בס"ד

ספר 'היד החזקה', ספרו העיקרי של הרמב"ם והיחיד שנכתב על ידו בלשון הקודש, זוכה בשנים אלו לעדנה בזכות עשרות אלפי הלומדים החדשים ברמב"ם היומי, מכל החוגים ומכל הגילאים.
בו' בתשרי, עם תחילת השנה, מסתיים מחזור לימוד הרמב"ם בכל מסלולי הלימוד ומתחיל מחזור חדש. זוהי הזדמנות מצוינת להצטרף ללימוד יומי מעשיר ומאתגר ועם זאת לא קשה במיוחד.
לפי הסדר שקבע הרבי מלובביץ' זצ"ל, מייסד התקנה, הלומדים פרק אחד ליום מסיימים את הי"ד החזקה בכמעט שלוש שנים, והמצטרפים לסיירת של שלושה פרקים ליום מסיימים בתוך פחות משנה. הי"ד החזקה מורכב מארבעה עשר ספרים, שמונים ושלוש קבוצות של הלכות ואלף (כן, בדיוק אלף!) פרקים.
מה בעצם מיוחד כל כך ביד החזקה לרמב"ם ולמה 'חובה' לעבור עליו?


לדעת את
כל התורה

הייחודיות של היד החזקה הוא ההיקף, התורה כולה מתומצתת בו, אין עוד ספר כזה שמביא את הכלל כולו לפרטי פרטיו.
הרמב"ם היה היחיד מגדולי ישראל בכל הדורות שלקח על עצמו את משימת הנגשת כל הלכות התורה כולה לכל יהודי. זהו סיכום כל התורה שבעל פה בסדר מופתי ומדויק: "קראתי שם חיבור זה 'משנה תורה' לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם" (הקדמת הרמב"ם). ובהתאמה לכל יהודי: דברי הרמב"ם קצרים וברורים, הלומד אינו 'מאבד את הראש' ורובם ככולם מתאימים להילמד על ידי כל אחד אף ללא רקע. "כל הדינים גלויים לקטן ולגדול בדין כל מצוה ובדין כל הדברים שתקנו חכמים ונביאים", "כולם בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק" (שם).
בלימוד ייחודי זה ניתן לתפוס את ההיקף של התורה. לא מדובר כאן על לימוד עיוני בפרט כזה או אחר ואף לא בלימוד שהוא דווקא למעשה אלא בלימוד של המכלול – "ידיעת התורה", לתפוס את ההיקף. בלימוד הרמב"ם מקיימים את מצוות "ידיעת התורה" הנוספת על המצווה ללמוד תורה בכל רגע פנוי.
הפסוק שאותו מצטט הרמב"ם בפתיחת חיבורו אומר הכל: "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך". בלימוד הרמב"ם אנו מונעים מעצמנו את הבושה של חוסר היכרות עם חלקים שלמים בתורה שלא למדנו ואיננו מכירים.
אי ידיעת ההלכה גורמת לאדם "נזק", ואי ידיעת תמצית התורה כולה גורמת לנזק מסוג אחר – "בושת", בושה גדולה. מגיע לנו להביט "אל כל מצוותיך", ובושה לפספס את ההזדמנות המוצעת לנו ביד החזקה לרמב"ם.


תשוקה לשלימות
קיים צד נוסף במשמעותו של לימוד זה: כאשר אנחנו רואים את ההיקף הגדול בי"ד הספרים של הרמב"ם, אנו מסוגלים לקלוט את ההיקף הגדול של מציאות־החיים שחסרה לנו. מעטים יודעים כי רוב (!) מצוות התורה אינן נוהגות כיום. רק לאחר שאדם לומד את ענייני המקדש הוא יודע שחסר לו מקדש. לאחר למידה של הלכות סנהדרין ומלכים ניתן לקלוט עד כמה חסרים אנו מנהיגות ומלך בישראל. רק כך יכולים להיווצר תחושת מחסור וגעגוע אל העניינים הללו וגם רצון ומוטיבציה לקרב ולהביא את הגאולה השלימה, בה תהיה "תחיית המתים" למצוות התורה ולתחומים רבים שנלקחו מאתנו בשנות הגלות.
הרבי מלובביץ' ראה עניין סגולי עצום באחדות ישראל בין כמה שיותר יהודים סביב לימוד יומי זה הכולל את כל התורה, וקישר את הלימוד הזה לזירוז הגאולה. ואכן הרמב"ם עצמו מדגיש מאוד את הגאולה וביאת המשיח ומסיים את ספרו בהלכות סדורות בעניין זה.


כתרה של תורה
ועל פי הפנימיות: ההלכות מכונות בגמרא בתואר "כתרה של תורה" (מגילה כח). האדמו"ר הזקן מסביר (תניא, אגרת הקודש כט) שהמשא ומתן התלמודי והעיון בטעמי המצוות מקביל למוח שבראש, ואילו המסקנה ההלכתית, שהיא תמצית הרצון האלוקי מאיתנו, גבוהה ונעלית מהעיון בדוגמת הכתר הסובב ומקיף את הראש.
בכדי לדעת הלכה למעשה, מספיק ללמוד את ההלכות הנצרכות בזמן הזה, אבל מצד היות ההלכות "כתרה של תורה", יש מעלה בלימוד כל הלכות התורה, גם אותן שאינן נוהגות היום, מכיוון שבהן מתגלה הרצון האלוקי בשלמות.
ה' הוא אחד השלם ורק בהקפת כל ההלכות אנחנו מתאחדים עם שלימות רצונו יתברך.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן