האם אפשר לעשות חשבון נפש ויחד עם זאת לטפוח לעצמי על השכם?
הנחת היסוד שלך היא כנראה שחשבון נפש הוא רק על החסרונות והעבירות ולכן יש מקום להתלבט, אולי אי אפשר אחר כך לטפוח על השכם?
אולם חשבון נפש צריך לכלול את כל המפה: גם החסרונות וגם המעלות. טפיחה על השכם גם היא צריכה חשבון נפש האם היא מועילה או מזיקה, האם היא ממלאת אותנו גאוה או מוטיבציה וכוחות לעבוד את ה' ביתר שאת ויתר עז. אם חשבון הנפש מחליש אותנו, צריך להיזהר מהחלקים המחלישים – יהיו אלה חסרונות או טפיחות עצמיות.
האלוקים עשה את האדם ישר לחשב את דרכיו בצורה נקיה ואמיתית, שלא יחשיב את עצמו יותר ממה שהוא אלא יראה בעצמו כלי לאור האלוקי שמאיר בו, ומאידך שלא ירבה במשקל חסרונותיו עד שיכבידו עליו לעבוד את ה' בשמחה.
האם מותר לאדם לכעוס על עצמו על חטאים שחטא, או שגם על זה נאמר "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה"?
המשפט "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", מתאר אדם שמאבד עשתונות אל מול התנהגות שאינה לרוחו, כאילו הוא א-לוה, ועל העולם להתנהל על פיו. לעומת זאת, כשאדם כועס על חטאיו, המבחן המרכזי הוא בתועלת: אם מתוך התמרמרות זו הוא מתחזק בעבודת ה' ומתגייס יותר לקיום התורה והמצוות, ובוודאי אם מתוך כך לבו מתמלא שמחה ואהבה, אין ספק שזאת דרך רצויה לפניו יתברך. אולם אם ההתמרמרות משביתה את כוחותיו ומדכאת את רוחו, מרחיקה אותו מה' יתברך, מתורתו וממצוותיו, סימן הוא שזו איננה הדרך, וצריך למצוא אופן נכון יותר לתקן את פגמי עוונותיו.
כיצד עורכים חשבון נפש נכון?
חשבון נפש נתפס כזמן להלקאה עצמית, אך לרוב ההלקאה לא יעילה במובן של שינוי התנהגות בעקבותיה. השאלות שאנו שואלים את עצמנו עלולות לגרום לנו תסכול, ייאוש ורפיון ידיים, ודאי שלא זו הכוונה.
המטרה המרכזית של חשבון הנפש היא שנתעלה על ידו להיות עובדי ה' יותר ישרים, מדויקים ומכוונים. ושלא נעשה את רצונו יתברך רק במעשה ידינו אלא שגם בלבבנו נשמח ונחפוץ במצוות בכל לב ונפש.
שאלות מומלצות לחשבון שמטרתו פריצה קדימה: באילו חלקים של עבודת ה' אני מוצא את עצמי קרוב יותר לה' יתברך? באילו חלקים בתורה לבי יותר חפץ ועל ידי כך אני שוקד ומתמסר לתורה? באילו דרכים אני יכול להביא את כל כוחותיי אל הפועל באופן של קדושה וטהרה?
ככל שאדם מוצא כר נרחב יותר להוצאת כוחותיו בשמחה, הוא מצליח גם לפתור קשיים ונפילות מבלי לדון ולעסוק בהם.
