בס"ד

איך שרים ניגון?

הניגון מלביש ומחדד את ערכי הנפש שנמצאים כבר באדם, ואת מאפייני הסביבה בה מנגנים. על גבי כל אלו יש את איכותו של הניגון עצמו.

חסידים הראשונים היו משקיעים שעות רבות בלימוד פנימיות, בתפילה ובדביקות אלוקית. מתוך כך פרח ועלה הלך הנפש של געגועים וכיסופים לה' יתברך, לתורתו ולמקדשו. הרקע הזה נתן את הפירוש לכל ניגון, וגם הציב שער שלא אפשר לניגונים שאינם מתאימים להיכנס.

יש כאלו שמנגנים כשנפשם פונה החוצה, הם בעיקר שמים לב איך נשמע הניגון ומה מתרחש בחוץ. המנגנים העמוקים יותר נותנים למרחב שבו נשמעת הנגינה להוות רקע לכניסתם פנימה. גם בניגוני שמחה וגם בניגוני כיסופים, הם שרים כלפי פנים.

אני מנגן על כלי נגינה, איך לשלב את זה בעבודת ה'?

הנגינה היא אחד המרכיבים שליוו את עבודת ה' בכל הדורות. ראש וראשון הוא הזיכרון של המקדש, שבו ליוותה שירת הלויים את עבודת הכהנים כל השנה, ובמיוחד בשמחה המופלאה של חג הסוכות ושמחת בית השואבה, שממנה שואבים רוח הקודש.

הכתוב אומר "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'", כלומר השירה והנגינה פותחות את הלב והנפש לקבלת האור האלוקי. גם לעתיד לבוא, הכל יתמלא שירה לה' יתברך: ירעם הים, יעלוז שדה וכל אשר בו, ולפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל ולזמר לפניו יתברך על כל החסד שהוא עושה עמנו כל רגע ורגע. בבית המדרש של הבעל שם טוב הקדוש הנגינה הייתה ועודנה יסוד גדול בעבודת ה', ומסופר במשנה ברורה, הלכות שמחת תורה, על הגאון מווילנה שהיה מרקד במועד זה בכל עוז בשמחה עצומה. לך בעקבות כל אלה, ובעזרת השם תזכה על ידי השירה והזמרה להתקרב לה' יתברך.

אני אוהב מוזיקה לועזית. אני מת על ניגונים חסידיים. יש לי פיצול אישיות

כנראה שיש לך חוש מוזיקלי מפותח והאישיות שלך כוללת גוונים רבים, כך שאתה לא אישיות מפוצלת אלא אישיות מוזיקלית. נראה לי שמה שבאמת מציק לך הוא שהחוש המוזיקלי והאמנותי מטשטש את ההבדל הערכי, ולא מניח לו מקום מספק מבחינתך.

יהודי מתחיל את השבוע ב"ברוך המבדיל בין קודש לחול". למרות שהמוזיקה עצמה איננה קודש או חול, ההקשר התרבותי שהיא משתייכת אליו הופך אותה לכזאת, וישנם סוגי מוזיקה שאינם חולין אלא טומאה. אכן, עלית על נקודה אמיתית וכדאי לך להעמיק בבירור פנימי של עולם החוויה שלך.

מה זה ניגון כשר, והאם יש לכך התייחסות תורנית?

ההלכה הפשוטה היא שניגון אינו מקבל טומאה, וכך גם הדעה הרווחת בין רוב חכמי ישראל, שאין בתחום זה הנחיה הלכתית מחייבת. ולא עוד אלא שבין מה שפורסם כניגוני חסידים יש לא מעט ניגונים שבאו לא רק מהעולם הגוי, אלא לעתים גם מהשפלים שבקרב אומות העולם וממקומות לא מתוקנים, ואף על פי כן נהגו לשיר אותם בחצרות חסידים וכיוצא בזה.

יחד עם זאת, עולם הנגינה מכיל רבדים דקים ודקים מן הדקים, ולכן מי שיש לו רגישות גבוהה יכול להבחין בגסות וזוהמה בתוך עולם הנגינה. וכפי שאמר רבי נחמן מברסלב, "מי ששומע נגינה ממנגן רשע, קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון. אזי טוב לו".

רבי נחמן דיבר על בעל המנגן, ויש שלקחו את דבריו בצורה יותר מרחיקת לכת שמדברת גם על הניגון עצמו. וכשמדובר בתרבות מסוימת ובסביבה רדודה שלא לומר מקולקלת, נראה שאכן ראוי וחשוב מאוד להיות רגיש לאיזו אטמוספירה רוחנית ותרבותית אנחנו שייכים. מעבר לכך הרי זו מידת חסידות.

האם יכול להיות שכשאני שומע שירי קודש אני מתחבר למוזיקה ולא לריבונו של עולם?

כן, בוודאי. כל הלבושים של גילויי האלוקות בעולם נמצאים בסכנה תמידית שיהוו חציצה במקום גשר להתקרבות. כך אמרו הנביאים אפילו כלפי העניינים הכי נעלים, כמו בית המקדש, עבודת הקרבנות ותפילה.

יחד עם זאת, אם אדם חושד בעצמו מעבר למידה, הוא עלול למצוא את עצמו בחדלון ואפס מעשה, בעצלות ושעמום שמביאים כל חטאת. נקח לדוגמה את התורה, שעליה אומרים רבותינו שאם לא זכה היא עלולה להפוך לסם המוות, ונעשה חשבון – האם היינו לוקחים סיכון של שתיית סם מוות? מדוע אם כן אנו לומדים תורה? על זאת אמר רבי עקיבא: אם במקום חיותנו כך, כשהדרך מלאה מהמורות, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. אדם צריך לכוון את לבו לשמים, לא לפחד ולא להיזהר יתר על המידה. 

האם אפשר לשמוע שירי אהבה?  

האהבה היא כח עצום בנפש, עד שרבי עקיבא אומר שהיא הכלל הגדול בתורה. יחד עם המצווה הגדולה, אהבה היא גם מקום רגיש ועדין מאין כמותו. כמו הלב שפעימותיו שולחות חיים לכל מערכות הגוף הקרובות והרחוקות, ויחד עם זאת זהו איבר רגיש שאין כדוגמתו. לכן נמשך לבנו לעסוק באהבה, ובצדק. 

דווקא מפני החשיבות העליונה והעדינות המופלאה של האהבה, כל הפניה שלה, אפילו בדקות, ברמז, למקום שאינו כשר – פוגם בה ויחד עמה בשורשי החיים עצמם. הוא מפנה את המאור הנשגב בנפשנו לפנטזיות וחלומות חלולים, ומתוכם קצרה הדרך גם לחטא ואיסור. אם בן חיל אתה, הקשב ללבך ומלא אותו באהבה בשני העיקרים הגדולים: "ואהבת לרעך כמוך" ו"ואהבת את ה' אלקיך".  

איך צריך להתייחס לשירים מגוירים, שלוקחים מנגינות ומלבישים עליהן מילות קודש?

 במובן ההלכתי, מנגינה לא יכולה לקבל טומאה. ולכן אם משתמשים במנגינה של חול או אפילו של טומאה, לענייני קודש – אין בכך איסור.

 מי שיש לו רגישות ומזהה במנגינה נימים וקווים דקים שמבטאים את הגסות, יכול לנהוג בעצמו במידת חסידות ולהימנע ממוסיקה כזו, ואף ראוי לעשות כן. ובודאי שאם אדם מכיר את המקור, והשימוש במנגינה מזכיר לו דברים אסורים – צריך להימנע מכך.

רבי נחמן מברסלב אמר שמצווה לשמוע ניגון מאדם כשר דווקא, אבל זו מידת חסידות וכבר היו צדיקים גדולים שהשתמשו במנגינות חיצוניות לעבודת ה'. היום נדמה שהדבר נעשה פרוץ למדי ולעתים גם איבד את הטעם הטוב, וטעם טוב הוא לעולם משובח…

אני מאוד אוהבת לשמוע שירים, חלקם לא בדיוק 'כשרים'. אני לא מצליחה להבין למה אומרים שזה לא טוב, עלי זה משפיע מצוין.

אם חלילה היית אוכלת מאכל שאינו כשר, היית מסוגלת להרגיש שהוא משפיע עלייך לרעה? והתורה אומרת "ונטמתם בם", שהעבירה מטמטמת לבו של אדם. אין הכוונה שבכוחנו להרגיש, אלא זאת אמת שלימדה אותנו התורה ואנחנו מאמינים בה בכל לב ונפש, בין אם אנו מרגישים ובין אם לא. וכך כל מצוות התורה, אינן תלויות בהרגשת הלב.

אף על פי כן, דווקא בעניין השירים, אם את מרגישה שהם משפיעים עלייך לטובה אולי עלייך לבחון את תחושותייך, מפני שמי שלא זכה לעדן את עצמו עלול לומר על החושך – אור ועל האור – חושך, ולהתיימר להיות מבין את נפשו יותר מכל החכמים שבעולם… נדמה לי שכל אדם שיש בו טיפת כנות יודע שלעתים דברים שעשו לו מצב רוח טוב גרמו את ההפך, וגם דברים שנראו לו חסרי טעם השפיעו עליו מאוד לטובה.

למה דווקא בתקופת אבלות, כשהמוסיקה יכולה לעודד, אסור לשמוע אותה?

המוסיקה אכן מעודדת, אבל היא גם משכחת ומשמחת. העידוד בעת האבלות מגיע כתוספת לבסיס של הצער והבעת הכאב על הליכתו של אדם קרוב מאיתנו. רבותינו הדריכו אותנו בהלכות אבלות שמצווה גדולה לנחם את האבל כדי לפרוק את כאבו, אבל יש להימנע מלהסיח את דעתו לעניינים אחרים ולברוח מעיסוק בכאב. בסברה אנושית נוכל להוסיף ולומר שהבריחה אינה מרפאת אלא מסתירה את הכאב, ודווקא הנחמה מרפאת. לכן הדריכו אותנו רבותינו לעסוק בנחמות ולא בשמחות והסחות דעת, שמוסיקה היא מהחריפות שבהן.

לעתיד לבוא נאמר "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה", מפני שהקדוש ברוך הוא יסיר דמעה מעל כל פנים וירפא את כל מחץ מכותינו, שנזכה לכך בעזרת ה' במהרה.

אהבת את המאמר? שתפו