אציין כמה נקודות שבלטו לי בלימוד תורת הרה"צ המופלא רבי לוי יצחק שניאורסון זצ"ל. כפי שמתאים למקובל כרבי לוי יצחק (המכונה בפי החסידים ר' לוי'ק, כך בפשטות), אנסה לסדר את הדברים לפי סדר הספירות (הנסתרות־העליונות, כמתאים לחלק הנסתר שבתורה).

כתר: אמונה מוחלטת בתורה
הדבר הבולט והעמוק ביותר בתורת רבי לוי יצחק הוא האמונה המוחלטת שלו ב"תורת אמת". כל צורת הלימוד, הדיוק וההעמקה נובעת מתוך אמונה בלתי מסויגת בכך שכל פרט ופרט בתורה הוא אמת אלוקית מוחלטת שניתנה למשה מסיני. רבי לוי'ק עצמו מדגיש זאת בכמה ממכתביו לבנו, הרבי מלובביץ', כשהוא מדבר על כך שכל מה שמופיע בתורה, כלשונו ממש, נאמר למשה מסיני (כולל סברות שנדחו, נאמרו כפי שהן ועם דחייתן), כי כל התנאים והאמוראים "ראו למעלה וכתבו למטה" וכי כל ספר שהתקבל בעם ישראל נכתב ברוח הקדש וניתן לדייק בו עד בלי די.
מתוך אמונה יסודית, בשלבי הלימוד הבאים, מצליח רבי לוי'ק בכישרונותיו הגאוניים לגלות רזין דרזין הטמונים בתורה. האמונה הטהורה הזו, שחופפת ומקיפה על כל לימוד התורה, היא הראש העליון שבכתר תורת לוי יצחק.

חכמה: כבוד התורה – הדיוק במילין דחכמתא
"משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה" – "שהיה נותן לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות וכל שכן תיבות יתירות ואותיות יתירות… וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה".
כמעט אין דומה לעוצמת הדיוק של רבי לוי יצחק בכל קטע בתורה שהוא דורש, החל מהתנ"ך (תוך דגש מיוחד על המסורה) דרך מאמרי חז"ל בגמרא, במדרשים ובזוהר ועד לספר התניא קדישא. גם בספרי החסידות, שאמונים יותר משאר המפרשים על דקדוק בלשון הזוהר אין דומה לדייקנות של רבי לוי'ק. כל ביטוי, כל מילה והרבה פעמים כל אות מקבלים התייחסות מדויקת בתוך התמונה הכללית של הסוגיא.
"אורייתא מחכמה נפקת", וכבוד (בגימטריה 32) התורה שייך ל־ל"ב (32) נתיבות החכמה, ועל עבודת הדיוק המופלאה הזו נאמר "'עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו' – למאן דדייקין (ודחקין) במילין דחכמתא (לאלו שמדייקים ודוחקים במילות החכמה)".

בינה: הסברה והוכחה
מעניין לראות שעם כל התמציתיות של רבי לוי'ק מחד (שנבעה בחלקה מהקשיים הטכניים בהם נכתבו הדברים בעת גלותו, על שולי ספריו בדיו מאולתרת), ועם נביעת המוחין המופלאה ש'דוחקת' בו לרוץ קדימה מאידך (כפי שניכר מההתרחבות העצומה, העוברת מעניין לעניין וכוללת מאמרים מוסגרים ארוכים ומפורטים, ברשימות ובמכתבים שכתב ללא צמצום), רבי לוי'ק מקפיד מאוד על ההסברה המפורטת, לבל יטעו בדבריו. כך, אם הוא יאמר היגד כללי (למשל, שלושת חלקי הפסוק הם כנגד חסד־גבורה־תפארת) הוא יטרח ויחזור אחר כך על כל פרט (כל חלק פסוק עם הספירה המקבילה לו).
בולטת גם ההזדקקות שלו לתמוך כל אמירה בהוכחה או מראה מקום ברור – מכל חלקי התורה, החל מהמקרא ומאמרי חז"ל, דרך ריבוי מקורות עצום בכתבי האריז"ל ועד למאמרי החסידות שנדפסו בימיו – תוך ציון המקום. גם כשהוא נוקט יסודות שחוזרים שוב ושוב בפירושו (לדוגמה, הקבלת הדמויות שבזוהר לספירות) הוא יזכיר כל פעם את המקור עליו הוא מסתמך.
כוח ההסברה שייך לספירת הבינה, המפרטת כל נקודה לפרטיה, וגם ההתעקשות לתמוך ולבסס כל חידוש מבריק ויצירתי במראה מקום מספר שייך לספירת הבינה.

דעת: הרגישות להשגחה הפרטית שבסיפור
כשרבי לוי יצחק דורש מאמר חז"ל או דרשה בזוהר, לעולם הוא יקדיש עיסוק רב לסיפור – לדמויות המשתתפות (התנא או האמורא אומר הדברים, התלמידים המקשיבים, ברי הפלוגתא ומעבירי המסורת), למקומות שהוזכרו במאמר ולכל פרט נוסף שמופיע בסיפור – ויגלה כיצד אותה מימרא מסוימת נובעת באופן טבעי מהסיטואציה בו נאמרה, מבארת אותה או מתבארת ממנה. זהו שיקוף בולט של האמונה שבכתר, לפיה אין אות אחת לבטלה בתורה ובוודאי כל פרט שהתורה מספרת נוגע לחלוטין לסוגיא. ניכרת כאן גם ההתייחסות לאופי האישי של חכמינו והאמון בכך שדרך אותן נשמות והמפגשים ביניהן מתגלים חידושי וסודות התורה.
את האמון בסיפור שומר רבי לוי'ק לא רק לפרטי התורה, אלא להשגחה הפרטית כולה. כך בולט ברשימה המפורסמת בה הוא מתאר את תולדות חייו שלו ודורש את סודותיהם, כל מאורע בחייו עורר אותו לדרוש מה מקורו בפנימיות התורה (על דרך המסופר אודות הגאון הרוגאצ'ובי בחלק הנגלה שבתורה) וכך ניכר גם מכותלי מכתביו בהם הוא יכול להתייחס לאירוע אנושי־משפחתי פעוט ואז להרחיב בסוגריים ארוכות־ארוכות על הסודות הטמונים בו.
ההתייחסות לסיפור שייכת לספירת הדעת (בסוד חכמה־בינה־דעת כנגד סופר־ספר־סיפור), בה קיימת הרגישות לייחוד ה' והשגחתו על כל פרט במציאות.

חסד: איש של אהבה
בקריאת מכתביו מלאי הרגש של רבי לוי'ק בולט הצד האנושי שלו – ביטויי האהבה הנפלאים לבני המשפחה, ההתעניינות המרשימה בכל פרט מהעובר עליהם (תוך הדגשה שלא יצאו ידי חובה במכתבים של בן משפחה אחר, והתעוררות שוב ושוב לכתוב מפורט ואישי ככל שניתן) והאיחולים המפורטים והלבביים. הדבר בולט במיוחד על רקע העובדה שמשפט ברכה יכול להיקטע באמצעו בסוגריים של כמה עמודים, בהם מתבאר עניין קבלי עמוק, ולחזור ולסיים באיחולים לבביים. רגש האהבה האנושי הזה, שמסתתר מאחורי ההפשטה והדייקנות הקבליים, שייך לספירת החסד.

גבורה: אישיות של גבורה
ברשימה בה דורש רבי לוי יצחק את שמו שלו ואת תולדות חייו הוא שם דגש רב על השייכות האישית שלו לספירת הגבורה במדרגותיה השונות. ובאמת, הרושם הכללי הוא שיש בתורתו יחס מאוד רחב ושיטתי לסוד הגבורות – בצורה תדירה ובולטת ביחס לסודות רבים אחרים – כשפעמים רבות חוזרות על עצמן אותן תבניות של ביאור מדרגות שונות של גבורה הרמוזות במאמרי חז"ל שונים. תחום זה שייך, כפשוט, לספירת הגבורה.

תפארת: חיבור הנגלה והנסתר
כלל גדול בדרך החסידות, שרבי לוי'ק הוא מגדולי המיישמים שלו, שהתורה היא אחת והנגלה והנסתר בלולים זה בזה. כל תורת רבי לוי יצחק ממחישה זאת, כשגם בהערותיו לזוהר הוא יתייחס למקורות מקבילים בנגלה, ובעיקר בכך שכל עיון בתורה – כולל בסוגיות הש"ס ובהלכה – נעשה לאור היסודות והסודות של פנימיות התורה. הוא גם מציין זאת בפירוש במכתב בו הוא משבח את בנו, הרבי מלובביץ', על דברי תורה שכתב לו, אך מוסיף שאם יתבל את הדברים ב"פלפלין", דהיינו יתמוך יתדותיו בסודות הקבלה ובכתבי האריז"ל, אז יגיע לשלמות האמתית והכל יעלה כפתור ופרח.
חיבור הנגלה לחלק הנסתר שבתורה שייך למיזוג המפואר של ספירת התפארת, הכוללת את עץ החיים ואת עץ הדעת, מקור חלק הסוד וחלק הנגלה שבתורה.
•
תורת רבי לוי יצחק שהגיעה אלינו היא כטיפה מן הים מתוך ריבוי הכתבים שכתב רבי לוי יצחק בימי חייו, שרובם ככולם הוחרמו בידי שלטון הרשע שהתנכל ליהדות ולחסידות בכלל, ולרבי לוי יצחק כמייצג ללא־חת שלהם בפרט. בנו, הרבי מלובביץ', אמר כי הלימוד בכתבים שהגיעו אלינו הוא סגולה לגילוי שאר הכתבים. יהי רצון שבזכות הטעימה־מעוררת־הגעגועים מתורת רבי לוי יצחק נזכה במהרה לאותו "אור חדש" של שאר הכתבים הנעלמים, כחלק מאור הגאולה האמיתית והשלמה.