נסו לנחש מי אמר את הדברים החריפים הבאים: "זו הכניעה המבישה ביותר שלנו, אנחנו הסכמנו בעצם לספר סיפור שהוא שקר מתחילתו ועד סופו – שאין קשר בין חמאס לפלסטינים, כאילו חמאס זה איזה חייזרים מהעולם החיצון שחטפו את עזה. וזה שקר. חמאס מייצג את הפלסטיניות… הרי אנחנו יודעים שחמאס גייס כבר אנשים חדשים, מאיפה הם גייסו אותם? נחתה עוד ספינה של חייזרים? הם גייסו אותם מקרב האוכלוסייה שמאוד מאוד בעד הרעיון שהם מגלמים. לכן חייבים להרוג את הרעיון. אנחנו יוצאים למלחמה בפלסטיניות… זו אידיאולוגיה שאין בה שום מרכיב קונסטרוקטיבי, זו אידאולוגיה שרק הביאה הרס יותר מ-100 שנים, והאידיאולוגיה הזאת חייבת למות".

את הדברים אמרה בריאיון ד"ר עינת וילף, לשעבר חברת מפלגת העבודה, וכזו שמגדירה את עצמה כאשת שמאל ואתאיסטית. אלו הן המסקנות שלה בתור מי שחקרה את מאפייני הסכסוך שנים רבות. יאמר לזכותה שהיא טענה זאת גם לפני פרוץ המלחמה, אך המלחמה הפכה את טענותיה למקובלות יותר גם במחוזות שמהם היא מגיעה.

סדום פינת עזה

בזמן התנ"ך היו הרבה חברות מושחתות. מדוע דווקא סדום הייתה ראויה לכליה והפכה לסמל? התשובה לכך היא שבסדום השחיתות והעוולות היו ממוסדות: "עוון סדום שהם ובתי דינים שלהם הסכימו שלא להחזיק יד עני ואביון" ('עקידת יצחק' שער כ). העיקרון הזה תקף גם למערכות הציבוריות בעזה. כפי שכתב תא"ל יוסי קופרווסר, שהיה בעבר בכיר באמ"ן: "הרוב המכריע של הרחוב הפלסטיני חושב שביצוע פיגועים נגד ישראלים הוא מעשה נעלה. בכל חדר כיתה יש פוסטרים של מתאבדים, ו"לאורם" הילדים הפלסטינים לומדים".

במבחן הבגרות הפלסטיני המחישו את השאלות דרך התקפת טילים על תל אביב. ובסיום המבחן, היכן שאצלנו כתוב "בהצלחה", נכתב: "עם חינוך כזה נשמיד את היהודים".

מחפים על פשע

אחד הסימנים לתרבות מושחתת הוא השותפות חוצת המגזרים והגילאים במעשי הזוועה שבה. כשלוט נחשף כמי שאירח בניגוד לחוקי סדום, לא מגיעים בודדים לפגוע בו, אלא: "אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה". כמה זה דומה לצערנו להמוני העזתים שבאו לאחר מחבלי הנוח'בות, והיו שותפים לרצח, לאונס ולביזה. וכן, להמוני העזתים שצהלו למראה שבויינו, ורצו להיות שותפים בלינץ'. כפי שתיאר זאת אבידע בכר, תושב קיבוץ בארי ששכל את אשתו ובנו בטבח, ונפצע קשה בעצמו: "אני חושב שברצועת עזה אין תקומה כי הילדים שלהם שרפו אותנו, והמבוגרים יותר ירו בנו, ואלה עם כיסאות הגלגלים והקביים לקחו אותנו שבויים ובזזו אותנו עד הסוף. יש פה ארבעה דורות שצריך להעלים מהיקום הזה, אין להם זכות קיום בכלל".

האלוף במיל' מוטי אלמוז הוסיף: "צריך לשים את המושגים "חפים מפשע" ו"בלתי מעורבים" בסימן שאלה. החטופים שחזרו מספרים שהם הוחזקו על ידי משפחות רגילות. אם היה מתאפשר להם, כל שני המיליונים תושבי עזה היו מגיעים לעוטף עזה ב-7 באוקטובר לבצע ביזה. יש בינינו הבדלים תרבותיים, אנחנו לא יכולים להסיק שמולנו עומדים אנשים נורמליים".

המחדל ההומניטרי

להכרת המציאות הזו, ישנן השלכות קריטיות על מוסר המלחמה וההתנהלות האסטרטגית מול עזה. אחד המחדלים שמתרחשים מתחילת המלחמה, זה הסיוע ההומניטרי. הוא מתדלק את חמאס, מאפשר לו להמשיך להתקיים ואף להתחזק כלכלית, זאת בזמן שחטופינו נמקים במנהרות. לא מדובר רק בלחצים בינלאומיים שגורמים לכך, אלא בתפיסה מוסרית מעוותת, שיוצרת חלוקה מלאכותית בין עזה לחמאס. בני גנץ אמר: "אני צריך שילחצו עליי לגבי הסיוע ההומניטרי?! אין לי לב יהודי?".

לעומת זאת, האלוף במיל' גיורא איילנד כתב: "ישראל לא נלחמת נגד ארגון טרור אלא נגד מדינת עזה התומכת באידאולוגיה שלו… במובן זה, עזה מאד דומה לגרמניה הנאצית… אסור אפוא לישראל לספק לצד השני כל יכולת שמאריכה את אורך הנשימה שלו… כל הטענות כי הדבר עומד בסתירה לחוקי המלחמה הן מופרכות".

מישהו היה מעלה בדעתו במלחמת העולם השנייה, שמדינות המערב מנהלות מלחמה מול צבא הוורמאכט, אך לא מול גרמניה? מול צבא יפן, אך לא מול מדינת יפן? אם זה מה שהיה מתרחש, ככל הנראה העולם כיום היה תחת שלטונה של גרמניה הנאצית.

התסביך האירופאי – מאמסטרדם לצה"ל

מהיכן העיוות הזה מגיע? החברה המערבית עברה תהליך מואץ של 'הפרטה' תפיסתית. אין רעיונות גדולים, יש נרטיבים; אין חברה ותרבות, יש אוסף של אינדיבידואלים שחיים במקרה תחת מדינה זו או אחרת. כל ניסיון לאפיין תרבות, מוקע מייד בהיותו גזעני ולא פוליטיקלי-קורקט. כך נוצר מצב אבסורדי בו האסלאם מתחזק באירופה, שותף באחוזים גבוהים לאירועי אלימות ופשיעה, אך אסור לדווח על כך. כשחברת פרלמנט מטעם הלייבור בצפון אנגליה העלתה את נושא הפגיעה בילדות צעירות במחוז הבחירות שלה, היא זכתה לגינוי מהיר ונרחב כ"ִאסלאמופובית" ו"גזענית", למרות שהנתונים בעניין היו מובהקים (ראו בהרחבה בספרו של דאגלס מארי, 'המוות המוזר של אירופה'). המציאות מתפוצצת לאירופה בפנים, ופגשה באופן קשה גם את הישראלים שהיו באמסטרדם.

אך העיוורון הזה הגיע גם אלינו, מהגדרת 'טרור הבודדים' ועד הניסיון של דובר צה"ל לקושש עזתים המגַנים את חמאס. אחד השיאים לכך היה שכמענה לסרטון בו רואים את איסמעיל הנייה אומר שחמאס הוא העם, מתאם הפעולות בשטחים (-אלוף בצה"ל!) כתב: 'שקרן', והביא צילום של כמה עזתים שיוצאים נגד החמאס. זהו חוסר הבנה מוחלט בנוגע לאופן בו תרבות חיה ופועלת. כידוע, חמאס נבחר בבחירות דמוקרטיות, וכפי שראינו רוב מוחלט של העזתים תמכו בטבח וצהלו לאחריו, והחינוך כולו מושתת על שנאת ישראל.

אין צדיק בעזה?

ומה בנוגע לאותם עזתים המתנגדים למשטר? כל שקר כולל בתוכו קצת אמת, אך ההטעיה שבו היא ההתייחסות אליו ככל האמת. יתכן שישנם בחברה מושחתת גם כמה צדיקים, אך כל זמן שאין להם השפעה – הטלת הזרקור עליהם תוך התעלמות מהתמונה התרבותית המלאה, היא שקר המוביל לעיוורון בניתוח תמונת המצב ופתרונו.

התפיסה היהודית, לעומת זאת, מדגישה שהאדם הוא לא אטום בודד, ושאחת המטרות הגדולות שלנו היא לייצר תרבות מוסרית וחברה מתוקנת. לכן, לא רק האדם נידון על פי רובו כצדיק או רשע, אלא גם "מְדִינָה שֶׁעֲוֹנוֹתֶיהָ מְרֻבִּין – מִיָּד הִיא אוֹבֶדֶת, שֶׁנֶּאֱמַר 'זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה'" (רמב"ם הל' תשובה ג, ב).

כך נבין מדוע כשאברהם, איש החסד הגדול, מבקש להציל את סדום על ידי הצדיקים שנמצאים בתוכה, באופן תמוה הוא עוצר בעשרה צדיקים. מדוע תשעה צדיקים לא יכולים להביא להצלת העיר? המספר עשר מבטא ציבור, כלומר קבוצה שיש לה ביטוי כאופוזיציה פעילה, ובזמן מן הזמנים היא עשויה להצליח לשנות את החברה לטובה. אך צדיקים בודדים המפחדים על נפשם, אין בכוחם להציל את החברה המושחתת כולה. כשלוט העז לנסות לצמצם את רשעות אנשי סדום, איימו עליו; אישה שעזרה לעני בסדום – נרצחה באכזריות. זה גם הסיפור העזתי – כל מי שינסה לבטא קול אחר, דינו מוות. כך לא תיתכן שום אלטרנטיבה פוטנציאלית, ולכן נדרשת הכרעה מוחלטת וביטול קיומה של תרבות זו.

אין הכוונה שצריך להרוג את כולם. ניתן להינצל כפי שלוט ניצל, אך זה מותנה במוכנות לצאת ולהתנתק מתרבות שפלה זו, בלי להביט לאחור ולהזדהות עימה.

לאחר בחירתו של טראמפ לנשיאות ארה"ב אנחנו נמצאים בפני הזדמנות היסטורית, בה הגיע הזמן להפסיק לשקר לנו ולעולם. אנחנו לא נלחמים מול חמאס, אנחנו נלחמים מול תרבות ואידאולוגיה רצחנית המיוסדת על שנאת ישראל. בשום תרחיש עתידי אסור לאפשר לה להמשיך להתקיים לצידנו.