את הפרקים האחרונים ניתן להגדיר כמעין "מסכת של אהבה". הם מפרטים דרגות שונות של אהבת ה', מספרים כיצד ניתן להגיע אליהן ומעמיקים באיכויות האהבה המיוחדות לכל אחת מהן ובהבדלים שביניהן. על הרקע הזה, אנו מגיעים כאן לפסגתה של מסכת אהבה, מה שאדמו"ר הזקן מגדיר כ"אהבה העולה על כולנה".
מה שמבדיל את מדרגות האהבה השונות שראינו עד כה זו מזו הוא השאלה עד כמה הן מוציאות את האדם מעורו, מערבות אותו בסיפור גדול יותר מסיפורו האישי, מניעות אותו לצאת מגדרו ולהתמסר כלפי מעלה. להתמסרות זו יכולים להיות מניעים רבים, וביניהם נזכרו: אהבה עזה לעצם חייו, התעוררות טבעית של אהבת הבן אל האב, תחושה חזקה של הכרת הטוב על הפלא הגדול שהקב"ה גומל עם האדם או מודעות לשייכותה של הנפש הפרטית למסעה הכללי של כנסת ישראל.
את כל האהבות הללו מניח אדמו"ר הזקן בפרק זה בכף אחת של מאזניים, כאשר בכף השנייה הוא מניח אהבה אחרת המכריעה אותן ועולה על כולן. אם האהבות הנזכרות הן אהבות שתכונתן – ביסודו של דבר – היא תכונת המים, הרי תכונת האהבה הזו היא תכונת האש. אהבה כרשפי אש.
מה בין האש והמים?
המים יורדים מלמעלה למטה, מחוללים תנועה של התקרבות הדרגתית הנמשכת והולכת, וחותרים תמיד לפתרון שליו. מתוך המרחק הם מתקרבים, כאשר הצימאון בוער הם מרווים. האש עולה מלמטה למעלה, מגיבה לאותה חוויה של מרחק אך אינה מבקשת לפתור אותו. היא אינה מניחה שיש בידה האפשרות לפתור אותו. היא בוערת בצימאון ותוך כדי כך מכלה את כל הסמוך אליה, עד שהיא גוועת מאליה.
באהבה כמים, באופן כללי, אנו נוקטים שתי תנועות במקביל – רצוא ושוב. אנו מתרוממים כדי לפגוש את הקב"ה ובה בשעה מושכים ומקרבים אותו אל תוך מסגרת חיינו. מדובר באהבה שיש לה מוצא ורוויה בתוך גדרי העולם־הזה, בלימוד התורה, בעבודת התפילה ובקיום המצוות. באהבה כאש אנו נוקטים תנועה אחת בלבד. רצוא. הכרת גדלות ה' ולעומתה אפסות הקיום נוטלת כל טעם מגדרי העולם, ומביאה לידי צימאון שאין לו רוויה. יש בכתובים תיאורים חריפים לחוויה זו: "כי חולת אהבה אני" (שיר־השירים ב ה), "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'" (תהלים פד ג).
מסקנתה של אהבה כאש היא שאם האמת הא־לוהית מבטלת את כל גדרי הקיום הנברא, הרי שראוי שבאמת נתבטל ונכלה עד שנתמוסס וניבלע בתוכה והיינו לאחדים. כנגד המסקנה הזו בא הציווי: "על כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת" (אבות ד: כב). רוב בני האדם מוצאים עצמם מוגבלים בעיקר בשל חלקו השני של הציווי הזה. מסתבר שישנם גם יחידי סגולה שדווקא חלקו הראשון מגביל אותם.
