בס"ד

משפטים – עשייה ושמיעה

משפטים – עשייה ושמיעה

אחד הביטויים המפורסמים ביותר בתורה נטבע בפרשתנו. רבים מאפיינים בו את אמונת ישראל בכללותה. יש בו שתי מילים: "נעשה ונשמע".
נתבונן בשני פירושים ידועים שניתנו לביטוי הזה. הראשון מופיע בגמרא, על פיו, האמירה "נעשה ונשמע" ממחישה את התלהבותם של בני ישראל ואת נכונותם המוחלטת לבוא בברית עם ה'. אמירתם למשה באה לפני ששמעו מצווה כלשהי והייתה הצהרה של מוכנות מראש: מה שיאמר – מקובל עלינו.
קריאה זו, שגם רש"י בפירושו אימץ אותה, היא קשה, מפני שהיא מחייבת להבין שסדר הזמנים היה שונה מסדר הופעת האירועים בתורה (תוך שימוש בעיקרון "אין מוקדם ומאוחר בתורה"). אבן־עזרא, רשב"ם ורמב"ן חולקים על הבנה זו, ורואים את סדר הדברים בתורה כמבטא את סדר האירועים. לדידם, "נעשה ונשמע" פירושו – נעשה ונשמע בקול ה' שכבר שמענו; נעשה ונציית.
הפירוש השני שכיח למדי בהגות היהודית של העת החדשה. על פיו, "נשמע" פירושו "נבין". נעשה ונשמע – כלומר נעשה ואז נבין. מכאן נובע שאפשר להבין את תורת ישראל רק מתוך עשי