ברוך השם הצימאון לאלוקים של כל המפקדים והחיילים הולך וגובר מיום ליום. רואים את הגאולה בעיניים ושומעים אותה באוזניים. זה פשוט פלא אלוקי.
איך המבט של תורתנו הקדושה נותן לנו חיים, אשרינו!
כמו שכתוב בגמרא:
"בעקבות משיחא חוצפא יסגא, היוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מי יש לנו להישען על אבינו שבשמים" – פשוט רואים את הגאולה בעיניים, כל מה שחז"ל הקדושים כבר ראו לפני כאלף וחמש מאות שנה שנה והכינו אותנו לכך, ממש קורה לנגד עינינו ומושמע לאוזנינו: הטומאה, החוצפה, מחירי היין, המילקי והדירות והאמת נעדרת ויראי חטא נמאסים – ברוך הוא וברוך שמו – מה זה? גאולה! עקבות משיח!
באמת כל מה שמפורסם בחדשות, הכל הכל ממש ישנות, אבל רק מי שמחובר לחז"ל הקדושים יודע זאת ומקבל כוחות ממציאות שרוב העולם ואפילו חלק מישראל קדושים נחלשים ממנה וכמעט שמתייאשים ממנה.
ממש חסד השם יתברך עלינו, על מי שלומד את התורה הקדושה ודבוק ממש בתלמידי חכמים, כך שלאט לאט זוכים להסתכל על העולם כולו ועל האנשים כולם מתוך מבט של תורה. "ותרגילנו בתורתך" – עושים תרגילים כדי להיות כל הזמן בתורתך. הוודאות שיש לנו מדברי נביאים אמת, כמו שאנו זוכים לשמוע את המברך את ברכות ההפטרה: "ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם"!!! רק מי שקשוב באמת זוכה לקבל כוחות מדברי הנביאים. רק תלמיד שיש לו עזות דקדושה ונלחם על חלומותיו להיות דבוק ברבותיו ולשאוב ולינוק מהם דברי אלוקים חיים בכל מחיר – רק הוא יצליח לקבל כוחות מהטוב העתידי האדיר והצפון המובטח לנו מדברי נביאים כבר עכשיו, בהווה, בזמן שהרוב מכוסה ונראה רע, ובאמת המצב נראה קשה ומסובך ומורכב, והרבה פעמים לא כל כך רואים את הטוב העתידי מתקרב, ולפעמים מיום ליום המציאות יותר לוחצת ויותר נוקשה ויותר נעשית שחורה…
חייבים להיות בכוננות!
כל חייל צריך לצלם את סוף מסכת מכות ולניילן את הצילום ולהכניס לפק"ל כיסים ולינוק כוחות מרבי עקיבא – בפקודה!!
"כשהיו רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכים בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה מאה ועשרים מיל, התחילו בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק, אמר להן: ואתם מפני מה אתם בוכים… לכך אני מצחק: ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיוון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיוון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק, אמר להם: מפני מה אתם בוכים… אמר להן, לכך אני מצחק עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו". הדרן עלך ודעתך עלן – נחזור על הגמרות האלה אלף פעמים עד שהדעת שלנו תהיה מיושבת לגמרי, ונצליח לקבל כוחות כרבי עקיבא בתוך ומתוך כל הקשיים וכל הסיבוכים וכל ההתמודדויות והניסיונות שגם הצבא והמפקדים והחברים שלנו מהפלוגה, מהמחלקה, מהכיתה ומהצוות מעמידים אותנו בהם יום יום ושעה שעה.
ונתפלל להשם יתברך שייתן לנו כוחות להיות כרבי עקיבא, לנחם את כל הסובבים אותנו ולהפיץ אמונה וטהרה במחנה הצבאי ולתת לכולם ביטחון מלא וודאות מוחלטת בטוב השם יתברך, ושיש מנהיג לעולם והכל הולך אל הטוב השלם.

אחים אהובים,
לא נשאיר אתכם רק עם תורות ותפילות, גם נספר לכם שיש ממש ניצוצי אורה שנחשפים בכל יום, וממש אשמח לשמוע עוד סיפורים, כי אני בטוח שיש מלא:
במילואים האחרונים שלי, ביום שישי בצהריים, הגעתי לקבוצת מילואימניקים שהתקבצה יחד, אני מאוד אוהב להתערבב עם החבר'ה, לשמוע אותם ולספר להם דברי תורה וסיפורי הרב קרליבך ופרשת שבוע… בקיצור, התחלתי לשבת עם אותה קבוצה, דיברנו קצת, ובזרימה טבעית הזכרתי דברי תורה, ופתאום אחד המילואימניקים צועק לי: "לך מפה!" ככה בפנים! אמרתי לו: "אחי אהובי, מה קרה?" הוא ענה לי: "אני לא רוצה לשמוע דברי תורה, אני אח של היטלר". עניתי לו: "איך יכול להיות שאתה אח של היטלר, אתה הרי תימני?" הוא ענה לי: "לך מפה, אין לי כוח אליך". טוב, נפרדתי מהחבר'ה לשלום וקיוויתי והתפללתי להשם יתברך שבהמשך השבת עוד אתפוס את התימני הזה לשיחה. נכנסה שבת קודש, ברוך ה' היה מניין מכובד ושרנו בהתלהבות את קבלת שבת, ופתאום, באמצע "לכה דודי", מי נכנס לבית הכנסת?
אח של היטלר. אותו תימני צדיק.
עשיתי לו שלום והוא בא להתיישב לצדי.
עוד סיפור אחד:
יש לי חברים בגולני שזכיתי לעשות איתם שבת בבא"ח. מפקד המחלקה שלהם – קצין דרוזי. החברים שלי הזמינו אותי לשלושה סיומי מסכתות בפלוגה. ברוך השם נעשו כבר למעלה משלוש מאות סיומי מסכתות של חיילים במהדורת גמרות כיס המיוחדת שהוצאנו לחיילים.
הגעתי לסיום והקצין הדרוזי ניגש אלי ושאל: "על מה החגיגה?" הסברתי לו בקצרה והוא אמר תודה, ואחר כך אמר לכל החיילים של המחלקה: "אני מבקש מכם לכבד את הסיום מסכת, נשמח ביחד עם החברים שלנו". היה סיום נפלא וכל הפלוגה רקדה ביחד בהתלהבות של קודש, ואחר כך התחילו לשיר: "צמאה, צמאה, צמאה, צמאה לך נפשי, כמה, כמה, כמה, כמה, כמה לך בשרי". הבייני"שים הצדיקים לימדו את כל הפלוגה את השיר, וכל הפלוגה שרה בהתלהבות, זה היה פשוט מרגש, במיוחד הקצין הדרוזי, הסתכלתי עליו אומר את המילים וקופץ: הייתי בהלם – ימות המשיח!
סיפרו לי סיפור נוסף על אותו קצין: הוא תמיד שואל את החיילים הבייני"שים: הכל בסדר? נותנים לכם לקיים את כל ההלכות? משהו חסר לכם? ופעם אחת הוא ראה את אחד הבייני"שים רץ עם תפילין מאחורי הגב, אז הקצין הדרוזי צעק לו: "היי, חייל, בוא הנה! נשק מקדימה!!!" – פלאי פלאות! הדרוזי הזה פשוט קלט שהתפילין זה הנשק שלנו, של ישראל קדושים.
חזק ונתחזק למען שמו באהבה!