלות חלל פנוי שבו יוכלו להיברא עולמות ונבראים בעלי מודעוּת עצמית כביכול. כך גם בגדילת הילד: בתחילה הוא מקבל אהבה ונתינה ללא חשבונות, ולאחר שעובר זמן והוא גדל, צריך להשתמש גם ב"שמאל דוחה": צריך ללמוד לאתגר את הילד, לאפשר לו לפעול ולרצות בעצמו, ולא להרגיל אותו שאת הכול עושים בשבילו. בדרך זו מתגלה בילד חוויה נוספת – חוויית העצמאות. הוא צריך לעשות דברים, לרצות ולפעול, לבדו ובעצמו.
אחרי החלל והמקום הפנוי, הקב"ה מגלה את אורו בעולמות. גילוי זה נעשה על ידי קו המידה. הקו שמודד עד כמה הנברא יכול לקבל ולהכיל מבלי שעצמאותו תיפגע או תאבד. הדברים נכונים גם ביחס אל הילד: הקרבה שבאה אחרי הענקת העצמאות צריכה להיות מדודה ולהתחשב ביכולת שלו לקבל. בשונה מהנתינה והאהבה הראשוניות שאין בהן חשבונות, זוהי נתינה שיש בה הגבלה ומטרתה ומגמתה לחדור אל תוך הילד פנימה ולהקנות לו ביטחון ועוצמה פנימית, מבלי שיאבד את האישיות העצמאית שלו.
סבלנות לתהליך איטי
הצד המעשי של הגבורה מתבטא גם ביכולת להתאזר בסבלנות ולגלות איפוק רב לתהליך ארוך. לפעמים יש רצון פנימי עז לשינוי מהיר ולפתרון מוחלט של הבעיה שבה האדם נתון, ואולם ההבנה שכל תהליך פנימי שאדם עובר הוא תהליך איטי האורך זמן הכרחית להכרת המציאות ולפעילות נכונה בה.
על האדם להפעיל בחוזקה את מידת הגבורה, המעצור וההגבלה, גם כלפי הרצון וההתלהבות שלו עצמו. במקרים מסוימים, הפעלת מידה זו נחוצה כדי לעצור סחף מסוכן ומהיר מדי שלו או של מי שהוא משפיע עליו, שרוצה להתקדם מעבר לכוחותיו. הבלימה יוצרת ויסות, והוא חשוב כדי לשמור שהתהליך יהיה פנימי ויסודי, ולא ייצור חללים ומשברים בנפש.
