לכבוד המחזור החדש של המתגייסים, חשבתי לשתף במספר סיפורים קצרים שהם בבחינת "תן לחכם ויחכם עוד", כך שמי שיקרא את הדברים יקבל מעט רעיונות יצירתיים וטובים. ואם נזכה שמתוך הקריאה יהיו רבים שיפנימו את הסיפורים וימשיכו לפעול לאורם, לשתף אחרים ולחזק את הסובבים, שם שמים יהיה מתאהב על ידינו בפשטות.

מהטירון למג"ד
באמצע הטירונות שלי הכניסו את כל הטירונים בבסיס לאולם ההרצאות לטובת שיחה עם המג"ד. המג"ד דיבר מאוד יפה. סיפר לנו מורשות קרב על חטיבת גבעתי והחדיר בנו מוטיבציה וערכים טובים. לאחר השיחה החלטתי שאני רוצה לכתוב מכתב תודה וחיזוק למג"ד. כשיצאנו הביתה לסוף שבוע, ישבתי בבית וחשבתי מה לכתוב. היה לי מאוד חשוב לכתוב לו ולאשתו וילדיו תודה רבה על מסירות נפש של שנים רבות, לילות כימים לטובת כלל ישראל ולאחל לו ולברך אותו בהמשך סייעתא דשמיא גדולה בכל מעשי ידיו וענייניו הכלליים והפרטיים. כך עשיתי, ברוך ה', ובסוף אפילו הוספתי פסקה קטנה מספר 'אורות'. כשחזרתי לצבא ביום ראשון, הגעתי שמח במיוחד לבסיס. ישר רצתי ונכנסתי ללשכה של המג"ד והעברתי לרל"שית שלו את מכתב החיזוק וביקשתי ממנה להעביר אותו למג"ד. לאחר כשבוע וחצי של ציפייה לתגובה, זכיתי לקבל מכתב תודה וברכה בחזרה: שלום פרץ. התרגשתי ממכתבך היקר. הקראתי את המכתב גם לאשתי ולילדיי. באמת נתת לי ולמשפחתי כוחות. בהצלחה רבה בהמשך הדרך. בהצדעה – המג"ד.
התרגשתי. צריך לא לפחד להשפיע טוב. "הבא ליטהר מסייעין לו". בעניינים של עזות דקדושה וחיזוקים בעבודת ה' ובריבוי באהבת חינם, צריך אומץ וגבורה ולפרוץ קדימה למען שמו באהבה. זה ממש לא משנה כמה ארונות קודש יש למפקד המחלקה או מפקד הפלוגה על הכתפיים, העיקר זה האדם שבו, הלב הטהור של ישראל קדושים שמפעם בתוכו.

"אתה בטח לא זוכר אותי"
יש מושג שנפוץ אצל חיילים שבעצם מסביר במילים קצרות שלחזור לצבא ביום ראשון זה באסה. חיילים מרגישים שבורים אחרי שבת טובה עם המשפחה ועם החברים ועם טעם טוב ונעים של האזרחות. בחסדי ה' כבר על תחילת הטירונות שלי שמתי לב איך זה משפיע על כל החברים שלי במחלקה, ולכן השתדלתי בכל יום ראשון להביא איתי שתי חבילות של mix מגדים מהדרין וקרוב לחמישים שוקולדים קטנים: פסק זמן, מקופלת, כיף כיף, והייתי יושב במוצאי שבת קודש ומצמיד על כל שוקולד קטן פתק שבו כתוב: 'אחי היקר והאהוב. שיהיה לך שמחה יום א'. אוהב אותך, אחיך הקטן – פרץ'. בהתחלה צחקו עלי. כולם אכלו את השוקולד, אבל צחקו. הייתי אומר לכולם בחיוך: "שמחה יום א'", "שמחה יום א'". אחים אהובים – ברכת "מזונות" או "שהכל" לתחילת שבוע שמח של שטח, קוצים וזחילות. שבוע אחרי – אותו דבר, חודש אחרי – אותו דבר, העיקר העקביות וההתמדה! עד ש"שמחה יום א'" הפך להיות ממש נוהל מחלקתי. כל החברים היו אוכלים את השוקולדים ואומרים איתי: "שמחה יום א' בצבא". לאחר כעשר שנים התארחנו שבת בבא"ח גבעתי. בערב שבת קודש זכיתי לשבת ליד הסמג"ד של הבא"ח. הכרתי אותו בפנים, אבל לא זכרתי את שמו. לפני שעשיתי קידוש למאות חיילים שסגרו שבת, הסמג"ד ניגש אלי ואמר לי: "אתה בטוח לא זוכר, אבל כשהיית טירון בבא"ח, אני הייתי מפקד מחלקה ובכל יום ראשון ראיתי מה אתה עושה לחברים שלך במחנה נתן ואיך אתה מחדיר להם את 'שמחה יום א". אני אמנם לא דתי, אבל בישיבות שלי עם מפקדי הפלוגות בכל תחילת שבוע, אני פותח את הישיבה במילים: "שמחה יום א'" – מביא להם משהו מתוק ומבקש מהם לספר מה הדבר הכי טוב שקרה להם עם הפלוגה בשבוע האחרון".

קופת השמחה
ממש בתחילת השירות הצבאי, כבר בטרום טירונות, ראיתי, שמעתי והרגשתי את הצימאון של האחים שלי לכיתה, למחלקה ולפלוגה. בכל שעת ת"ש או בשטח חצי שעת ת"ש השתדלתי לתפוס חבר או שניים ולשבת איתם כמה דקות בודדות. בטירונות התחלתי לפני שבתות לעשות קניה של צ'וקולוקים ושתיה קרה והתחלתי לארגן עונג שבת בפלוגה, ובשבת בבוקר קידוש ולימוד עם החבר'ה מהמחלקה ומהפלוגה שאהבו מאד את הפינוקים, אבל גם את דברי התורה. לאט לאט, בצבא כמו בצבא, ברוך ה' כולם מתחברים והקשרים מתחזקים וראיתי שאפשר לנצל הזדמנויות להתוועד עם האחים שלי אפילו לכמה דקות וזה היה פשוט נפלא. ככל שהגיעו יותר חבר'ה, התחלתי לאסוף מהדתיים ומה"מתפללים" כמה שקלים לפני שבת, וגם באמצע שבוע פתחנו קופת "שיעורי תורה בשמחה" והחבר'ה היו שמים שם צדקה, ומהכסף הזה היינו מארגנים את הקניות להתוועדויות, לקידושים ולשיעורים.

חידון תנ"ך
אני קונה סוכריות טופי, נחשים, בננות, לבבות, חמצוצים (אני ממש אוהב את הדברים הלא בריאים האלה…) ומתחיל לשאול את החבר'ה שאלות בתנ"ך ועל כל תשובה נכונה אני זורק חמצוץ חיזוק. מי היה הבן של אברהם אבינו? מי נתן לעם ישראל את התורה? איזה ים עם ישראל עברו? מי אמר למי: "לך בכוחך זה והושעת את ישראל"? חצי שעה של חידון בתנ"ך שנאספים אליך עשרות חיילים בסדיר, בקבע ובמילואים, צעירים ומבוגרים, ופשוט כל כך נהנים לנסות בכוח להיזכר. אני משתדל להביא איתי תנ"ך ועוד כמה מבית הכנסת, ובאמת נפלא לראות איך ישראל צדיקים מתאמצים לדפדף ולחפש: יהושע, שופטים, שמות, בראשית, מלכים…
יהי רצון שנזכה שיהיה שם שמים מתאהב על ידינו תמיד!