בהיכלו של מלך
בלי שהיא תרגיש
אחרי שמופיע המלך בביתה של הכלה, תוך רצון עז להשפיע ולתת את כל כולו, נשארת עוד מלאכה אחת – להעניק לכלה את הכוחות, הכשרונות והיכולת לקבל את כל הטוּב שנכון לה ושהיא ראויה לו.
מנין מקבלת הכלה את כוחותיה? במעמקים הנסתרים מן העין, הכלה היא עצם מעצמיו של החתן. היותה בת זוג ראויה למלכו של עולם, לא הייתה יכולה להתרחש ללא השראה סמויה של החתן. כל בניינה והתפתחותה הינם חלק מהתגלות כוחותיו של החתן. אלא שפיתוח הכלים של הכלה על ידי אור החתן הגנוז בה, אינו נעשה על ידי פעילות גלויה ונראית לעין של החתן, אלא דוקא על ידי ההתפשטות שלו בתוככי דמותה ובעומק חייה של הכלה. בעוד אנחנו מרגישים איך אנו מתפתחים, גדלים ומרחיבים את יכולותינו, עושה זאת הקדוש ברוך הוא דרכנו ללא שנרגיש בכך.
ואכן, כאן אנו מגיעים לפלא הפלאים, שהוא הסיבה לקישור העמוק והמוחלט שבין בני הזוג. לאחר שבעה שבועות של התקרבות, השניים הופכים להיות לאחד ממש. גם כשהכלה מפתחת את עצמה כביכול במנותק מן החתן, גם אז, ובמידה מרובה דווקא אז, מתגלה שאין כאן באמת שניים נפרדים מפני שהוא הוא הפועל במעמקיה לפרוח ולגדול. כל עצמה של הכלה שהיא עצמו של החתן. התורה היא כטבעת וכתובה שמחברת ומאחדת את הזוג להיות אחד. "קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל – חד הוא" (הקדוש ברוך, התורה וישראל – אחד הם).
בליבו של אדם
רוצים מכל הלב!
אילו קרבנו לפני הרב סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו. בשבוע האחרון של ספירת העומר אנחנו עומדים למרגלות ההר, ועוד טרם שמיעת הקולות והברקים אנו זוכים למעלות עליונות. כאשר חנינו כאיש אחד בלב אחד, כלי הקיבול שלנו המתבטאים בספירת המלכות הושלמו על ידי איחוד כל ישראל לאישיות אחת. המצב הזה הוא נעלה כל כך, עד שדיינו בו כדי להודות ולשבח את ה' עד אין קץ. " אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו". ההשפעה המופלאה שקיבלנו בהר סיני – מתן תורה, נולדה מתוך הכנת הכלי שלנו בהתקרבות להר, ועל כן אומרים רבותינו זיכרונם לברכה, שכאשר חנינו שם, כבר פסקה זוהמתנו עוד טרם שקיבלנו את התורה. השפע מגיע כשאנחנו מוכנים. חטא האדם הראשון החדיר טומאה למין האנושי, טומאה שמפרידה אותו מאלוקיו ומותירה אותו רחוק מיעדו. עם ישראל דומה לכלה שסופרת שבעה שבועות כדי להיטהר ולהיות מוכנה לקבל את התורה.
הקדוש ברוך הוא שלח את משה רבנו לשאול את עם ישראל האם אנו מוכנים? האם אנו מעוניינים לקבל את התורה, ותשובתנו הנצחית, שהיא עומק העומקים של השותפות שלנו עם ה', הייתה ועודנה: "נעשה ונשמע!"
הקדמת "נעשה" ל"נשמע" מחדדת את רצוננו בחכמה אלוקית דווקא הנמשכת לתוך תבונה אנושית. חכמה שמתחילה מכך שהחתן העליון מעניק את המתנה שבבית גנזיו. היא מעידה שגם כשאנחנו עצמאיים לחלוטין, אנחנו עונים "כן!" חד משמעי. בכל ליבנו אנו מעוניינים בתורה, אך אנו מעוניינים רק בתורה אלוקית שמעל ומעבר לנו. אנחנו מוכנים אליו יתברך ולתורתו הקדושה. לכן זכו ישראל לשני כתרים, כמו מלאכי השרת: אחד כנגד הקדמת "נעשה", ואחד כנגד "נשמע".
באותם כתרים אנו עתידים להתעטר בעזרתו יתברך במהרה בביאת גואל צדקנו, כמו שאומר הכתוב: "ושמחת עולם על ראשם", שנזכה במהרה בימינו אמן.
