בס"ד

צדיקים (אמונת חכמים)

צדיקים (אמונת חכמים)

האם יש בדורנו צדיק גמור?

כבר אמר שלמה בחכמתו ש"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ואף על פי כן, הקדוש ברוך הוא שתל את הצדיקים בכל דור ודור כדי שיאירו את דרכנו, ירוממו אותנו ויקשרו אותנו לשורש נשמתנו ולאלוקים חיים.

בוודאי שיש בדורנו צדיקים גמורים אותם שלח הקדוש ברוך הוא למחיה לפנינו. ישנם צדיקים רבים בבתי מדרשות רבים, ואנו שמחים בכולם וקרואים עליהם "כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים, כולם קדושים".

ובכלל, במקום שנחזיק בשבט הביקורת, בחיפוש אחרי צדיק גמור דווקא, מוטב שנחפש כיצד אנו יכולים להתקשר לאותם גדולים שהקדוש ברוך הוא שלח לנו בדור הזה להורות את דרכנו, ולהידבק במידותיהם הטובות, ללמוד מפיהם דברי אלוקים חיים, לינוק את התורה המסורה מדור לדור ולהשתדל לאחוז בשיפולי גלימתם כדי להתקדם מעלה מעלה.

אני תמיד שומע על הצדיקים הגדולים רק אחרי שהם נפטרים. איך אפשר למצוא צדיק אמיתי שעדיין חי?

מאיפה אתה שומע על הצדיקים אחרי פטירתם? מאותם אנשים שהקשיבו לגדלותם גם בחיים חיותם, וקלטו כבר אז את צדקותם. אם תעשה אזנך כאפרכסת, ותקשיב לכל המעלות, הזכויות והצדקות של אנשים שסביבך, תגלה שגם אנשים שנראים פשוטים – הם בעלי מעלה גדולה.

ואם הדבר נכון לגבי אנשים פשוטים, קל וחומר שהוא נכון לעובדי השם, לתלמידי חכמים ולצדיקים, כל אחד לפי דרגתו. ואני יודע נאמנה שיש בדורנו צדיקים רבים מספור שמעלותיהם לא יסולאו בפז, שהם עובדי ה' בכל לב ובכל נפש, אוהבי השם ואוהבי תורה, שכל חייהם רוצים להוסיף קדושה ותורה ואור השם בעולמו, ולפלא בעיניי איך אינך רואה אותם, כי רבים רבים הם ונמצאים בכל מקום.

למה כתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". האם זו לא עבודה זרה להאמין במשה כמו בה'?

השאלה אכן נוקבת וחודרת. רבותינו אומרים שמקום קבורתו של משה לא נודע, כדי שלא ייעשה מקום לעבודה זרה. ומאותה סיבה יש שדרשו שנפקד שמו מההגדה של פסח, כדי שנזכור ש"אנו לי־ה, ולי־ה עינינו" ואין עוד מלבדו.

ועם זאת, דמותו של משה שזכה לאספקלריא מאירה, כל כך משקפת את האור האלוקי שכבר נהיה חלק ממנה – עד שהנביא אומר "זכרו תורת משה עבדי", כאילו משה נתן את התורה, ואנו שרים "משה אמת ותורתו אמת", מפני שהוא אבי הנביאים, וכוח הנבואה שלו כל כך גבוה וזך עד שכשמזכירים את משה, אנו דבקים בה' בלי כל כחל וסרק.

 לכן כתוב "משה איש האלוקים". אין הכוונה שהוא דמות נפרדת שמאמינים בה, אלא שהאמונה בה' כוללת את השיקוף הזך של התגלות האור במשה רבנו.

האם הקדוש ברוך הוא יכול להתגשם בגוף של בני אדם?

השאלה יכולה להתפרש לכמה כיוונים. אם התכוונת לשאול האם הקדוש ברוך הוא בעצמו יוגבל בתוך גוף, אלו כמובן הבלים של הנצרות ושל עבודה זרה, מהם אנו רחוקים מאוד ואף שונאים אותם. אני מניח שודאי לא לזה התכוונת.

עם זאת, אנחנו כן מאמינים שהקדוש ברוך הוא ברא הן את הרוחניות והן את הגשמיות, את הנשמה ואת הגוף, הוא אדון כל הנשמות וריבון כל המעשים, אין בורא אחר אלא הוא, והוא יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע. 

אם התכוונת לשאול האם הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על בשר ודם – בודאי ששכינתו חלה על הצדיקים שבכל הדורות. על משה אמרו חז"ל ש'חציו איש וחציו אלוקים', שזכה לדביקות שאין כמותה בקדוש ברוך הוא. וממילא כך גם אצל כל הצדיקים שזכו להשראת השכינה, כל אחד לפי ערכו ומעלתו, שעיקר השראת השכינה היא על האומה הישראלית – ועמך כולם צדיקים.

למה צריך צדיקים שיקשרו בינינו ובין הקדוש ברוך הוא?

מה אכפת לך אם יש צדיקים בינם לבין ה' יתברך ? ואם נחדד: למען מי היית מעדיף שהצדיקים לא "יחצצו" בינך ובין ה', למענך או למענו? אם נהיה כנים, נדמה שאנחנו מבקשים זאת למען עצמנו כדי לקבל מעמד בכיר וחשוב יותר – כראויים לעמוד מול ה' בעצמנו. בדיוק משום כך אנו זקוקים לצדיקים – מפני שהם מכירים בעומק אישיותם עד כמה הם אינם ראויים לעמוד בפני המלך.

יש בבקשה שלך כעין חברותא כלפי שמיא, חלילה. הצדיקים מורים לנו את הדרך בענוותנות, שבאמת איננו ראויים כלל וכלל לעמוד לפניו יתברך. כשאנו רואים את גדולתם מחד, ואת ענוותנותם מאידך, אנחנו זוכים קצת יותר לעמוד לפני המלך.

מבקשים מהצדיק שיתפלל עלי אצל ה', או שמבקשים מה' שיושיע אותי בזכות הצדיק?

התשובה היא ששניהם אמת: לפעמים נוהגים כך ולפעמים כך. מנהג ישראל בסליחות לבקש מה' יתברך שיפתח לנו שערי רחמים בזכות צדיקים רבים, ואנו חוזרים פעמים רבות על זכות האבות שעל ידה הקב"ה מושיע אותנו, ובכל יום בברכת אבות אומרים בפירוש "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה", כלומר שבזכות הצדיקים הקב"ה מושיע אותנו.

ויחד עם זאת, הגמרא אומרת שמי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם שיתפלל עליו. ומצינו כך לא רק אצל החיים אלא גם אצל המתים, שהרי כלב בן יפונה הלך להתפלל על קברי אבות בחברון שיושיעו אותו מעצת המרגלים. משום שהצדיקים הם החלק העליון והמשובח במשפחת בית ישראל, ומכיוון שהם חלק מהמשפחה הם פועלים לכל האומה כולה גם בתפילותיהם וגם בזכויותיהם.

מה זה אומר שאדם הוא "נשמה כללית"?

כל יהודי הוא חלק מכל כלל ישראל, וקשור בכל הנשמות כולן. אבל לקשר הזה יש רמות שונות. משל למה הדבר דומה: לתא בגוף האדם. כל תא משפיע על כל הגוף, לטובה ולרעה. אם אני נדקר ברגלי, הגוף כולו קופץ, ורפלקסולוגים יודעים לסמן איך משפיעים על ידי לחיצות בכף הרגל על האיברים בגוף האדם. ועם זאת, המוח הוא המנהל את כל האישיות, והלב מרגיש את כל החוויות שעוברות עלינו ברטט עמוק יותר, לאין ערוך מכל האיברים.

נשמה כללית היא נשמה שהיא המוח או הלב של האומה ומנהיגה אותה בדרך ה', או שמרגישה את כל מכאוביה ואת כל השמחה האלוקית השרויה במעמקיה.

האם פסיקות של חכמים עומדות ביחס ישיר לתקופה ולמציאות שבה הם חיו?

בברכות התורה אנו אומרים "וחיי עולם נטע בתוכנו", ומסבירים רבותינו שהכוונה היא לתורה שבעל פה. תורה זו מגלה פלא עמוק, והוא שבתוך המחשבות האנושיות של תלמידי החכמים האמיתיים מופיעה אמת נצחית של חיי עולם. הפלא של הקשר בין זמני לנצחי הוא באמת קשה לתפיסה, ובכך מתברר שמעלת תורה שבעל פה מפליאה אפילו יותר ממעלת תורה שבכתב.

הגמרא מספרת על אותו גר מפורסם שאומר להלל הזקן שהוא מוכן ללמוד ממנו תורה שבכתב אך לא תורה שבעל פה. הלל מוצא מסילות אפילו לליבו כדי להשכילו שתורה שבכתב מתגלה דווקא מתוך תורה שבעל פה. ולכן אף על פי שנושאים מסוימים בתורה שייכים יותר לדורות מסוימים ולהקשרים חולפים, האלוקות שמופיעה בהם היא נצחית ומאירה אור של עולם הבא למעלה מכל גדרי העולם הזה, וההתאחדות שבין האור האלוקי לבין התבונה וההקשר הזמני הוא עומק העומקים של נפלאותיה של תורת אמת.

מה המקום של 'דעת תורה' בחיים?

אין מקום לדעת תורה בחיים – יש מקום לחיים בדעת התורה.

דעת תורה איננה חלק מן החיים. היא לא סעיף ולא פלח, אדרבה – החיים כולם נובעים מן התורה. חז"ל אמרו שהקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם, כלומר שהעולם הוא ההופעה הגלויה של התורה שקדמה לעולם.

כשאנו אומרים "כי הם חיינו ואורך ימינו" איננו מתכוונים לשום הפרזה. אדרבה, יש כאן מיעוט משום שהתורה היא למעלה מכך, וחיינו ואורך ימינו הם רק סעיף אחד של התורה.

מתוך כך גם כשאדם מחפש נתיבים ישרים שיוליכו אותו בדרך ה', הוא שואף שהתורה היא זו שתכוון אותו. רוב בני האדם נבוכים משאלות קשות כשאין בידם לדעת מה רצון ה' יתברך במצבים מורכבים, ולכן עליהם להתייעץ עם תלמידי חכמים גדולים על מנת שידעו את הדרך אשר ילכו בה.

מה המקום של רב בחיי?

אם אתה יודע את כל התורה כולה, וכל השאלות הקשות של מהלך החיים שלך ושל סביבתך נפשטות לך מעומק כבשונה של התורה, כנראה שיש מקום לשאלה זו. למרבה הפרדוקס, דווקא ענקי עולם ששאלות רבות מגיעות לשולחנם, מרגישים צורך עצום שיהיה להם רב. מפני שלעולם אי אפשר להימלט מן הספק ומכובד האחריות של שיקול דעת בשאלות שהחיים מביאים לפנינו. אבל מי שלא יודע את התורה כולה זקוק לרב כדי שהתורה תדריך את חייו. זוהי ההדרכה האמיתית שבה אנו חפצים ואין לנו בלתה דעת אמיתית, מוסר אמיתי ויושר אמיתי. אנחנו זקוקים להנחיה אלוקית שתורה את דרכנו על כל צעד ושעל. כל ימי גדלתי בין החכמים וראיתי עד כמה הגדולים היו צריכים לרבותיהם שיאירו את עיניהם מהו רצון ה' באמת, ומה נענה אנחנו, אזובי הקיר?

באילו נושאים צריך לשאול את </