אנחנו תקועים בקטע היסטורי מוזר.
מצד אחד התחזקות רוחנית בהיקפים מדהימים, האמונה
פופולרית יותר מתמיד, כבוד להיות אדם מאמין. מצד שני כל
כך הרבה בלבולים ושאלות, אדם הולך לישון וקם בבוקר עם
אמונה שקפאה כמעט למוות.
יש כל כך הרבה סיפורי השגחה וניסים, וכל כך הרבה שאלות
וחורים שחורים. המון תורה ויותר מדי חכמות ומידע.
ּ אנדרלמוסיה מחשבתית ופתיחות מעודדת, הרבה חוץ ופחות
ּ מדי פ ְ נים. ואז מגיע חנוכה ואומרים לנו ללכת לחלון ולספר
לכולם על הניסים ועל הנפלאות. למה בעצם?
תנו קודם להסתדר עם עצמי. לגייס אמונה ולהיות בטוח,
להרגיש מלא ולסתום את החורים שמתמלאים כל הזמן בהבל
וריק.
לחנוכה יש מיקום לא שגרתי. הוא יושב על הפתח,
בין הבית לחוץ, בין "איש וביתו" ל"רגל מן השוק".
על קו התפר בין רשות היחיד לרשות הרבים דולק לו נר
החנוכה ומבעיר את אור האמונה.
מעיקר הדין חיוב נר חנוכה קשור לבית – נר איש וביתו.
האמונה היא נר שדולק נהדר כשיש לו בית, ומתוך הבית מאיר
הנר היטב גם בחוץ. אבל מחוץ לבית, אי אפשר להדליק. ולפני
שנבין את זה, בואו נדבר רגע על משהו אחר.
אנחנו שומעים מדי פעם שאלות וקושיות על הנהגת ה': למה
קרה שם מה שקרה, ואיך זה שיש כל כך הרבה רע בעולם.
למה יש סבל ועוני, ומתי ייגמר כל הצער? השאלות גונבות
לנו את האמונה, אנחנו רוצים להאמין, אוהבים את האמונה,
אבל לפעמים כאילו מישהו לא מרשה שנאמין, הוא תולש
מהיד שלנו את האמונה ותוקע לנו בפרצוף שאלה חמורת
סבר שדורשת הסבר, ועד שלא יהיה הסבר מניח דעת, הוא לא
יסכים שנאמין, וזהו.
כמה אנשים מסתובבים ברחוב, בבית הכנסת, בשכונה
ובמכולת ויש להם שאלות שכל החיים לא יספיקו כדי
לענות עליהן. השאלות טובות אבל החיים ממשיכים
להיות חמוצים, מפחידים ומבוגרים מדי.
מה עושים? מנסים לענות תשובות, אבל אין, כי כל כך הרבה
דברים עדיין לא מסתדרים.
אולי הבעיה היא לא בשאלות אלא במקור התשובות. כשאתה
מנסה להסביר את האמונה מבחוץ, זה כמו לנסות להתניע אוטו
כשיושבים על מכסה המנוע. אמונה אפשר להדליק רק מבפנים.
מה הכוונה מבפנים? מתוך משהו אמיתי שעובר עליך. עליך
דווקא ולא על השכן שלך. עליך ולא על הסבא־רבה שלך, עליך
ולא על ההוא שמספרים עליו בעיתון.
לכל יהודי יש אמונה מספיק חזקה כדי לעמוד מול כל
העולם, השאלה היא האם הוא יודע איפה לחפש את
האמונה שלו.
והאמונה לא נמצאת אצל אף אחד חוץ ממך. אם תסכים להיכנס
לבית שלך, להתבונן בחיים שלך, להישיר מבט על עצמך,
תזהה מהר מאוד את האמונה – היא שם, ביחד עם ההשגחה
וכל הניסים והנפלאות.
רוב השאלות והקושיות שיש לנו על ה', מקורן באירועים
שצפינו בהם מבחוץ – דברים שקרו לאנשים אחרים, במקומות
אחרים, בזמנים שונים, אירועים שמתרחשים מסביב ושמענו
עליהם מכלי שני ושלישי. במציאות האישית שלנו, אנחנו
יודעים טוב מאוד עד כמה אנחנו מושגחים ומוקפים בניסים.
נר האמונה דולק רק בפרספקטיבה של ארבע קירות, גג ורצפה.
בחוץ הוא עלול להאבד. בתוך הבית – בהקשר לחיים שלך,
לדברים שנוגעים אליך באמת, מי כמוך יודע שיש אמונה.
אנחנו דור שטוף פרהסיה. ידע נוטף מהקירות,
מידע זורם באוויר יותר מחמצן, חדשות מכל העולם
מוזרמות אלינו במהירות גבוהה ממהירות החשיבה,
אי אפשר להתמודד עם זה. לא צריכים להתמודד עם זה. אתה
לא אלוקים.
אבל זה בדיוק מה שיוון ניסו לעשות לנו – לבלבל
אותנו עם אור.
חז"ל כינו את מלכות יוון הרשעה "חושך", דווקא את החבר'ה
הנאורים האלה הם תיארו כמכת חושך? כן, כי הם החשיכו
עיניהם של ישראל. לא משנה כמה נאורות הביאה חכמת יוון,
את העיניים היהודיות היא החשיכה.
האור היהודי בא מבפנים, מתוך גלגל העין של המאמין. היווני
מסנוור את העיניים עם חכמות ורעיונות ושאלות – מבחוץ, יש
לו המון מידע ונתונים, אבל להישיר מבט על עצמו ולשאול, מי
מחזיק אותי? איך הגעתי עד הלום? את זה הוא לא מוכן לברר.
היהודי המאמין מביא נר אחד קטן ומדליק. הוא אומר:
"סלח לי, אני לא מבין את המונחים שאתה משתמש
בהם, לא יודע לקרוא את התרשימים שלך, דבר אחד ברור
לי – קורים לי כל הזמן ניסים. אני רואה אמונה, החיים שלי הם
ההוכחה הכי טובה שיש ה' בעולם".
את התשובה האמיתית להשתלטות יוון מצאו היהודים דווקא
בפינה מוסתרת בבית המקדש בדמותו של פך שמן שנשאר
חתום בחותמו של כהן גדול. כשיש פך שמן טהור ותאורה של
מנורת מקדש, אפשר גם לראות באור הנכון את שאר ניסי חנוכה
המלחמות והניצחונות. אבל הניצחון הגדול, עלינו לזכור,
מתחולל למטה מעשרה טפחים, ביכולתו של יהודי להתנתק
מעולם שלם של שאלות קשות עורף ומציאות שמטיחה את
עצמה בפנים, להתייחד עם פנימיותו ולהדליק נר. את היכולת
הזו לא הצליח אף אויב ושונא לעשוק מאיתנו גם כשכל שאר
הכישורים והמשאבים אבדו לנו.
נר חנוכה נועד להיות "נר איש וביתו". נר האמונה דולק היטב
כשמניחים אותו בתוך בית – ביחס למצב אמיתי, כשמחפשים
את ה' בתוך החיים הממשיים ולא בתיאוריות ובמחקרים. נר
חנוכה מדליקים קודם כל בבית, אחר כך הוא כבר ימצא את
הדרך להאיר בחוץ.