בס"ד

מה זה אומר לקבל ייסורים באהבה, ואיך עושים זאת?

הכאב מורגש אבל הוא מקבל פשר וערך עליון, נשגב ומשמח. משל לזוג שחיכה וציפה שנים רבות לילדים ולבסוף זכה לבן בכור, כמה שמחה האמא אפילו בתוך צער הלידה, וכמה שמח האב כשהוא סוחב את ארגזי השתייה הכבדים לסעודת ברית המילה!

החסידים העליונים מרגישים ייסורים אך שמחים בהם. כמו אדם ששמח כאשר הרופא חותך בבשרו כדי לרפא אותו ממחלתו, כך מודים אותם בני עלייה לקב"ה בכל ליבם ובכל נפשם על ייסורים שבאים עליהם מפני האמון הכביר שלהם שייסורים אלה הם לטובתם.

וזוהי הדרך להגיע לאותה מעלה: להתבונן הרבה ולהעמיק בטוב ה' ולהשליך את יהבנו על טובו וחסדו, שגם בשעת הייסורים הוא מפעיל את כל אברינו באופן נפלא שאין כל דעת יכולה לעמוד עליו, ובוודאי שמי שדואג למיליארדים רבים של תאים בגופנו ומוחנו שיעבדו באופן הרמוני, לא קצרה ידו להסיר מאיתנו כל ייסורים שבעולם. אלא שאת הכל הוא פועל לטובתנו הנצחית.

למה ה' לא נותן לי ילדים? האם הוא שונא אותי?

 ראשית אני מבקש להשתתף בכאב הנורא של הציפייה לפרי בטן שעדיין לא זכיתם לו, ומברך אתכם מכל חדרי לבבי בברכת כהן שתזכו לבנים ובנות עובדי ה' באמת בשמחה ובטוב לבב במהירות ובקלות.

קצר שכלנו מלהבין את ההנהגה האלוקית בעולם, וגם אין זה תפקידנו לדעת, לנהל ולהבין הכל. הייסורים נועדו להטיב לנו, כמו שאמרו חז"ל "מה מלח ממתק את הבשר, אף יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם". על ידי ההמלחה מסתיימת ההבשלה ודווקא על ידי המלח יוצאת המתיקות אל הפועל.

רק ה' יתברך יודע ומבין עד כמה צריך לעבור ייסורים כדי להתמתק, והוא עושה זאת מאהבה אין קץ. ואף שאנחנו משתדלים ככל יכולתנו לקבל ייסורים באהבה, לא חביבים עלינו, לא הם ולא שכרם, ואנחנו מתפללים שתזכו לפרי בטן מתוק במהרה ממש.

מדוע כל דבר טוב כרוך בהמון כאב?

היחס שבין הטוּב לכאב הוא יסוד גדול ועמוק, ואנחנו צריכים הרבה קשב וסבלנות כדי לעמוד עליו. האדם נברא עם שכבות ורבדים ולא כ'פלטה' אחת, ולעיתים טוּב ברובד מסוים עלול להסתיר חוסר ברובד אחר. ואפילו בלא זה, עצם העובדה שטוּב ברובד חיצוני מסיח את הדעת מטוּב עליון ונשגב ממנו בשכבה פנימית יותר, זהו גם הפסד מרובה.

הכאב נועד להזכיר את הצורך להתרומם לרבדים עליונים יותר מאלה שנגלים על פני השטח, להיות כלי קיבול לטוּב האלוקי שלא יכול להתגלות בכלים המדודים החיצוניים שבהם אנחנו שרויים. וזאת אף על פי שפעמים רבות, אין בידינו לסמן כיצד הכאב מוליד בנו קשר לממד שיש בו גילוי אלוקי יותר עליון ונשגב.

למה לפעמים נראה שכל הצרות נופלות על אדם אחד, וכביכול אין צדק?

אין ביכולתנו לקבל תשובה על כך בעולם הזה, אך כדי להניח את נפשנו, מוטל עלינו לברר מדוע אין לנו יכולת להבין.

התשובה היא שיש שתי סיבות הפוכות ומנוגדות: האחת, שאם לא היה העלם והסתר והיינו יודעים את כל דרכי ה', ממילא היינו דבקים בו לגמרי ויכולת הבחירה שלנו הייתה מתפוגגת. עמדתנו כדמות עצמאית הייתה נעקרת מיסודה. ומאידך, אם יש לאדם איזושהי עמדה משל עצמו והוא היה יודע את דרכי ה' באופן פרטני, הוא היה מתמלא גאווה עד שהיה חושב שהוא יכול לנהל את העולם בעצמו לבדו. כשאדם מכיר בסכנת הידיעה, עולה בקרבו לעתים המשאלה שמצינו לה ביטוי אצל גדולי ישראל: לדעת פחות כדי לעבוד את ה' יותר. 

איך מסבירים לילדים (ולעצמנו) את טוב ה', אל מול מציאות של עוול, סבל ורוע?

לעצמנו זה קשה, לילדים זה בדרך כלל פשוט יותר. בהתבגרותנו איבדנו את התום ואת הענווה להבין שדעתו יתברך נשגבה מכל שכל אנושי. אבל זאת נשיב אל לבנו: פעמים אין ספור אנו פוגשים בחיים מציאות שבה עניין שנראה מתחילתו לא טוב וקשה, מתגלה לאחר מכן כטוב עליון.

שאל כל אשה יולדת על כאביה בשעת הלידה ועל שמחתה העצומה בתינוק שנולד. שאל כל מתמודד על אתגר גדול כמה קשיים ותלאות הוא עבר, וכמה הם נתנו מימד עומק להצלחתו בסוף הדרך. הבט על כל מספרי הסיפורים בעולם, שפותחים בגנות ומסיימים בשבח, ועל כל הציירים שנותנים ממד עומק לציורם על ידי הוספת צל. זוהי עצת ה' העליונה להוציא אורות מאופל, להוליד טוב מן הרע ולהביא גאולה שלמה מתוך צער הגלות.[1] 

איפה אלוקים היה בשואה?

רבי מנחם מנדל מקוצק אמר שהוא לא מאמין באלוקים שהוא יכול להבין אותו. המחשבה שאלוקים נתפס לפי הרגשתנו והבנתנו היא מוטעית מיסודה. גם ללא קשר לשואה, אנו יודעים שיש רע בעולם שאין לנו הסבר שמספק אותנו בכל פרט מפרטיו, וכבר משה רבנו – בשעה העליונה והנשגבה בה היה בנקרת הצור – ביקש לדעת מדוע צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, ולא קיבל את מבוקשו.

השואה היא טראומה היסטורית נוראה הכואבת עד עומק הנפש, ואיננו מבינים אותה. ודווקא במקומות שלמעלה מהבנתנו אנו אוחזים באמונה האלוקית יותר מאשר המקומות המובנים לנו. ואחרי כל זאת, רבנו הרב צבי יהודה היה אומר שהשואה היא ניתוח כואב ומזעזע של סיום הגלות, כאשר מיד לאחריה התנערה האומה הישראלית מארבע כנפות הארץ ובנתה את עצמה חזרה, ובעזרת ה' מתוך הצרה הנוראית ניוושע בגאולה השלמה במהרה בימינו.

למה ה' לוקח עשרה נערים ונערות?

האמת ניתנת להיאמר – אנחנו לא יודעים. הרבי מקוצק נהג לומר, "אינני מאמין באלוקים שאני יכול להבין אותו". הניסיון להבין בשכל אנושי את ההנהגה האלוקית הוא מגוחך, וכי את סודות גלגל העין או את קצה הציפורן של עצמנו אנו כן מבינים? ההנהגה האלוקית היא הרבה למעלה מהשגתנו אפילו בצדדיה החומריים והגלויים לעין, וקל וחומר בעניינים של הנהגת העולם. ואף משה רבנו ביקש לדעת מדוע צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, ולא נתגלה לו הדבר. ובכל זאת, דבר אחד אנו יודעים: "ואהבת את ה'… בכל מאודך", ופירשו רבותינו: "בכל מידה ומידה שמודד לך הווה מודה לו במאוד מאוד", בין במידה טובה בין במידת פורענות. אחרי כל הכאב המפלח את הלבבות, אנחנו מכירים ומודים לה' יתברך על כל הנהגתו, בין במידה טובה ובין במידת פורענות. מפני שאמונתנו שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם לטוב עליון ונשגב איתנה כצוק, ואף על פי שהוא מופלא מהבנתנו – הוא טוב שאין לו קץ ותכלית.

כשרואים מחבלים רוצחים משפחה יהודית, איך אפשר לומר ש"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו"?

חלילה לערב בין העולמות. בישעיה כתוב שה' "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" למרות ש"טוב ה' לכל". יש כאן שני רבדים שהערבוב ביניהם מזיק ביותר. הסיבה הפנימית לבריאת העולם היא רק טוב עליון שלם ללא שום מגבלה ומעצור. אך התגלות הטוב – עד כמה שקשה לנו לעמוד על סוד העניין – מתגלגלת דרך גילויי רע.

 לכן, ברובד המעשי בודאי אנו אומרים שמעשה זה הוא רשע מתועב ונורא, ואנו צריכים להילחם בו ככל יכולתנו. אך כשאנו מתבוננים על ההנהגה האלוקית שאינה גלויה ושהולכת וסובבת דרך כל נפתולי העולם הזה אל העולם הבא, אל עולם שכולו טוב, אנו יודעים שבמעמקים הכל בא מן הטוב והולך אל הטוב.

ככל שאנו מתרגלים להתבונן על ההנהגה האלוקית הנסתרת, כך אנו יכולים להכיל גם את הצער שבעולם.

איך זה שיש הרבה אנשים שלא שומרים תורה ומצוות וחייהם טובים ונעימים, ויש דתיים שממש סובלים?

אם היה טוב לכל הצדיקים ורע לכל הרשעים, מרגע המצווה הראשונה ומרגע העבירה הראשונה, ממילא לא הייתה בחירה לאדם ולא היה מאבק בקרבו האם ללכת בדרך הישר או להתיר לעצמו את הרסן.

רק מפני שבתוך גדרי המציאות, המצווה לא מביאה באופן מידי וחד משמעי את הטוב, יש לנו מאבק בין טוב לרע. אבל באופן פרטני, למה לפלוני מגיע את אשר נגזר עליו משמיים – את זה לא נוכל לדעת, והוא מפלאי תמים דעים.

כשיש לי ייסורים אני מרגישה יותר קרובה לה'. אז האם עלי להתפלל לייסורים?

 אנחנו מרגישים קרובים יותר לה' בזמן ייסורים מפני  שהם מונעים מאתנו את התחושה שבעולם הזה כבר  הכל שלם וטוב ואין צורך במשהו מעבר לזה. דווקא  כשנחשפת בפנינו העובדה הפשוטה שהעולם הזה אינו  שלם מצד עצמו, בקשת השלמות של הגילוי האלוקי  שמעבר לגדרי העולם הזה מתפרצת בקרבנו בצורה  טבעית. אולם בדרך כלל איננו מבקשים על ייסורים,  וכמו שענו גדולי האמוראים בתשובה לשאלה האם  חביבים עליך ייסורים? "לא הם ולא שכרם".

 אם מרגיש האדם שהוא רוצה להידבק בה' על ידי  ייסורים ואינם פוקדים אותו, ילך לסייע בידי אנשים  שמתייסרים, יכאב את כאבם, יתפלל על מר גורלם,  ובזה יעשה טובה להם וגם ימלא את חפצו. ואחרי  הכל, אנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא יגלה את טובו  שמעבר לגדרי העולם הזה דווקא בתוך הטוב הנגלה  לעינינו, ככתוב "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה".

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
הכתבה המרכזית

לימודי ליבא

היא עמדה במקומה מבוישת. ארבעים זוגות עיניים מופנות אליה, ועיניה האפורות של המורה לגיאוגרפיה יורות בה

המשך לקריאת המאמר »

רוצים לשאול את הרב יהושוע שפירא שאלה?

כתבו לנו כאן

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן