מהו העולם הבא?

חז"ל אומרים ש"כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל עולם הבא – עין לא ראתה אלוקים זולתך", מפני שאין כל מלאך ובריה יכולים אפילו לשער את אורו. גם על ימות המשיח אומר הרמב"ם שאיך בדיוק יהיו לא נדע עד שיהיו, וקל וחומר על העולם הבא.

גם אם איננו יודעים את מהותו, את היחס בין העולם הזה לעולם הבא אנחנו יודעים גם יודעים מדברי רבותינו, והיחס המפורסם הוא שהעולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא לטרקלין. וכמו שבפרוזדור אין חן ויופי, אין אור ומרחב, שכן הוא אינו התכלית אלא רק מעבר אל הטרקלין, כך גם בנמשל. אנו יודעים שהעונג של העולם הבא, עולם שכולו טוב שאין שום רע מגיע אליו, הוא נשגב מכל מה שאנו יכולים לשער. ואפילו בשעה אחת ואפילו ברגע אחד של עולם הבא יש קורת רוח יותר מכל חיי עולם הזה ותענוגותיו גם יחד, אפילו אצל מי שאצלו תענוגות עולם הזה איכותיות ביותר, ואפילו רוחניות ועליונות.

מאיפה לי שיש עולם הבא?

אמרו רבותינו "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא 'עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו'". אכן, העולם הבא נעלם מעין כל חי מרוב רוממותו, מעל כל שייכות לגדרי העולם הזה.

ואף על פי כן, דווקא משום כך אנחנו כל כך קשורים לעולם הבא ומתפללים בכל יום שנזכה ונחיה ונראה ונירש טובה וברכה, לא רק לימות המשיח אלא גם לחיי העולם הבא. אנחנו נמסים מרוב געגוע, מפני שעומק נשמתנו מלאה ערגה דווקא לאותו אור עליון, לאותו גילוי אלוקי שמתרומם ומתנשא מעל כל חיי העולם הזה. ואף על פי שאין בריה יכולה לדעת את מהותו של העולם הבא, הקדוש ברוך הוא גילה לנו את מעלתו הנשגבה שנתעלתה לאין חקר מכל האור המתגלה בעולם הזה, עד שכל מה שקורה כאן הוא רק כפרוזדור בפני הטרקלין.

מנין שיש שכר בעולם הבא?

ומנין לך שיש עולם הבא? המושג 'עולם הבא' הוא חלק מיסודות האמונה, שכל יהודי מאמין כי כך גילה לנו ה' יתברך במעמד הר סיני ובתורה הקדושה, זו שבכתב וזו שבעל פה.

התורה לא רק מתארת שיש עולם הבא אלא גם אומרת שהוא המקום העיקרי שתכלית כל הבריאה מכוונת אליו. הרמח"ל אומר שהעולם הזה הוא מקום ההכנה, ובלשון חז"ל הפרוזדור, והתכלית שלשמה נבראנו היא להתענג על ה' בתכלית העונג, שהוא כל כך עליון עד שאין כל בריה ומלאך יכולים לשער, ואליו נגיע בעולם הבא.

הגענו לעולם הזה, וכל חסרונותיו ופגעיו וכל מאורעות חיינו הם הנהגה אלוקית איך לאפשר לכל אחד את הבחירה הטובה ביותר, שעל ידה הוא יגיע לעולם הבא, לא רק כמקבל מידיו של הקב"ה אלא גם כשותף, על ידי בחירתו החופשית בטוב.

למה צריך להיות אכפת לי מהעולם הבא?

משתי סיבות פשוטות: אחת, שכל אדם חושב על עתידו ומתכונן אליו בצורה הטובה ביותר שביכולתו. כיוון שאנו מאמינים בני מאמינים שלאחר שהנשמה עוזבת את העולם הזה היא מגיעה לעולם הבא, כמו כל הכנה לעתיד, מי שמאמין שהעתיד כולל עולם הבא – מתכונן אליו.

דבר שני וחשוב יותר הוא, שכל העולם הזה הוא רק הכנה – פרוזדור, לקראת העיקר הגדול, הטרקלין, שהוא העולם הבא. ואם כך הרי זו אווילות ופגיעה של האדם בעצמו ובעולם כולו אם אינו מתכונן אל התכלית, והתכלית היא שבעולם הבא תהיה התענגות על ה' ודבקות שלמה בו. כמו שאמרו רבותינו: "העולם הבא – אין בו לא אכילה ולא שתייה, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה". ועוד אמרו שאין כל דימוי שיכול לתאר את טובת חיי העולם הבא, וכמו שאמר הנביא "עין לא ראתה אלוקים זולתך".

האם בעולם הבא לא יהיה לנו משעמם?

יש הנחה שרק כשיש רע ומחלוקות אז מעניין. מי שמכיר את עולם התקשורת יודע שאת הדברים הטובים לעולם לא יביאו כעיקר מהדורת החדשות… ולכן נשאלת השאלה: במקום שכולו טוב, מה מעניין?

שתי תשובות לדבר. האחת, שהעניין שאנחנו מוצאים ברע הוא בעצמו חלק מהמידות הפחות טובות שיש בנו. אנשים טובים מוצאים עניין מופלא דווקא בטוב ובאמת ואינם צריכים בהכרח אפילו לגוון ולשנות אותו. הוא כל כך יקר בעיניהם עד שהם רוצים להישאר דבוקים בו תמיד.

התשובה השנייה היא שהעולם הבא יכלול את כל העניין שיש אפילו ברע; על ידי חזרה בתשובה, שתבוא מכאב הריחוק שגרמו לנו החטאים. כל צדדי העניין שאנו מוצאים בעולם הזה הם באמת כאין וכאפס לעומת ההתפעמות הבלתי פוסקת והבלתי נדלית שנזכה לה בעולם הבא.

האם זה טוב לפחד מהגיהנום? אני חושב הרבה על עונשים וזה עושה אותי עצוב.

התיאור שאתה מתאר את הגיהנום הוא תיאור מאוד בעייתי. הוא מתעלם ממי שיצר את הגיהנום ומהכוונה שלו ביצירת המקום הזה. כאילו הוא מקום של נקמה שמתנכרת לאדם ומותירה אותו בודד וגלמוד.

אבל כולנו יודעים שלשון חז"ל לגבי העולם הבא היא שהוא עולם שכולו טוב, ובודאי שהקדוש ברוך הוא אינו מתעמר בבריותיו אלא מתקן ומזכך אותם כדי שיזכו לעונג של הדבקות האלוקית באופן המלא ביותר.

אין ספק שיש כאב בתהליך ההתנקות, ובתחתית האישיות שלנו אנו זקוקים גם ליראת העונש, אבל החלק העליון שלנו מכיר שהעונש הוא תהליך ריפוי שמאחוריו עומד טוב אין־סופי.

כמו שבניתוח יש כאב אך גם שמחה גדולה על הצלת החולה, כך גם הגיהנום הוא התרופה המופלאה ביותר שהכאב שבה נועד לטהר אותנו מטומאות שמותירות אותנו רחוקים מהקדוש ברוך הוא.

איך לא מפחדים מהיום שאחרי המוות?

קללת המוות מלווה את כל ימי האנושות, וטבע האדם הוא לפחד מהמוות – בין מצד אובדן חיי העולם הזה ובין מצד דין הנשמה בעולם הבא. הפחד הזה עצמו הוא חלק מתיקון העולם, והוא מרכיב עמוק מאוד בתוך יראת השמיים שלנו. הגמרא (ברכות ה) אומרת שגם כאשר כל העצות לא עוזרות להתגבר על יצר הרע, אז זיכרון יראת המוות מועיל להתגבר.

יחד עם זאת, ככל שאדם דבוק יותר באור הנשמתי שלו, וככל שגאולת העולם הולכת ומתקרבת, כך מתנוצץ אלינו קמעה קמעה המבט של "ותשחק ליום אחרון", והפחד הופך לצחוק. מפני שהנשמה יודעת שדווקא בתוך ה'לא נודע' שמאיים בגלל מחשכיו וערפיליו, גנוז אור נישא ונשגב יותר מכל ערכי העולם הזה.

האם באמת יש גלגול נשמות?

במילה אחת: ודאי, שהרי אלו דברים שכותבים רבותינו המקובלים. לכן אולי כדאי לנסח את השאלה אחרת: האם אנחנו יכולים להבין בפשטות מה זה גלגול נשמות? ועל כך התשובה היא הפוכה: ודאי שלא.

המושג גלגול נשמות שייך לעומק פנימיות התורה, והנטייה לצייר אותו בצורה מגושמת, חיצונית ורחוקה מאוד מאוד מן האמת – מצויה ביותר. כשם שאיננו עומדים על סוד הנשמה בכלל, אלא רק כפי שהיא מופיעה על ידי לבושים רבים בקרבנו, אבל אותה כשלעצמה מכירים רק ענקי עולם – כך ויותר על כן לאין ערוך, את סוד גלגולה לא יודעים לאשורם של דברים אלא בני עלייה שחיים חיי נשמות נשגבים, שהלוואי שנאחז בשיפולי גלימתם.

חשוב לזכור שגם אם איננו מבינים כיצד הדבר פועל, אורות נשגבים ומופלאים מופיעים באותן דרכים עלומות של גלגול נשמות.