לפני מספר חודשים דיברתי עם חבר שהתלווה לאחד מראשי הישיבות למסע גיוס כספים בחו"ל. הם הגיעו לברזיל ופגשו שם מספר תורמים צדיקים. באחת הפגישות, כשראש הישיבה ביקש מהתורם שיהיה שותף להחזקת האברכים, אמר התורם לראש הישיבה: "זהו, אני סיימתי את השנה מוקדם, כבר תרמתי מעל היכולת שלי עד סוף השנה". ראש הישיבה, בעזות דקדושה, ענה לתורם: "מה הבעיה? תן לי צ'ק דחוי על חשבון השנה הבאה. שהצ'ק הראשון של 2018 יהיה לטובת הישיבה". התורם השתכנע וכתב במקום צ'ק על סך 5,000 דולר.
לאחר מספר שבועות התקשר אלי חייל בצבא וסיפר לי שנגמרו לו הכוחות ונמאס לו מהמערכת הצבאית. נזכרתי בסיפור הזה, ואני מכיר את החייל הזה היטב, הוא זורם וכל הזמן מחפש חיזוקים בעבודת ה' יתברך, אז עניתי לו: "מה הבעיה אחי? נגמרו לך הכוחות?! תיקח על חשבון חנוכה המתקרב. קח על חשבון שבת קודש המתקרבת. אתה חייב עזות דקדושה, וגם כשהיצר הרע מספר לך שאין לך כוחות, תזכיר לו שבעבודת ה' יתברך אפשר תמיד לקחת כוחות מהחגים, מהשבתות, מהתפילות, מהברכות ומכל ההלכות".
אנחנו שליחי מצווה תמיד. שליחים של ה' יתברך בכל מקום ובכל שעה. מה מזכיר לנו את השליחות? תחנות התדלוק הרוחניות שה' גנז בכל שבוע ובכל חודש. תמיד חייבים לתדלק! כל שישה ימים – שבת קודש, כל חודש איזה חג, או הלכות מיוחדות או צומות או ימי זיכרון של צדיקים, או סתם תקופה של חיזוקים ותשובה.
לפעמים השליחות ממש כבדה, ואתה רחוק פיזית, נפשית, ומרגיש גם ממש רחוק רוחנית ונשמתית, ואז אתה חייב לפרוץ דרך עם עזות דקדושה ולהתחיל לגייס כוחות אלוקיים מהתפילות ומכל החגים בלי סדרים ובלי להמתין שתגיע התפילה או החג – פשוט להחליט: אני עכשיו לוקח כוחות מיוסף הצדיק, ואפילו שאני מרגיש רחוק בכל המובנים, ומרגיש שמצרים סוגרים עלי, והאחים שלי מהצבא מצליחים למכור אותי בקלות לכל מיני עניינים שמרחיקים אותי מהקדושה, אבל בעצם, הם רק הביאו אותי לצימאון לאלוקים ברמה שלא חוויתי מעולם, בחינת ירידת הצדיק, ירידה לצורך עליה, ועכשיו, בעזרת ה' אני הולך על כל הקופה, ואני לא יכול להתחשב בהדרגה, שלב אחרי שלב, קמעא קמעא… אני חייב לעוף על ה' יתברך ותורתו הקדושה ולהיות ברור וחד!
אני חוזר לה' יתברך בתשובה מאהבה וכל הזדונות יהפכו לזכויות! אני מקפיד בהלכה על קלה כבחמורה, רץ למצוות ובורח מן העבירה! ישראל קדושים לא יכולים להתנתק מה' יתברך, מקסימום מה שיקרה זה כמו בחץ וקשת, כשיהודי הולך אחורה בעבודת ה' יתברך, וחלילה נופל או יורד, החוט והחץ נמתחים אחורה, ויש מצבים שאתה מרגיש שהחוט כל־כך מתוח, ואתה חושש שהוא עלול להיקרע, ואז החץ הזה הולך לעוף רחוק מאוד. החץ הזה הולך לפגוע במטרות האלוקיות שלך, ולהביא אותך לרמה רוחנית של בעל תשובה מאהבה שיודע להתגעגע, להשתוקק, לכסוף ולהזדרז במצוות ולשמוח בהן באמת ולהתפלל מכל הלב ולהיות יהודי פשוט שמודה לה' יתברך על כל פרט, ומרגיש שליח של ה' יתברך בעולם, ומתאמץ לחבר אליו עוד כמה שליחים נאמנים, אוהבי ה' ומקדשי שמו.

אחים יקרים ואהובים!

הגענו לשיא של כל הפרשיות האחרונות. יוסף הצדיק מתגלה לאחים שלו. יוסף הצדיק זכר כל הזמן שהוא שליח של ה' יתברך. הוא זכר שהוא ה'ידא אריכתא' (היד הארוכה) של המשלח, ו"שלוחו של אדם כמותו" – אז, אם השליח זוכר כל הזמן את המשלח ומפנים שבשליחות שלו הוא ממש כמו ה' יתברך, אז כל המפריעים שיש לו בדרך למילוי המשימות, בסופו של דבר הופכים לזכויות יותר גדולות, שמשפיעות על השליח וכל המושפעים מהשליחות, לדורות עולם.
בסופו של דבר – "שליחי מצווה אינם ניזוקין" – אפילו שבדרך יכולות להיות תקופות יותר קשות ויותר מורכבות, וצבא שלוש שנים או אפילו פחות או יותר זה ממש לא עניין של זמן, זה עניין של ודאות בשליחות, ואם אתה ודאי בכך שאתה שליח של ה' יתברך, אז לעולם, בסוף, אתה לא תינזק, אלא רק תתעלה, "והבא להיטהר – מסייעין לו".

אבל מה החזיק את יוסף הצדיק, מה מחזיק כל שליח של ה' יתברך?
א. התבטלות למשלח: "כי למחיה שלחני אלוקים", "וישלחני אלוקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ", "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים…", ובהמשך: "אל תיראו, כי התחת אלוקים אני. ואתם חשבתם עלי רעה, אלוקים חשבה לטובה". אמונה שיש רק ה' יתברך בעולם ואין עוד מלבדו!
ב. טהרת הברית וטהרת הלשון: "והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם" – אומר רש"י הקדוש: "שאני מהול ומדבר לשון הקודש".
מילה – גימטרייה 85
פה – גימטרייה 85
טהרת הברית במסירות נפש, במיוחד בדור שלנו, ולשמוח ולהתמלא כוחות בכל הצלחה!
וכשיש נפילה – לקום מיד! ולפרוץ קדימה בטהרה פי כמה וכמה!
וכל הזמן להסתכל על עצמנו בעין טובה ולדון את עצמנו לכף זכות!
וטהרת הלשון במסירות נפש – לא מוכנים לשמוע רע!
להיות חדים וברורים!
יש לשון הרע או אפילו אבק לשון הרע – אני בורח!
ולהגיד לחבר או לחברים: אחים שלי! כמו שאני לא שומע מכם ולא מוכן אפילו רגע להישאר איתכם עכשיו, אני גם לא מוכן רגע לשמוע עליכם שום דבר!
אני משתדל להיות חבר אמיתי!
בצבא, לא התביישתי, ואמרתי תמיד לחברים שלי: "פה קדוש, פה קדוש" – בכל פעם של ניבולי פה, גסויות ולשון הרע, עד שהחבר'ה היו אומרים לעצמם, אחרי שהיו מנבלים את הפה או מלכלכים על חברים: "יש לנו פה קדוש, בואו נפסיק!"
ג. לאחוז בתורה במסירות נפש: "… וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, ותחי רוח יעקב אביהם" – יוסף הצדיק זוכר אחרי עשרים ושתיים שנה את הסוגיה האחרונה שהוא למד עם יעקב אבינו לפני שהם נפרדו, איזו סוגיה? – סוגיית עגלה ערופה, שמה היסוד שלה? – החשיבות ללוות את האורחים שלנו! יוסף הצדיק רומז לאבא שלו, ליעקב אבינו, לישראל אבינו: אני זוכר היטב שגם למדתי איתך את הסוגיה וגם ליווית אותי בפועל בפעם האחרונה שיצאתי מהבית, כששלחת אותי לאחים שלי – זה היה לימוד ומעשה ביחד, ולא משנה מה שקרה, הליווי הזה הלך איתי כל העשרים ושתיים שנים הללו, ואפילו בתוך מצרים נשארתי שמור בזכות אותה הסוגיה ואותו הליווי, שאפילו התעורר בי כשהייתי רגע לפני נפילה עם אשת פוטיפר.
ד. והדבר האחרון: אהבת ה' יתברך שנלמדת דווקא מיעקב אבינו. בעת הפגישה עם יוסף הצדיק הוא קורא קריאת שמע, ושואלים: מה הקשר עכשיו? לא ראית את הבן האהוב שלך עשרים ושתיים שנה! ועונים: אמת. אבל, פתאום יעקב אבינו הרגיש שהאהבה שלו ליוסף הצדיק עלולה לגבור על האהבת ה' שלו, אז הוא אמר קריאת שמע, ואז, מתוך אהבת ה' יתברך גם התמלא באהבתו הטבעית ליוסף בנו אהובו. כל האהבות שלנו בעולם, יסודן באהבת ה' יתברך.
חיילים יקרים ואהובים! אלו הדברים שהצליחו אצל יוסף הצדיק עשרים ושתיים שנה במצרים. אז מה זה שלוש שנים בארץ קדשנו ובמדינת ישראל וצה"ל שמוקפים בתורה ובטהרה?!