מה חשוב כל כך בצניעות?
צניעות היא מקווי האופי היסודיים של העם שלנו. כשהיינו עבדים במצרים לא שינינו את לבושינו, על אף לחץ תרבותי אדיר שהופעל עלינו. זהו ביטוי לאופי היסודי של האומה האלוקית.
הצניעות איננה נובעת מדחייה או מאיסה בגוף. התורה מלמדת אותנו את קדושתו של הגוף, וכורתת את הברית שעליה העולם עומד – בגופנו. אולם, דווקא מפני שיש בגוף קדושה עליונה, אסור להוזיל אותו. כמו תכשיט יקר שאיננו מחולק לאחרים ואף לא מופקר למשמוש ידיים של זרים, כך הקדושה העליונה בקשר בין איש לאישה שייכת רק לפני ולפנים, מפני מעלתה וקדושתה.
קודש הקודשים היה מכוסה בפרוכת, וכך גם קדושת הקשר של איש ואישה מוצנעת מן העין החיצונית.
מה פירוש המילה צניעות?
צנוע פירושו מכוסה ומוסתר. יש דבר מכוסה משום שהוא נמצא במקום שאינו נראה לעין, כמו רגב אדמה שיכול להיות במקום עמוק ואין לדבר חשיבות. אך יש דבר שמכוסה מפני סיבה מסוימת אשר גורמת לו להיות דווקא במקום הפנימי שבו הוא נמצא.
בדרך כלל, הסיבה העיקרית לכך שדברים צריכים להיות סמויים מן העין היא מפני שהם יקרים ונעלים או מפני שאנו מואסים בהם. המילה צניעות מתייחסת בדרך כלל להסתרה מהסוג הראשון. כמו שבמקדש כלי הקודש מוצנעים מאחורי הפרוכת מפני יקרתם ומעלתם, כך גם הגוף והקשר הזוגי, שמפני יקרת ומעלת קדושתם הם מוצנעים ואינם מופיעים בחוץ.
קשה לי להתחבר לעניין של צניעות, איך אני גורמת לעצמי לרצות את זה?
חיפוש קשר נפשי למצווה, אולי אפילו כתנאי לקיומה, הוא דבר מתעתע. לפני הכל עלינו לזכור כי כשעמדנו על הר סיני בשמחה עצומה, הקדמנו "נעשה" ל"נשמע" והתמסרנו לדבקות האלוקית באופן שאין בו כל תלות בהבנה ובחיבור בקשר הנפשי. בברכות קריאת שמע איננו אומרים "ודבקנו במצוות", אלא "במצוותיך", להדגיש שאנחנו רוצים את המצוות של ה' יתברך דווקא. רק אחרי שהיסוד הבריא הזה ברור, ניתן ואף רצוי לחפש את הטעם וההזדהות עם המצווה, מכיוון שהדבקות כוללת את ההתקשרות למצווה לפי עניינה והאור שמאיר בנפשנו.
ולענייננו, הצניעות היא מהיסודות העמוקים ביותר של האומה הישראלית. היא מלמדת שהקשר בין איש ואישה הוא כל כך קדוש ויקר, שחלילה איננו הופכים אותו לזול וחיצוני אלא שומרים עליו לשכינה ששורה בבית היהודי, וכמו שאמרו רבותינו "איש ואישה – זכו, שכינה ביניהם".
לפעמים כשאני יורדת במדרגות, השכן אומר לי שלום וזה קצת מביך אותי. מה עושים?
המבוכה שלך היא סימן טוב וראוי, מפני שההלכה אומרת שבין גברים לנשים צריך להישמר מרחק גדול וזהו דבר שגם מורגש באופן טבעי. יחד עם זאת, אין הכוונה לניכור והתעלמות. הנכון הוא לענות בנעימות ובצורה עניינית ולהסתייג מקרבת יתר שעלולה להיווצר בעקבות יחסי השכנות. וכן מצאנו לחלק מרבותינו שבכתיבתם מכתבי תשובה לנשים היו מקפידים לכתוב "ברכה ושלום", ויש שלא היו מקפידים והיו כותבים "שלום וברכה".
והעיקר הוא לשמור על מערכת יחסים מכובדת ונעימה מתוך צניעות והימנעות מקרבה יתרה. הצניעות לא נועדה לפגוע ברצון לסייע ולעזור אלא יחד עם אכפתיות עמוקה לכל אחד ואחת מישראל. אדם מצווה על "ואהבת לרעך כמוך" ועל עשיית חסד גם עם בני המין השני. הצניעות נועדה למנוע את המתח הטבעי והקרבה שעלולים להיווצר גם בהיסח הדעת. אותה קרבה שנועדה לבנות את הקשר הזוגי העמוק והקדוש בין איש לאשתו. כשהיא מתפתחת שלא בהקשר זה היא גורמת נזק במקום להביא פרי יקר ונפלא.
אני מאוד משתדלת ללכת בצניעות, אבל ההורים שלי מקפידים עלי למרות כל המאמץ. מה לעשות?
הדרך הטובה ביותר היא למצוא דמות שההורים מעריכים שתוכל לעזור לך למצוא מסילות ללבבם ולהסביר להם את החשיבות העליונה של הדבר גם מצד ההלכה, ואפילו רק מצד הצורך של הבת שלהם שילכו לקראתה. לפעמים זה משכנע את ההורים יותר…
הצורך שבוקע ועולה מתוך שאלתך לשמור על שני הצדדים כאחד, כלומר גם לזכות לקשר טוב עם ההורים באהבה ובנעימות, וגם לשמור על הצניעות, הוא חשוב מאוד, וכדאי להתאמץ למצוא כל דרך כדי להגיע ליעד הזה. אם לא מצליחים, אז שוב כדאי להתייעץ עם דמות רבנית שמכירה את הפרטים, גם של הקושי במשפחה וגם של הנקודות שעליהן יש מחלוקת, האם הן מעיקר הדין או ממידת חסידות. והיות שיש בזה פרטים לא מעטים, צריך להתייעץ עם פוסק ואדם תורני מבוגר שיכול לשקול את כל הצדדים ולסייע בידך ללכת בדרך הנכונה, ואני מברך אותך שתמצאי את הדרך לקיים גם את כיבוד ההורים וגם את הצניעות בהידור רב.
למה חברה נפרדת?
כי ה' יתברך ציווה לנו על כך בתורתו הקדושה. והתורה יודעת את המציאות משורש המקור האלוקי שלה, טרם הבריאה. לכן לא מדובר רק בהכרעה שרירותית (וגם אם היה כך בפועל – הרי כל חפצנו לעשות רצונו יתברך, אך בשום פנים איננו מעלים על דעתנו להכתיר את רצונו כשרירותי) והתורה אומרת שנשמור על המצוות "לטוב לך". מפני שהתורה היא הטוב האמיתי, בין בחלקים הניתנים להבנה ובין בחלקים הנשגבים מהשגתנו.
דווקא שאלת החברה הנפרדת נגלית לעינינו, ואנו רואים בחוש כיצד הלכות יחוד וצניעות מגינות על קדושת המשפחה, על קדושת הזוגיות, על עדינות הנפש, וכמה כישלונות וכמה צרות מגיעים כשלא שומרים עליהן. וראשון עיקר.
האם חברה נפרדת זה דבר רצוי לכתחילה?
לפני שנים זכיתי להסתופף בסוכתו של הרב משה צבי נריה זצ"ל.
הוא סיפר שזכה לבקר אצל הרבי מלובביץ' זצ"ל. לאחר התלבטות מה העניינים החשובים לו ביותר, החליט כמי שעומד בראש תנועת "בני עקיבא", לשאול מה עמדת הרבי על חברה מעורבת? את התשובה מילה במילה סיפר לנו הרב נריה זצ"ל מתוך הזדהות עמוקה עם תוכן התשובה ופליאה על הסיכום התמציתי והמדוייק. וכך ענה הרבי: "חברה מעורבת זה אסון, אבל זה בא להציל מאסון יותר גדול. כל זמן שתזכור זאת, תלך לבטח דרכך".
אנו נמצאים בדור שנסיונותיו מרובים ובכל שעה עלינו לשקול את התועלת והנזק לעבודתו יתברך שיולידו צעדינו. גדולי ישראל ששוקדים על הדרכת הציבור לאור התורה מביטים על מכלול הצדדים והכרעותיהם נר לרגלינו.
אני נרשמת ללימודים אקדמאים, האם יש חשיבות לבחור במקום לימוד עם הפרדה?
בוודאי. מעלת הצניעות היא עליונה ונשגבה מאוד, רבותינו שיבחו אותה ביותר ואף החשיבו אותה כנשמה של כל התורה.
המצב הנכון מבחינה תורנית הוא שגברים ונשים לא יתערבו זה עם זה, וטבע האדם מעיד שזהו לא רק צו שלמעלה משכלנו אלא גם הדעת נותנת שתערובת בין המינים גורמת לחוסר צניעות ובעיות קשות. אמנם, איננו תלויים בדעת בני האדם. ההדרכה האלוקית היא למעלה מכל הבנה שכלית שלנו, ובוודאי שהדרך הנכונה היא ללמוד בהפרדה בין גברים ונשים. אף על פי כן, אם אין ברירה יש מקום לשקול את המצב ויש להתייעץ עם רב באופן אישי.
מה הבעיה בבית כנסת משפחתי בו כולם יושבים יחד?
מה רע בלהדליק אש בשבת? ומה רע באכילה ביום הכיפורים או באכילת חמץ בפסח? התשובה היא, שבעמדנו על הר סיני אמרנו שתי מילים שעודן בוקעות ממעמקי נשמתנו כקשר הפנימי והרוטט ביותר של דבקות בה' יתברך – "נעשה ונשמע", וחס וחלילה לא שבנו מהן. נהפוך הוא – אנחנו שבים אליהן בכל עת ובכל שעה. אנו עושים רצונו בשמחה אין קץ, בין אם אנו מבינים את טעם הדבר ובין אם לא, והאמת היא שלעולם איננו מסוגלים לעמוד באמת על עומק טעמם של הדברים, אלא רק על ענפים זעירים שנכנסים לדעת אנושית מוגבלת. בנושא שאלתך כבר הביעו דעתם כמה מגדולי הדור האחרון, ומרן הרב קוק זצ"ל כתב על כך מפורשות: "מה נאמר ומה נדבר אם באותו המקום הקדוש בית הכנסת, שנועד להעלות את האדם מישראל מידי טומאתו… יבואו מנהגים זרים של אומות נכריות המבטלים את יסוד הקודש, ועושים את כניסתנו לבית הכנסת לחטאת?!".
למה חשוב לשמור נגיעה?
תלמיד שלי כתב פעם חוברת ובה טעמים לשמירת נגיעה. החוברת נכתבה בטוב טעם, הוא הזכיר כמה עמוק נוגע עניין הנגיעה בנפש האדם וכמה חשוב לשמור את הפנימיות לקשר קדוש בין איש לאשתו. ובכל זאת, אמרתי לו שלכל מהשהוא כתב אין קשר למקור "איסור נגיעה".
את הטעם האמיתי הוא לא כתב, והוא: שהקדוש ברוך הוא ציווה על כך בתורתו, ואנחנו חפצים בכל לב ונפש לעשות את רצונו.
כל הסברות והנימוקים הם רק ענפים חלקיים, ואילולא הציווי האלוקי, לא היינו יכולים להכריע על־פיהם הכרעות מעשיות. רק אחרי שאנו דבקים בציווי האלוקי, אנו מנסים למשוך ממנו קווי אור לתוך שכלנו הקט ולחפש טעמים למצוות.
למה כל כך חשוב לשמור נגיעה?
פעם שמעתי שיחה ברדיו בין אדם שציטט מחקר ולפיו רוב הציבור סבור שעולם הפרסום עוסק בהחפצת נשים ומשפיל את ערכן, לבין פרסומאי שטען שהמחקרים מלמדים שהציבור רוצה את הפרסומות הללו. לכאורה היתה ביניהם סתירה, אך כמאזין מהצד היה קל מאוד להבין את הפער: הראשון עסק בשאלה ערכית, והפרסומאי התעניין ברמת ההשפעה של פרסומות מהסוג הזה וגילה שהן אכן משפיעות מאוד. מכאן נלמד שבנושא הזה ישנו פער עצום בין התפיסה החשיבתית שלנו לפעולה הממשית על הנפש.
תרבות החול אינה יכולה לחדור למעמקים כאלה ולרגישויות נפלאות כל כך שיגרמו לה להימנע ממגע בין נשים וגברים. לבד לא היינו מגיעים להבנה הזאת. אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו לתורה הקדושה שניתנה מפי יוצר האדם, שגילה לנו כמה עומק של רגישות צריך בנושאים הללו, ונתן לנו תורת חיים שמלמדת אותנו את הגבולות הנכונים והמדויקים ששומרים על הקדושה, על הצניעות ועל הנאמנות.
למה זה לא טוב שיהיה לי חבר אם אנחנו שומרים נגיעה?
ההלכה אומרת ש"צריך להתרחק מנשים מאוד מאוד", וכמובן שהיא מכוונת גם לכך שאת תתרחקי מהעולם הגברי. הביטוי "מאוד מאוד" אינו מצוי כלל בשולחן ערוך, ומכאן אנו למדים על החשיבות המיוחדת של העניין. איסור נגיעה הוא איסור עצמי, ואיסור על קרבה נפשית, רגשית ומכל סוג אחר הוא דין העומד בפני עצמו.
הקשר בין איש לאישה הוא עמוק, עוטף וחזק ביותר, ולכן פעמים רבות שהוא גורם לאדם ללכת בדרכים שאינן טובות. כל מי שמקשיב למה שקורה בתרבות ובציבוריות יודע עד כמה הנושא בעייתי ומסוכן. לפיכך קל להבין גם בשכל האנושי את ציווי התורה להרחיק בין נשים וגברים, ולשמור את המקום הזה לברית קודש בין איש לאשתו שבונים בית נאמן בישראל, שמפני הטהרה והקדושה שבו שורה בו שכינה.
מתי קשר בין בנים לבנות הוא ראוי , ומתי הוא כבר לא צנוע?
ההלכה אומרת ש"צריך להתרחק מנשים מאוד מאוד", וזו לשון נדירה בעולם ההלכה. יחד עם זאת זו גם לשון שאינה מוגדרת, ואינה מסמנת קוים מדויקים אלא קריאת כיוון בעלת משקל רב, שקולעת לנפש האדם. ההלכה מחדדת את הידוע לכל, שבקשר שבין גברים ונשים יש מתח רב שמצריך זהירות גדולה.
כאשר הקשר הוא ענייני, לשם עבודה וצרכים יומיומיים כגון מתן שירות, עבודה משותפת וכיוצא בזה, יש להקפיד להישאר בתחום הענייני ולא לגלוש לתחום האישי. כמובן שחשוב לשמור על כל דיני יחוד ולעתים להחמיר אף יותר, כלשון ההלכה שפתחנו בה.
בתוך המשפחה, קשרים טבעיים רצויים ומשובחים, ובעיקר הקשר בין איש לאשתו שחז"ל הטביעו עליו את השם "קידושין".
יש לי חבר שהתחיל לצאת עם חברה. איך אני גורם לו לעזוב אותה?
לחנך אנשים אחרים ולהשפיע עליהם זה עניין מורכב מאוד, עדין מאוד וביחוד בשעה שהם תפוסים בכל לבם ונפשם בעניין שהם עסוקים בו.
בדרך כלל הקשר בין בחור ובחורה הוא חזק ומרגש מאוד, ובאותו הזמן העיניים נעצמות והאוזנים נאטמות מלשמוע. תחשוב טוב אם היית אתה במקומו, איזו דרך היתה יכולה להשפיע עליך והאם בכלל היתה דרך כזו.
חז"ל אמרו שלעתים מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. אם זהו המצב אז עדיף רק ללמוד אתו תורה ולהתחזק אתו בקדושה ובטהרה, ובעזרת ה' "המאור שבה מחזירו למוטב", ומעט מן האור יפקח את עיניו ללכת בדרכים ישרות.
יש לנו בבית ספר ביולוגיה ובו תמונות חושפניות של גוף האדם. מצד אחד זו בריאה אלוקית, ומצד שני אני מרגישה לא נוח שילדיי ייראו זאת. כיצד לנהוג?
את צודקת, באמת לא נכון שילדיך יראו זאת. יתרה מכך – גם לא נכון שההורים יראו זאת. אמנם לצורך לימודי רפואה וכיוצא בזה מותר הדבר, ולצורך רפואה לא רק בתמונות אלא גם בחולה עצמו מותר לטפל על כל המשתמע מכך, אבל שלא במסגרת לימודים כאלו הדבר דורש זהירות גדולה מאוד.
ודאי שצריך לשמור על הצניעות בכל הקשר, ובמיוחד כאשר חומרים רבים מסתובבים בינינו על ידי תרבות שלא אמונה על עיקרי תורתנו הקדושה, והדבר נעשה כעין הפקר. אשרי מי שזוכה להיות טהור עיניים ומסיר עיניו מראות ברע, ובעזרת השם על ידי כך נזכה ליתר דבקות אלוקית, ושיתקיים בכם ובילדיכם "שויתי ה' לנגדי תמיד".
האם יש מגבלות של צניעות גם לגברים?
ראשית, יש לדייק – צניעות אינה מגבלה. המגבלה היא תופעת לוואי של הצניעות ולא עצם עניינה. הצניעות אינה עוסקת במכסה אלא במעלתו של המכוסה. תכשיטים יקרים אנו מצניעים בכספת, אך הכספת עצמה איננה צניעות ואינה הנושא, אלא חשיבותם ומעלתם של התכשיטים.
לאדם יש מעלה עליונה שהוא בעל כישרון להשתתף עם הקדוש ברוך הוא בהורדת נשמות לעולם וביצירתו של הדור הבא, כשעיקר כושר ההולדה שכולל את העיבור, ההנקה והגידול נתון יותר לאישה. על כן מעלת הצניעות מתגלה בה באופן עמוק, רחב ונשגב יותר. ובכל זאת, כמובן שגם אצל האיש יש מעלה יתרה של שותפות עם הקדוש ברוך הוא בבריאת הוולד ולכן כמו שמפורט בהלכות, בוודאי יש דיני צניעות גם לאיש.
איך מלמדים את ערך הצניעות שבלבוש?
ראשית, בדוגמה אישית. ברור שמי שאינו צנוע בלבושו, בהתנהגותו ובהתנהלותו לא יטיף לאחרים בניגוד למה שהוא מייצג.בנוסף לכך, ההסברים פשוטים הרבה יותר ממה שאנו חושבים: יש לנו נטייה לסבור שרק אם נסביר בטוב טעם ודעת את מצוות הצניעות עד שהדברים יתקבלו על לב השומע, רק אז עשינו את מלאכתנו נאמנה. ובאמת אין הדבר כן – וכי את איסורי בשר וחלב אנו יודעים להסביר עד שיתקבלו בהכרח בלב כל שומע? ומצוות שעטנז?!
אנו עושים את רצון ה' יתברך לא מפני שאנו מבינים את הטעם של מצוותיו ועל פי הבנתנו, אלא מפני שזהו רצונו שלמעלה מכל גדר מחשבותינו. וכך גם כאן, החינוך הפשוט הוא שזהו רצון ה', זו הדרכת התורה, זו ההלכה, ואנחנו חפצים לעשות רצונו. מי שלא חפץ בכך, שום הסבר לא יניח את דעתו; ומי שכן רוצה, דווקא בתחום הזה יוכל להבין היטב עד כמה הצניעות גם מרוממת את האדם.