"זכה נעשית לו סם חיים. לא זכה נעשית לו סם המוות" (יומא עב).
וכן: זכה הדור נעשית לו התורה מקור מים חיים. לא זכה – נעשית לו מקור מים פושרים ודלוחים. זכה – יהדות היא יהדות של גבורה מרוב אונים, לא זכה – הריהי יהדות של חולשה מחוסר אונים.
דורנו הוא דור יהדות החולשה. בחלק אחד ביהדות הדתית חולשת הכניעה לכל, הכניעה וההתבטלות בפני כל דבר חילוני, וכל מילה הנאמרת שם תאמר כאן וכיפה על ראשה. מחשבה עצמאית מאן דכר שמה?
ובחלק אחר ביהדות הדתית קיימת חולשת ההתנגדות לכל. הכל הוא פסול… אסור… טריפה… שיקוץ… ושני הגילויים המנוגדים הללו יונקים ממקור אחד: חוסר הבטחון, החולשה והפחד. ביהדות האיום החריף ביותר היא המחשבה. קיימת הכרה יסודית ברפיפות עמדת היהדות ומכאן החשש שכל זעזוע עלול למוטט את הכל, ולכן נאחזים בכל עמדה שהיא, לא חשוב אם בעד או נגד, ובלבד שלא יהיה צורך בחשיבה.
אולם ההסתתרות מן הבעיות אינה פותרת אותן, וערימת הבעיות הבלתי נפתרות הרובצות עליה תגרום בסופה התמוטטות.

להגיע לתחיה
דרושה לנו יהדות של גבורה, שנושאיה יהיו אנשים חזקים; בתחילת הדרך צריכה לבוא ראיה ברורה של מצב הדברים כפי שהוא, בלי קבלת דעות קדומות המפריעות לגשת לבדיקה יסודית של מצב הדברים; פירוש הדבר למעשה הוא ביקורת. מצד אחד צריכה הביקורת לפנות לעבר העולם החילוני בבדיקת דרכיו בצורה עצמאית לגמרי, ומצד שני, ביקורת היהדות הדתית הן בפעולותיה והן בדעותיה. להסיר כל הטפלים שנחשבים משום מה כערכי נצח.
הביקורת אינה דוקא פעולת עקירה, אלא אף נטיעה ובניה. ביקורת פירושה הבחנה של אמת. ולכן, כשם שהיא מרחיקה הקרובים שנתקרבו בזרוע, גם מקרבת היא רחוקים שנתרחקו בזרוע. אולם הביקורת, וגם ביקורת חיובית, היא אך פעולת העשרה לעצם העבודה. המשימה היא להגיע ליהדות של תחיה. יהדות החולשה היא יהדותם של הבוחרים בה מאחר שהיא הדרך הקלה והנעימה ביותר, ויהדות הגבורה היא של אנשים שהינם יהודים משום שזוהי הדרך הטובה והאמיתית ביותר. החלשים רוצים להיות אך נפעלים, החזקים – פועלים.

לא קלה תהיה הדרך
אנשים גיבורים נחוצים להיות החלוצים בדרך אל היהדות השלימה. זוהי היהדות של אנשים שלמים שאין סתירה בין מוחם ולבם, אותה סתירה המצויה כל־כך ביהדות החלשה, יהדות הצרה מלהכניס בה את הלב והמוח גם יחד, כי צרות ההשקפות ללא גבול זו הסתירה שיוצרת את עולמותיו של היהודי: עולם דתי ועולם חילוני. עולמו של בית־הכנסת ועולמו של בית הקפה. יהדות שלימה היא יהדות הכוללת את הכל; בה כל מחשבה ומעשה יהיו יהדות. לא רק משום שיהודי מאמין עושה אותם, אלא שעצם המעשים הללו יבואו מתוך רגשות קדושה ביהדות השלימה, הרחבה והכוללת. לא עוד חולין – עולם שכולו קודש.
לא קלה תהיה הדרך שלא לעונג היא שואפת אלא לאמת. אך המצא ימצאו החלוצים שיקיימו את התורה כראוי לה באמת, בגאון ובתפארת. ולנרפים יאמר: "כל איש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו".

נכתב בשנת תשט"ז (1956) על ידי הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)