למה יש היום הרבה דתל"שים?
מורנו הרב קוק זצ"ל הרחיב רבות בעניין זה, וביאר את משברי הדור בראיה חודרת. סיבה אחת היא שעם החזרה לארץ ישראל, אנו עוסקים שוב בקדושת הארץ והחומר, שלא היו מנת חלקנו בארצות הגלות. העיסוק דורש מאתנו כוחות חזקים שדוחפים רבים לנהנתנות חומרית, אך זהו רק שלב בקוממיות האומה. כמו ילד שבראשית דרכו עוסק רק בעניינים חומריים, והרוח והנשמה הולכים ומאירים בו במשך הזמן.
סיבה נוספת היא שהבנת הקשר בינינו ובין הקדוש ברוך הוא התבססה בעבר על יראת העונש, מפני שהגלות היא העונש בעצמו, אך כשהאב משיב את בניו הביתה, מתגלית אהבה שאינה תלויה בדבר, שהרי זוכים לה לא רק צדיקי הדור אלא אף כאלה שלא הולכים עדיין בדרך ישראל סבא.
מערכות יחסים רבות עוברות תהליך משברים בתקופת הביניים, וגם המעבר מיראה לאהבה הוא תהליך שכזה.
אנחנו חיים בדור של שפע, "החיים שלנו תותים". מה רצון ה' מאיתנו – שנהנה, שנסתפק במועט, שנתמקד בנתינה?
יש מרבותינו שקידשו את המלחמה בחומר, ויש מרבותינו שאמרו שעלינו להקדיש את מלוא תשומת הלב שלנו לתורה, למצוות ולדרגות הנשמתיות שלנו. ואדרבה, הנשמה מפוארת יותר בכלי מפואר, ובודאי בארץ ישראל. כשם שבשבת אנו מכינים אוכל טעים יותר דוקא מפני קדושתה, ולא אומרים שבגלל מעלתה נסתפק במועט…
יש צורך להחזיק היטב בשני הצדדים: האחד הוא לא להוסיף ולהילחם נגד החומר כשהוא משרת את עולם הקדושה, אך גם במקרה שלא הצלחנו לגייס אותו אל הקדושה, יש לעשות את העיקר עיקר ואת הטפל טפל.
'זיכוך' החומר איננו העיקר אלא הדביקות בה'. חיסרון צורם יש למי שנוהג להיפך ועושה את הטפל – עולם החומר – עיקר, ואת העיקר – עולם הרוח והקדושה – טפל.
מה המשמעות של ירידת הדורות?
האם אנחנו לא יכולים להיות במדרגת הדורות הקודמים? הגמרא אומרת "אם ראשונים כמלאכים, אנו כבני אדם; ואם ראשונים כבני אדם, אנו כחמורים", וכן הראשונים לבם היה פתוח כאולם, ודורות אחרונים אפילו לא כמחט.
חסד עשה עמנו ה' שנתן לנו דורות שקדמו לנו שהיו כל כך גדולים מאיתנו, שעל ידי זה אנו יכולים לזכות לקבל על ידם את אור התורה, מפני שאחרת היה לנו קשה מאוד לקבל תורה אלוקית ממי שהוא כערכנו.
יחד עם זאת, כבר אמרו הראשונים שיש עוד צד למטבע – כיוון שהם כבר לימדו את תורתם, אנו עומדים כננסים על כתפי ענקים, שאמנם מצד עצמם הם ננסים אבל בזכות הדורות הקודמים הם צופים רחוק יותר מהם. אנחנו צריכים להכיר בקטנותנו ובגדלות הדורות ראשונים, אך גם בתפקידנו – להמשיך את התורה עוד צעד ועוד גובה, ולכן יש לנו ולתורתנו ערך עצום.
הרב קוק כתב שהדור הוא אידאליסטי, אבל היום זה כבר אחרת, הדור פרוץ ונהנתן.
גם בדורנו יש אידאליסטים רבים מאוד, כמו בצבא, בכוחות הביטחון, ולמעלה בקודש – בלימוד התורה ובמסירות נפש להגדלתה והאדרתה.
כמובן, שגם בדורו של הרב קוק היו נהנתנים. נכון, השיח הציבורי עבר שינוי – הרב זצ"ל דיבר פעמים רבות על השינוי שעתיד להתחולל כשהקומה החומרית של האומה תגיע לכלל הבשלה. הקומה החומרית התבססה ופרחה ואנו שמחים בה. יחד עם זאת היא לא עומדת לעצמה: על הפסוק "ואולך אתכם קוממיות" אומרים חז"ל "קוממיות – שתי קומות". התחושה שעולם החומר אינו מספיק מתבטאת גם בתופעות שליליות של ריקנות, נהנתנות וכיוצא בהן.
הן מסמנות תקופה חדשה ומאותתות לנו על צורך עמוק למלא את החיים בתוכן יותר עליון ונשגב מהקומה החומרית לבדה. דווקא המיצוי של העולם החומרי הוא שדוחק בנו לפתח את הקומה הרוחנית האלוקית שבאומה.
בתקופת הרב קוק לא זכינו לכזו תנועת תשובה והתקרבות של רחוקים לקדושה, לתורה ולדבקות אלוקית כפי שאנו זוכים בדורנו. ועל כן מוטלת עלינו המשימה להיחלץ חושים לסייע בתקופת המעבר שאנו נתונים בה להוליד את הקומה העליונה הרוחנית שעיני כל אליה נשואות – יש מי שאינם יודעים זאת, אך רבים והולכים אלה שמכירים שבעצם מתוך המשבר נפשם מבקשת להתקרב לאלוקי ישראל ולתורתו.
