למה בכלל צריך ללמוד בישיבה? למה לא ללמוד בבית?

 ולמה אנשים נוסעים לעבודה ועומדים בפקקים ולא עובדים מהבית? התשובה היא שהבית הוא מקום של משפחה, פרטיות ומנוחת הדעת, ולא של התגייסות עם כל הלב והנפש למטרה שלפנינו. יוצאים לישיבה כמו שיוצאים לעבודה, יש שם כלים, דמויות והקשר שמחזקים את ההתפתחות המקסימלית בתחום המקצועי, ללא הסחות דעת והפרעות.

הרמב"ם ממשיל את הלומדים לבני שבט לוי שייחדו עצמם לעבודת הקודש. הכלים העומדים לרשותנו בישיבה – ר"מים, ראשי ישיבות, ספרים ואמצעים נוספים – מרוממים את כל העבודה למעלות אחרות מאשר בבית.

בנוסף, על הפסוק "ורדפו מכם חמשה מאה, ומאה מכם רבבה ירדופו", לימדונו חז"ל שאינם דומים מעטים שלומדים תורה לרבים שלומדים תורה. כך דרכו של מלך העולם, שמשכין שכינתו בבתי כנסיות ובתי מדרשות.

התחלתי ללמוד בישיבה גבוהה אבל אני לא ממש שלם שזה מה שאני צריך לעשות בחיים. איך להתחזק?

מישור אחד הוא לבדוק האם אמנם היתה כאן טעות בהכרעה, ובאמת עשית צעד שאינו מתאים לך. כדאי לדבר עם רבותיך שמכירים אותך כדי לבחון את השאלה.

 אבל ההנחה הפשוטה היא שלא טעות היתה כאן, אלא שיש קשיים טבעיים במעלה הדרך, והם מתחפשים לשאלות… על כך צריך להתגבר ולהתחזק כפי שהצעת, וההתחזקות היא בעיקר על ידי לימוד ערכה ומעלתה של התורה. רבותינו הרבו לבטא את גודל מעלת התורה בפנים וגוונים שונים, וכבר דוד המלך אמר שהתורה מתוקה מדבש ונופת צופים, יקרה מזהב ומפז רב.

עליך לבקש את המקורות שליבך חפץ בהם יותר כדי ללמוד על מעלת לימוד התורה, וממילא תוליד בקרבך את החפץ והחשק לעסוק ולהגות בה יומם ולילה.

אני בא מבית מאוד תורני ואמור להתחיל ללמוד בישיבה גדולה, אבל מרגיש שזה לא בשבילי. אני לא מצליח ללמוד ברצף, ולא יודע מה לעשות בשביל העתיד. מה כדאי לעשות?

בפן האישי, רצוי שתתייעץ עם רבותיך ועם אנשים המנוסים בדברים כגון אלה, בתקווה שההיכרות האישית איתך תקלע לעצה הנכונה.

במובן הכללי, זו ודאי מעלה גדולה שאדם יתאמץ בשביל התורה למרות שקשה לו "ולפום צערא אגרא". אם לאדם קשה ללמוד תורה והוא בכל זאת ממשיך, זה ודאי מביא נחת רוח גדולה לפני ה' יתברך והוא עצמו זוכה למעלה גדולה מפני הצער שנצטער. יחד עם זאת זוהי מידת חסידות שמתאימה ליחידים ולא לרוב הגדול. ומי שקשייו גדולים מאוד ואינו יכול ללמוד בשום פנים יום שלם, צריך למצוא מסגרת שמתאימה לו.

אך חשוב לדעת שלשפוט אם אתה מתאים ללימוד לפני שנכנסת לעולמה של תורה והתעטפת באווירה של תלמידי חכמים, איננו תמיד דבר צודק. רבים חשבו שלא יוכלו לעמוד במשימה, אבל כשהתחילו לאט לאט וקנו עוד מעלות, נהיו לתלמידי חכמים גדולים דבקים בתורה, אוהבים את עמלה ולימודה. ובעזרת ה' תמצא דרך להתעלות מעלה מעלה בתורה ובקדושה.

אני רואה הרבה בוגרי ישיבות שנחלשים מחוץ לישיבה. האם זה מה שצפוי גם לי?

 זה תלוי בך. הסערה בחוץ אכן עזה, והתרבות החיצונית מתפרצת ומסעירה באין ספור הקשרים וערוצים. בדור כזה, לא קל להתקשר לתורת אמת שנכתבה בלשון של דורות אחרים, והתרגום לימינו אינו פשוט לחלק מלומדי התורה. היכולת להציב גשר על הפער שבין העולמות אכן מכביד על ההרמוניה שאליה אנו שואפים.

יחד עם זאת, ככל שאדם משקיע יותר בלימוד התורה, דבק יותר בעובדי ה', מפנה משאבים כדי להתמלא באור של קדושה וכן להפיץ את האור בסביבתו – הן המאמינה והן זו שעדיין אינה מאמינה בגלוי – כך הוא קונה לעצמו חיסון בפני הרוחות הסוערות מסביב. גם כשיוצאים מהישיבה, יש בידינו כמה כלים שיסייעו בידינו למנוע את ההשפעות הזרות – להשתייך לקבוצה של עובדי ה'; ללמוד תורה במקום שליבו חפץ; 'עשה לך רב', וללכת לאורו ולשתף אותו בקשיים מסוג זה; וכן, מוכנות להשקיע ולהתמסר למרות הקשיים החיצוניים. בעזרת ה' תעלה ותצליח במדרגות הקדושה.

אני שמיניסט ומתלבט על ישיבה לשנה הבאה. איך בוחרים ישיבה?

ישיבה היא מקום שבו אדם מתפתח בלימוד תורה ובעבודת ה', ומגדל את הדבקות האלוקית שבו ואת חיבורו לעם ישראל. כשבחור הולך לישיבה, הוא צריך לשקול את כל העניינים הללו: היכן תתפתח בו דבקות אלוקית יותר עליונה, באיזה מקום יפרח הקישור שלו לכלל ישראל ולכל מאורי הדורות, איפה הוא ילמד תורה ברוממות ובגדלות, ועד כמה תתפתח עבודת ה' שלו, יראת השמים והקדושה.

בדורנו, יש להוסיף ולשקול את החיבור העמוק בין יראת שמים ואהבת ה', מפני שבמעבר מגלות לגאולה אהבת ה' תופסת מקום מתרחב והולך בעבודתנו, ויחד עם זאת האהבה צריכה להגביר ולחדד את היראה.

איך להפוך את החופש מהישיבה למשמעותי?

דווקא כשאין מסגרת, הראש פתוח יותר וזו הזדמנות ללמוד בשטף ובפתיחות מחשבתית.

אפשר לקרוא ספרים שאינך רגיל בהם, להכיר תכנים חדשים בישיבות בין הזמנים, לבקר בבתי כנסת מיוחדים, לפגוש צדיקים וכיוצא בזה.

אפשר גם לפתח את אהבת הארץ דרך טיולים, וברחבי יהודה ושומרון הטיול הוא מעלה יקרה ביותר כי יש בו גם שותפות בקניין ובהתקשרות לחבלי ארץ שתמיד צריכים חיזוק.

עם זאת חשוב שלא לקחת סיכונים וגם לא ללכת למקומות בהם קיים חוסר צניעות. זו הזדמנות גם ליצור קשר עמוק יותר בין בני משפחה ועם חברים. אפשר דרך משחקים והפעלות שונות לייצר מפגש שיש בו נתינת מקום לעולם הרגש, ולהגיע להיכרות עמוקה יותר עם הצרכים של הזולת.

איך מתעלים בבית, כשאין ישיבה? אני מאוד אוהב את ההורים, אבל קשה לי…

"כי כל לבבות דורש ה'". ההתעלות לא נמדדת רק על פי התוצאות, אלא על פי התשוקה ועל פי ההשתדלות הנכונה. המחשבה שאני צריך תנאים אחרים כדי להיות עובד ה' – יש בה איזו הנחה שאני יודע לנהל את המציאות יותר טוב מהקב"ה. אבל אמונה שלמה בהנהגה האלוקית איננה חולמת על מציאות אחרת, אלא מגייסת אותי לעשות את רצונו על פי המציאות שה' מנהיג.

דווקא בבית יש לך הזדמנות נפלאה למצוות כיבוד אב ואם, שלא מזדמנת כשאדם נמצא תקופה ארוכה בישיבה. ויש גם אפשרות לגלות כוחות חדשים של התמסרות ויוזמה שהמסגרת והמערכת, עם כל מעלתן, לא מאפשרות.

ויתר על כן, כשאדם לומד תורה ומתפלל ועובד את ה' מתוך צער של תנאים חיצוניים שמקשים עליו, יש בכך ערך גדול בעיני ה' יתברך ונחת רוח מיוחדת שלא זוכים לה כשהתנאים החיצונים אופטימליים.

איך עושים שהזמן הקרוב בישיבה יהיה מוצלח ומשמעותי?

הדבר הראשון הוא השקיעה בלימוד תורה. אך כדי שלימוד התורה יהיה משמעותי באמת, צריך להאיר את הנשמה שבלימוד, שהיא הדבקות בנותן התורה. זהו לימוד התורה לשמה – לשם מעלתה האלוקית של התורה, לשם הדבקות בה' יתברך שבאה על־ידה. ועוד, כבר הסביר הרב קוק זצ"ל שכל רצונו יתברך הוא שהתורה תתגלה בכל עושר גווניה, ובדרך שראובן לומד, מופיעה התורה באופן שונה מהופעתה בדרך לימודו של שמעון.

לכן, כל מי שמחבר את אישיותו ללימוד התורה, מגלה פנים חדשות באור האלוקי שבתורה, ואין לך דבר משמעותי יותר מזה.

אני אברך כבר כמה שנים. קצת התעייפתי. איך יודעים מתי לעזוב את הכולל?

האם אתה מרגיש שמחה וחיוניות בלימוד? אם אתה עייף ומדוכא, עליך לבחון היטב אם זה המקום הנכון עבורך. יש גם את צרכי הבית, שלעתים דוחקים באדם לצאת ולהתפרנס. ויש גם כישרונות שאדם מכיל בקרבו והם דוחקים בו להוציאם לפועל. כשאדם מרגיש תביעה פנימית שמבקשת את הבעתה, צריך לקחת גם אותה בחשבון.

יחד עם זאת, לשקוע בתורה זו זכות ומצווה גדולה, וגם כשיש קשיים, לעתים נכון להתגבר על מניעות סביבתיות כדי לזכות להיות שרוי באוהלה של תורה, במיוחד אם אותו אדם יכול להתפתח בה, להיות מורה ומחנך או מורה הוראה, ואם הוא מוכשר בעניינים אלו הוא יכול להתפתח ולהביא ברכה לכל עם ישראל.

למעשה, כדאי להתייעץ עם תלמידי החכמים שמכירים אותך ויכולים לענות לך באופן אישי ומדויק.

אני בן 16 ולומד בישיבה קטנה. מצד אחד רוצה להקדיש את החיים לתורה, ומצד שני מרגיש שזה גוזל את היופי, השמחה והשחרור של גיל הנעורים. מה לעשות?

 כבר אמר שלמה בחכמתו: "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך". אדם צריך לעסוק בתורה מתוך בריאות גוף ונפש, מתוך שמחה ושמחת חיים. כל זמן שהשמחה לא נעשית בדרך של חטא וטומאה, והיא צורך של האדם – יש לה מקום. ובוודאי אם ההימנעות ממנה גורמת עצבות או חולשות גוף ונפש, בוודאי שהיא רפואה כמו כל דבר נצרך.

יחד עם זאת יש לזכור את מעלת לימוד התורה והעיסוק בה, וגם את העמל, שככל דבר אהוב אנו מוכנים גם להקריב למענו ולשלם מחירים, וצריך כל אחד לבחון את עצמו לכמה שמחת חיים הוא זקוק ועד כמה הוא יכול להגביר בעצמו אהבת תורה שתאיר את אישיותו ותסחף אותה מעלה מעלה כך שיוכל לשקוע בה ראשו ורובו.