בס"ד

שבת, 13 אפריל, 2024
הכי עדכני
מקהלת הקולות – ארבעת הבנים שבתוכנו

מקהלת הקולות – ארבעת הבנים שבתוכנו

קדש!

חכם: רגע, צריך לעמוד או לשבת בקידוש?

תם: איזה כיף להיות פה עם כל המשפחה, ממש מחמם את הלב…

רשע: מה אתה מיתמם?? אתה לא מרגיש את המתח באוויר? לא ראית את המריבות ובעיקר את המבטים העוינים סביב השאלה 'מי ישב איפה'? המשפחה הזו… ממש הייתי מוותר על ה'תענוג' להיות חלק מזה… מעדיף ללכת לחדר, לעשות ת'סדר לבד. תאמין לי…

ורחץ!

תם: נוטלים ידיים בלי לברך!

חכם: אבל למה לא מברכים?

שאינו יודע לשאול: (לא חושב פעמיים, קם ליטול).

רשע: יאללה, אין לי כוח! אי אפשר להביא גם לי נטלה ליטול כאן, ליד השולחן?

כרפס!

חכם: מברכים אחר כך שוב על המרור?

תם: ממה שזכור לי צריך לכוון עליו כבר עכשיו.

רשע: מי מלח – מרור… זה בדיוק מה שאני מרגיש בפנים כל השנה.

שאינו יודע לשאול: (כבר טובל את הכרפס במי המלח, מברך ואוכל, לוקח עוד שתי חתיכות גדולות של תפוח אדמה, טובל במי מלח ואוכל…)

יחץ!

רשע: אוי מצה… זה שובר לי כל שנה ת'שיניים, שלא לדבר על בעיות העיכול. סיוט. לא יכלו לחשוב על מצווה קלה יותר?

חכם: מעניין מה הטעם הפנימי יותר לשבירת המצה לשניים…

תם: ראיתי בדברי רבנו, שהחצי הראשון מסמל מוחין דקטנות, והחצי השני שמחביאים הוא כנגד מוחין דגדלות.

חכם: מה זה אומר? מה זה אומר לך?

תם: האמת, לא יודע. לא חשבתי על זה.

חכם: מוחין דגדלות דווקא מתאים לי. מעדיף לפסוח על הקטנות…

מגיד!

רשע: די אני גמור מכל העבודה הקשה של הניקיונות. (פיהוק ענק). גמרה אותי העבודה הזו… לא עדיף להגיע כמו בני מלכים לשולחן?

שאינו יודע לשאול: אני לא מאמין. לא אוכלים עכשיו? (מדפדף בהגדה לראות כמה עמודים יש עד מוציא מצה). על מה יש לדבר כל כך הרבה? מתי כבר נגיע לעיקר – לסעודה?

חכם: פדיחות איך שהוא מדפדף ככה בהגדה… שיעשה את זה יותר בעורמה, רחוק מעין רואים… אבל האמת (מביט לצדדים כאילו לוודא שלא רואים אותו). דווקא מעניין מה יש למנה אחרונה…

הא לחמא עניא… לשנה הבאה בני חורין.

תם: (מתחיל לומר בקול את המילים עם כולם. אפילו מתלהב…)

חכם: אפשר לתרגם בבקשה, שנבין? אני לא רואה מה הטעם פשוט למלמל את המילים בלי שתהיה להן משמעות, ועוד בארמית…

תם: דווקא מענג לומר משהו לא מובן. לא יודע, יש בזה איזה 'געשמאק' מיוחד.

רשע: "לשנה הבאה…"yeah right. גם בשנה שעברה אמרנו את זה. ואז גם כולם היו בטוחים, בליל הסדר ההזוי ההוא של הקורונה, שהמשיח תכף דופק בדלת…

מה נשתנה?

שאינו יודע לשאולאוי זה קטע מעייף. מה יש להם לשאול כל כך הרבה?

תם: זה הקטע שאני הכי אוהב. מזכיר לי אותי כשהייתי קטן. הלוואי והייתי מעז לעמוד על הכסא ולשיר כמו הילדים פה.

חכם: אני יכול לשאול את השאלות באידיש?

רשע: ואז יענו לך בפורטוגזית. עשינו עסק?

עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' אלוקינו משם…

חכם: יואוו. איזו עוצמה. זה לא רק שהקב"ה גאל את אבותינו, אלא בכל דור ודור אנחנו הולכים ונגאלים. הקב"ה גואל אותנו הלילה. איזה אורות.

תם: (מחייך לנוכח המילים האלו). איזה חכם הוא. איך הוא יודע לבטא כל כך יפה את מה שאני מרגיש…

רשע: אין סיכוי שאני יוצא הלילה. אני אקום מחר בבוקר אותו דבר. אותו דרק… אם הייתי שם, במצרים, הייתי אחד מתוך הארבעה שמתו מכל חמישה. מה לעשות (פולט רסיס אנחה שבורה), זה מי ומה שאני. אבוד.

שאינו יודע לשאול: (יושב מנותק, אדיש לכל השיח סביבו). לא הבנתי מה כל זה קשור אלי…

כנגד ארבעה בנים דיברה תורה:

אחד חכם…

חכם: כן, כן, זה אני. לא, אני לא מתגאה חלילה. רק מכיר בערך עצמי. ענווה זה לא דימוי עצמי שלילי. לא להתבלבל בין השניים. פשוט ניחנתי ב'איי קיו' גבוה במיוחד. אם הייתי עושה פסיכומטרי בטח הייתי מוציא משהו כמו 1000. האמת, קצת בזבוז של הכוחות שלי בעולם התורני/חינוכי/בבית. לא היה מזיק לי להרחיב אופקים. אולי אני באמת אלך ללמוד משהו לממש את עצמי קצת יותר.

אחד רשע:

רשע: זה אני. ברור. אבוד. כבר אמרתי…

חכם: טוב שאני יושב לידו. אולי סוף סוף אצליח להשפיע עליו ואוציא אותו מהרשעות-דיכאון שלו. האמת, ועכשיו בכנות. ממש חבל עליו. כזו נשמה טהורה. חבל שהוא לא רואה את עצמו ככה. חבל שהוא מזדהה דווקא עם החלק הנמוך שלו.

אחד תם:

תם: אהה זה כנראה התם ממעשה מחכם ותם.

חכם: מעניין מי זה תם? שאינו יודע לשאול? ומי טוב יותר, אני או תם?

רשע: רואה חכם? גם אתה רשע! סתם מתחזה לצדיק, אבל בפנים אתה רקוב. חי בסרט, עם הזיות גדלות. תפסיק כבר לעשות את עצמך. גם אתה לא תיגאל לעולם…

ואחד שאינו ידע לשאול:

שאינו יודע לשאול: (מביט במבט אטום במתרחש). אני לא מבין על מה כל המהומה פה…

חכם מה הוא אומר? מה העדֹת והחֻקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם.

חכם: (מעיף מבט על השעון). יאוו מתחיל להיות מאוחר. צריך לגמור לאכול את האפיקומן עד חצות, ולכתחילה גם את ההלל.

האמת? זה ממש מתסכל אותי. זה לילה מטורף. גילוי אלוקות. אז בשביל מה צריך את כל הפרטים האלו, ובמיוחד את כל האיסורים? ולמה, למען ה', ה'נערווים'? נראה לי שהיה יותר טוב לכולנו אם היינו משחררים לחץ מהמרדף להגיע לחצות והיינו עוסקים בעיקר. מוחין דגלות כבר אמרנו?

רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם. לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר.

רשע: תגידו, מה יש לכם ממני? אני לא משלכם. תעזבו אותי כבר. אמרתי לכם כבר אלף פעמים שאני אבוד. אין לי בעיה שתלכו להיגאל. אם זה עושה לכם טוב, יאללה תלכו על זה. אבל אני? זה פשוט לא קשור אלי כל הדיבור הזה פה. הבור השחור הזה, הביוב הזה, שזה אני, כבר אבוד. נשרטתי עמוק מדי. אין דרך לתקן, ואין אפשרות לשנות. זה מה יש…

תם, מה הוא אומר, מה זאת?

תם: לא, זה בסדר. אין לי יותר מה להוסיף. לא כדאי לשאול יותר מדי שאלות. תראו איך החכם מתוסבך עם עצמו. וגם לא כדאי להתבלט מדי, תראו איך הרשע הוציא את עצמו מן הכלל, ונשאר במצרים. אבא'לה זה מפחיד. עדיף לא לחשוב כל כך הרבה. לא צריך יותר מדי לעשות רעש. עדיף להוריד פרופיל. ככה להיעלם קצת בתוך ההמון הזה שסביב השולחן, ולהיבלע בתוך העשייה השקטה. אפשר להמשיך בבקשה בקריאת ההגדה?

ושאינו יודע לשאול.

שאינו יודע לשאול: (שתיקה רועמת).

ואף את אמור לו כהלכות הפסח…

חכם: הלכות, כבר הסברתי לכם, זה לא הקטע שלי. אין פה מישהו שיכול להגיד דבר תורה שידבר אלי? שייגע בי? אה. מה אתה אומר? הלכה זה הרגליים שלנו? הלכה לשון הליכה והתקדמות? אהה, זה כמו מוליך אור? אפילו פסיחה ודילוג? מקפצה לגבהים שלא חלמתי עליהם? וואו מדהים. תודה. הארת לי! האמת זה נכון. עם כל הכבוד לאורות, אם אין כלים, אז בסוף אתה מוצא את עצמך בבוקר שאחרי פשוט מרוסק מעוצמת החבטה על קרקע המציאות. נס שיש גם סדר. שצריך לקום בבוקר לתפילה. אהה ויש גם הלל שלם מחר. איזה כיף…

ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו…

רשע: בלי"צ? מה זה בלי"צ? אהה. בלי ליצנות? בלי ציניות? להקהות קצת את העוקצנות שלי? מה? מה אתה אומר לי? אני לא מאמין שאתה מדבר אלי. (מסתכל ימינה אל עבר החכם ושמאלה אל עבר השאינו יודע לשאול). אתה בטח מדבר אליהם. לא? אתה מדבר אלי? אלי? אבל אני כל כך לא ראוי… (נשבר, ממרר בבכי). מרור. אמרתי לך, לכם. אני מרור. מרוסק. מה אתה אומר? שזה טוב? שאתה פה בשביל לשמוע אותי? שעכשיו, אחרי שקילפתי את כל מגיני הצינה, וכל ההגנות של הציניות, אני יכול להתחיל תהליך? כן אתה צודק, אני עומד פה חשוף. הגעתי לנקודת הכאב. לדבר בעצמו. למצה. לתמצית. כואב לי. כואב לי (בוכה). אייי אבא. (מתייפח בבכי) רבונו של עולם כואב לי… ה' יתברך, תגאל גם אותי בלילה הזה! אני מתחנן בפניך, אל תשאיר אותי מאחור. אל תשאיר אותי בחושך. במצרים. אני רוצה להיגאל!!!!

ואמרת אליו…

תם: אל תסתכל עלי כל כך הרבה. כבר אמרתי לך, עדיף שאני אנמיך פרופיל ואבלע בהמון. זה בסדר. כולנו משפחה אחת גדולה ושמחה. טוב, זה נכון. לא כולם נראים כל כך שמחים כרגע (מלכסן מבט אל עבר הרשע). הוא נראה ממש כאוב, מסכן. והוא (מעיף מבט אל עבר החכם) נראה כל כך מהורהר. נראה שהוא גם עובר משהו. ומעניין. נראה שהוא גם יושב קצת יותר קרוב לרשע. וואי הם אפילו כבר נוגעים קצת זה בזה. זה ממש מרגש לראות. הוא (מסתכל אל עבר השאינו יודע לשאול) נעבעך, הוא נראה כל כך סגור. הוא כל כך מכונס בעצמו. הלוואי שהייתי מצליח לעזור לו קצת. אבל, מה? אתה אומר לי להפסיק לרגע להסתכל סביב? שזה שנפתחתי למורכבות פה זה טוב, אבל הגיע הזמן שאגלה גם את העושר שבתוכי? מה, אתה באמת חושב שיש לי בשורה? שיש בי משהו ייחודי? אתה מדבר אלי, אלי, כי גם אני עולם מלא? אתה מוכן להסביר לי קצת יותר למה אתה מתכוון? פשוט שאבין…

את פתח לו.

שאינו יודע לשאול: (נאנח). האמת יפה שלא התייאשת ממני. שאתה לא מוותר לי על אף שמזמן ויתרתי לעצמי ועל עצמי. יפה שאתה מנסה לדובב אותי. הנה תראה כמה מילים כבר אמרתי. בהתחלה זה היה רק קול חלוש של אנחה. אתחלתא דגאולה. אבל הנה אנחנו כבר משוחחים קצת. האמת התעייפתי מהדיבור הזה. אשמח שתמשיכו הלאה. זה בסדר. ייקח לי את הזמן שלי. לאט לאט.

אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

חכם: וואלה השיח כאן מרתק. זה מדהים מה שכולנו עוברים פה. מנה אחרונה כבר קטן עלינו, ובאמת חבל לבזבז עליה את הזמן ולא להספיק להגיע לחצות. זה טעם החיים מה שהולך כאן. והטעם הזה הולך להישאר איתי כל השנה.

בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. לי ולא לו. אלו היה שם לא היה נגאל.

רשע: נס שאני לא שם. נס שאני פה. כאן ועכשיו. איפה שהייתי, הייתי נתקע לעולמים. אבל עכשיו אני כבר רואה את האור בקצה המנהרה. כן אני כבר מאמין שגם אני בן. רשע אמנם, אבל בן. ורחמי ה' כל כך עוטפים אותי, וכורכים אותי, ואת המרירות, באהבה.

בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים.

תם: חזק. וגם אני קצת התחזקתי. התחזקתי בזה שיש דברים שיכולים לבוא רק במאמץ. ואפשר לצאת ממצרי הפשטות, ולגדול. אבל מה שגם למדתי פה הלילה זה גם שאני לא צריך למחוק את האישיות הקודמת שלי. אני מקווה להישאר גם תם. זה חלק מהייחודיות שלי.

שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים.

שאינו יודע לשאול: אין לי מילים להודות על מה שעברתי פה הלילה. הצלחת לחבר אותי, להפוך אותי לחלק מהאגודה והחבורה. אתה צודק. אני צריך לשתף יותר במה שאני מרגיש וחושב. לפתוח גם את המקום החסום הזה. תקשורת מולידה קשר. אני באמת ארגיש יותר מחובר אם אני אמשיך להיפתח.

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור. כן ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים, אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון. ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו.

חכם: על עולם עשיר של דעת וקדושה. על גאולה באופן של "אורות דתוהו" אבל ב"כלים דתיקון". על החלק שאני זוכה לקחת בגאולת כל בני ישראל, ועל נפש פדויה בענוות-מצה.

רשע: על שגם אני בן שלך רבונו של עולם, ונושא חלק שלך בתוכי. על שזעקת דם ליבי הכנה מגיעה על מזבחך לרצון, ועל שגם אני הולך ונגאל. על מצות ומרורים, ועל נפש פדויה בלחם של אמונה ורפואה.

תם: על יכולתי להיות עמך בתמימות, ולעבוד אותך באמת ובתמים. על היכולת להחכים ולהישאר גם אחר כך תם. על גאולת הדעת ויכולתי לראות ולהרגיש את סובביי, ועל פדות נפשי בגילוי מהותי הייחודית.

ושאינו יודע לשאול: על היפתחותי לתקשורת ולקשר אמיתי עם הסובבים איתי, ועל היכולת לדבר איתך רבונו של עולם. על גאולה של פה-סח, ופדות נפשי מאילמות עבדותית, ועל היותי בן חורין, כעבדך הנאמן.

ברוך אתה ה' גאל ישראל.

(מקורות השראה: הגדה של פסח עם ביאור הרבי מליובאוויטש, "סודות מן הסדר" – ביאורי הרב יצחק גינזבורג להגדה, הגדת "פני המנורה" – הרב שאול יונתן וינגורט, ביטויים של: אבי מורי ד"ר ג.מ. שטרן נ"י, הרב דב זינגר נ"י, נעמה מנוסי, הרב מנחם פרומן זצ"ל)

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן