"ונהפוך ונהפוך ונהפוך ונהפוך ו-נ-ה-פ-ו-כ-ווווו". כך שרים בהתלהבות מתחילת חודש אדר, אבל האם חשבתם פעם מה עניינו של ה"נהפוך הוא"? מדוע צריך בכלל להפוך דברים? מה הייחוד הגדול בכך שדבר מה התהפך מכפי שהיה בתחילה? ולמה זה שייך דווקא לפורים?

נסביר את השאלה מעט יותר. הרי ברור שיד ה' לא תקצר להושיע ברב או במעט, ואם כן מה לי אם ה' ביטל את הגזירה, או הפך אותה, או גרם שכלל לא תצא אל הפועל. האם רק הרווח שהרווחנו – שבמקום גזירה קיבלנו משהו טוב הוא זה שגורם לנו לרקוד כך? נראה שלא. כנראה יש פה משהו עמוק יותר ואותו ננסה לראות יחד.

בילדותי היה לי חבר מוכשר מאוד ובמיוחד בציור. התחביב שלו היה להכין 'דו־פרצוף'. למי שלא יודע, דו־פרצוף זה ציור של פנים שכאשר מסתכלים עליהן רואים איש צעיר, נניח, אך כאשר מסובבים את הדף והופכים אותו ב־180 מעלות מתגלה פרצוף נוסף – הפעם של איש זקן, והכל מדויק להפליא.

 אני חושב שדרך הציור הזה נוכל להבין טוב יותר את משמעות הנהפוך הוא. הרי אם נשאל את עצמנו מניין צצה פתאום הדמות של האיש הזקן והיכן היא הייתה קודם, התשובה תהיה שהאיש הזקן כבר היה כאן. הוא היה מונח לפנינו במלוא הדרו ואנו אלו שלא ראינו אותו, כי לא התבוננו מספיק או כי היינו עסוקים בדמות הנוספת שניבטה לפנינו, זו של האיש הצעיר, והיא שהסיחה את דעתנו. רק כשהפכנו את הדף שמנו לב שקיים פה דבר נוסף, שבעצם תמיד היה ורק חיכה לתשומת ליבנו, או יותר נכון: לתודעה שלנו.

מה שאני מנסה לומר, הוא שמי שהתהפך כאן באמת זה לא הדף; הדף נשאר כמו שהוא ודבר לא נוסף בו או השתנה. היחיד שהתהפך הוא הצופה, והמהפך משמעותו שאנו זוכים לראות כעת דברים שלפני כן לא הצלחנו לראות אותם למרות שהם תמיד היו, הם רק חיכו לנו ש"נהפוך ראש" ואז נוכל לראות אותם.

דרוש: עץ גבוה

אם כך, נהפוך הוא זה הדבר עצמו שמתהפך – לא שמשהו אחר בא והתערב בכוח עודף. התערבות בכוח עודף נקראת להיפך.

מה ההיפך מארוך? – קצר

מה ההיפך מחם? – קר.

מה ההיפך מעץ? – תחשבו על זה… (תשובה בסוף המאמר).

מכל מקום, נהפוך הוא זה לא להפך, אלא שהדבר עצמו מתהפך.

זה חשוב, כי נהפוך הוא מלמד ש"לית אתר פנוי מיניה" כלל, והכל־הכל משרת את הקב"ה ואת מגמתו. גם מה שנראה לנו בעד, וגם מה שנראה לנו נגד הוא בעצם בעד, אך אנחנו לא יודעים, ולעיתים גם הוא עצמו לא יודע.

המגילה מלאה מזה… הקב"ה מתגלה ומקדם את העלילה דרך כל הדמויות והמצבים, והכל כל הזמן מתהפך.

הדוגמה הכי בולטת היא התליה של המן. הקב"ה רוצה שיתלו את המן כמו שצריך… שהעץ יהיה גבוה, משובח ושייבחר לכך מיקום בולט. היחיד שיֵדַע לתכנן את זה כמו שצריך הוא המן בעצמו… אז זה מה שיהיה. מי שקבע את הזמן בו ייתלה המן, את גובה העץ, את מיקומו, את הפרסום וכו' – זה המן עצמו, הוא הכין לעצמו את העץ שלו.

תכונת הנהפוך הוא עובדת גם מול מרדכי. מרדכי נותן לאסתר עצה טובה – לא לומר את עמה ומולדתה. תכלית העצה הזו היא לגרום לכך שאסתר לא תיבחר, שהרי אם תכלית בחירת מלכה מן העם היא כדי לבטא את הרבגוניות של אחשוורוש ואת העובדה שכל אחד יכול להיות כאן מלך… חייבים לדעת מניין המלכה הזו.

אך בפועל, דווקא העצה הזו היא שגרמה לאחשוורוש להעדיף את אסתר על פני כולם, כי "כל אחד ואחד נדמית לו כאומתו". דווקא בגלל שאסתר לא אומרת מאיזה עם היא, היא מקבלת מין דמות אוניברסלית כזו וכולם מרוצים ממנה. אחשוורוש לא מרַצה רק אומה אחת, הוא מרצה את כולם. כך העצה שנתן מרדכי לאסתר כדי שלא תיבחר להיות מלכה, היא היא זו שגורמת לאסתר כן להיות מלכה.

אם פרעה היה שבדי

המקום בו מוזכר המושג "נהפוך הוא" עצמו במגילה – במלחמה נגד האויבים – הוא גם ביטוי למידה הזו.

ליהודים ניתנו בסך הכל עשרים וארבע שעות להיקהל ולעמוד על נפשם. ביממה הזו הם חיסלו שבעים וחמישה אלף איש. לא מדובר כאן על הרג חסר אבחנה, אלא על הריגה ממוקדת של "אויביהם", "שונאיהם" ו"מבקשי רעתם". כדי להרוג את כל אלו בזמן כל כך קצר, צריך מודיעין מאוד מדויק.

מי סיפק את המודיעין הזה? המן! תכנית ההשמדה של המן הייתה בנויה בדיוק על אותה שיטה. שבעים וחמישה אלף חיילי המשטרה החשאית שלו היו אמורים להתנפל על היהודים בפתאומיות ביום אחד, בשלושה עשר לחודש אדר, להשמיד להרוג ולאבד. אליהם הפנה המן את האגרות החתומות בחותמת "סודי ביותר".

כאשר התמנה מרדכי על בית המן, הוא מצא את כל הכתובות ואת כל התוכניות, הכל מסודר בסדר גרמני של המן. מה שנשאר זה רק לעשות נהפוך הוא.

העיקרון הזה חשוב מאוד, מפני שהוא מגלה ש"הצמצום לא כפשוטו" ומלוא כל העולם כבודו. הכל־הכל מגלה את כבוד מלכותו יתברך. כך גם הכסף שאסף המן ברוב עושרו, שימש בסופו של דבר לבניית בית המקדש. אותו כסף שהמן חשב שהוא אוסף לטובת השמדת היהודים – זה בדיוק הממון שהיה חסר להם ולא הצליחו לגייס בעצמם לצורך המקדש, ולאחר הנס הוא היה בידם.

אתה מבין, המן? אתה יכול לסייע לתוכנית האלוקית ואז תזכה לשכר, ואתה יכול להתנגד ואז תיענש – או 'גרוע' מזה: תגלה שלא רק שההתנגדות שלך לא הועילה, אלא היא הייתה חלק משמעותי מאוד במימוש התוכנית האלוקית.

בדומה לזה, פרעה מתנגד ליציאת מצרים ולא מבין שבזכות ההתנגדות שלו הפכה יציאת מצרים לתהליך עשיר ומלא בצבעים ועלילה. אם פרעה היה שבדי מנומס כזה… מה היינו מספרים לילדים בליל הסדר? בזכות פרעה וההתנגדות שלו יש לנו עשר מכות שלמות לדבר עליהן והרבה הצגות לעשות.

פורים מספר את סיפור ההסתרה, "ואנכי הסתר אסתיר". הקב"ה בוחר לשחק איתנו מחבואים, והוא מתחבא בתוך אותו דבר עצמו. בתוך אותו ציור יש גם זָקֵן מלא רחמים וגם גיבור איש מלחמה. אבל כדי להבין את זה צריך לשתות קצת, לטשטש את הגבולות הידועים לנו בין טוב לרע, ואז לא להצליח להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.

ודאי שמרדכי הוא ברוך, אך גם המן… ברוך וייזכר לטוב… כי בלעדיו לא היינו מגיעים לאן שהגענו. המן צורר היהודים צרר אותנו והפך אותנו לאחד, וגם נתלה על העץ, וגם נתן לנו כסף, וגם השאיר לנו דוחות מפורטים של האויבים שלנו, וגם וגם וגם. תודה המן…

הסוכנים הטובים ביותר

כאמור, פורים מגלה שהקב"ה נמצא בכל.

לית אתר פנוי מיניה.

הצמצום לא כפשוטו, ולכולנו יש כתר על הראש… ספירת הכתר הנמצאת מעל החלקים המודעים מאירה לכולנו בדרך שלה, לעיתים זה חותם ישר ולעיתים זה חותם המתהפך…

זה הסוד העמוק של פורים, סוד שנגלה רק למי ששותה כראוי ומבסם – לשון מיתוק – את עצמו כדי לראות שהכל הוא חלק מההמתקה, וגם הרע הוא סוכן מוסד סמוי של הבורא יתברך. וכידוע, הסוכנים הכי טובים הם אלו שכלל לא יודעים שהם סוכנים. הם פועלים לטובת עצמם, בלי לדעת שמישהו מפעיל אותם לטובת עניין אחר לגמרי…

אה… וההפך של עץ זה – פאלי.