בס"ד

פרק לה־לז – דירה בתחתונים

פרק לה־לז – דירה בתחתונים

לאורך פרקי התניא מתבאר והולך פסוק אחד – "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". אדמו"ר הזקן הסביר בכמה אופנים איך קרוב אליך, ומה בדיוק צריך לקרות בלבבך כדי שתהיה בו אהבת ה' ויראת ה'. כעת הוא פונה אל המילה האחרונה – "לעשותו". מילה שמגדירה בעצם את כל העשייה שמוטלת עלינו במשך ימי חיינו, ורומזת גם לשמו ולמהותו של העולם שבו אנו חיים – עולם העשייה.
זו גם ההזדמנות לשוב אל שאלה שגם בה כבר נגענו מעט: למה טוב להיות בינוני? האם אין כאן חיים שכולם תסכול, שהרי הבינוני תמיד יוסיף להילחם – ולעולם לא יגיע להכרעה גמורה. הוא יכול לכתר את הנפש הבהמית שלו, לשים אותה בעוצר, לכפות עליה תרדמה או פשוט להכריח אותה לשתוק – אך הוא אינו יכול לגרום לה להפוך את עורה. החושך נשאר חושך.


אור מתוך החושך
והתשובה היא, שמדידת ה"כדאיות" של חיי הבינוני על פי המידה שבה הוא מצליח לתקן את נפשו הבהמית – שגויה. חיים טובים הם חיים שמתמזגים עם התכלית שלשמה נברא העולם. חיים שפועמים יחד עם פעימת הרצון הא־לוהי שמחיה אותו. חיים שמשתלבים בהגשמת הייעוד הסופי שלקראתו אנו – יחד עם כל הברואים – צועדים, והוא המצב שעתיד לשרור בעולם באחרית הימים: השראת שכינה, גילוי א־לוהות מוחלט, ללא הסתר פנים, ללא לבושים וצמצומים. כמו שהיה בהר סיני, כשהקב"ה גילה את אור התורה כמות שהוא, וכל העולם צעק את כבוד ה' ואת אמיתתו (רק שאחר כך בא חטא העגל, וגזר עלינו עוד כמה אלפי שנים של תיקון).
קצת היסטוריה: קיומו של העולם הזה, בתוך האין־סוף, מתאפשר הודות לסדר ההשתלשלות – מלשון שלשלת. מלמעלה ועד למטה (מונחים סמליים שמייצגים ביטול גמור לרצון ה' וישות גסה שמאפשרת להתנגד לרצון ה', בהת