י"ט בכסלו הוא חג הגאולה, אבל גם יום פטירתו של מייסד וראש ישיבות בני עקיבא – סבי, הרב משה צבי נריה, המכונה גם 'אבי דור הכיפות הסרוגות'. מסתבר שלימוד החסידות, אשר נפוץ היום בהרבה ישיבות, נטועים שורשיו בתפיסת העולם ובמשנה החינוכית של הרב נריה זצ"ל. וכך שגור היה על לשונו:
"ישיבה של נוער ארצישראלי בריא, צריכה לכלול בתוכה עמקות של למדנות, מעולם הישיבות הליטאי; שמחה בעבודת ה' יחד עם שירה ריקוד וכיסופי נפש, אשר באים מבתי המדרש של החסידות; ורעננות ולהט נעורים אשר באים מהחלוצים הארצישראלים".
את הסגנון הישיבתי המיוחד הזה, את התמהיל אשר נראה אז כבלתי אפשרי, העניק סבא הרב משה צבי נריה זצ"ל לנוער הדתי-לאומי בישיבות שלנו, ועד היום אנחנו נהנים מהפירות. נראה כי לא נגזים אם נאמר שדווקא בישיבות שלנו ניתן למצוא את כל התורה כולה. "תורת ה' תמימה משיבת נפש" – כאשר התורה מופיעה בתמימותה ושלימותה, היא משיבת נפש.
אבל עלינו להעמיק יותר, כי האמת היא שכל רב, גדול ככל שיהיה, יכול להעניק לתלמידיו רק את מה שיש בנפשו פנימה. אדם אינו יכול לתת לאחר את מה שאין בו. קשר נשמתי בין רב לתלמיד הוא המשכה והטמעה של הגודל אשר מופיע אצל הרב. סבא היה שילוב נדיר של כל הטוב הזה, היתה בו חריפות השכל של למדנות ליטאית שנרכשה בעמל ובתמדה, ויעידו על כך חידושי תורתו; הלהיטה את נפשו שירה וכיסופי נשמה מתוך עבודת ה' על פי דרך החסידות; ורעננות מיוחדת שרתה על כל מעשיו בבחינת טל של תחיה ארצישראלי.
בשורות הבאות אני מבקש מעט לעמוד על הצד החסידי דווקא: סבא גדל בעיירה חב"דית והתפלל מתוך סידור תהילת ה', ועד היום בני משפחתנו מניחים תפילין לפי הקשירה המיוחדת לחסידות חב"ד. כל אלו קשרים משמעותיים אבל עדיין נוגעים הם ברובד החיצוני של המפגש. סבא במהותו היה אדם של פנימיות, והפנימיות היא תורת החסידות.
סבא זצ"ל הגה ועיין בה כל חייו. גם ספרים שבמשנת חב"ד נחשבים לעיוניים במיוחד, לא נפקד מקומם. אבל הבולט ביותר ובאופן תדיר על שולחנו היה מונח 'ספרן של בינונים' – התניא.
ספרים של כלל האדמו"רים לבית חב"ד יחד עם ספרי חסידות אחרים היוו עבורו מקור השראה עמוק, אשר תלמידיו, גם בלי לדעת מאין נשאבו הדברים, שתו בצמא את יסודות החסידות עת אשר לימד ודיבר.
סבא הבין כי את הנוער הארצישראלי חייבים להפגיש עם התורה בכל גודלה, ולכן הוא השתדל לחשוף את תלמידיו ללימוד חסידות.
מהו הכוח הנפלא אותו סבא ביקש להנחיל? התשובה היא פשוטה: אסור להתנתק מהשורשים. "עולם ישן עד היסוד נחריבה" זו לא דרכה של תורה. הדרך הראויה היא להבין כי יש לבנות כעת קומה נוספת של עולם תורה ארצישראלי אשר מבוסס על העולמות הקודמים ויונק מהם יניקה חיה. לכן אבוי אם לא יכירו חברי בני עקיבא את עומק הלמדנות של ר' חיים מבריסק, רבי עקיבא איגר ועוד. ואנה אנו באים אם הנוער לא יפנים את משנת החסידות והתביעה של עבודת ה' בשמחה ובפנימיות. ולכן אפשר וצריך למצוא את השילוב הראוי.
כמובן שהרעיון הזה לא נעוץ רק באישיות הגדולה של סבא זצ"ל. הצטרפו לכך דבריו הנפלאים של הראי"ה על תורת ארץ ישראל אשר מאחדת את כל הניגודים, עד כדי קביעתו ש"יפה לנו שיחתן של תלמידי הבעש"ט עם תורתן של תלמידי הגר"א".
גם אותי, כנכד צעיר, חשף סבא מעט למכמני החסידות. ילדות הייתה בי שלא ידעתי להעריך אז עד היכן הדברים מגיעים. ראו בחוש כמה תורת החסידות ממלאת אותו. לא פעם ולא פעמיים היה מזכיר סבא את המימרות של גדולי ישראל החסידיים, כדי שיאירו לנו את הדרך. לא פלא שסבא נלקח לישיבה של מעלה בי"ט כסלו.
