אני רוצה ללמוד קבלה. יש עם זה בעיה?
החלק הפנימי שבתורה הוא עמוק לאין חקר והוא הנשמה של כל התורה כולה, בלשון רבותינו: 'נשמתא דאורייתא'. אין דבר יותר יקר מללמוד את נשמת התורה, ויחד עם זאת כלל גדול אמרו רבותינו בלימוד התורה: 'זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם המוות', והדברים נכונים ביותר כלפי החלק הפנימי שבתורה.
לכן, רבים נזהרו מאוד בלימוד הקבלה. יחד עם זאת, גדולי רבותינו אמרו פעמים רבות כי בדורות האחרונים נפתחו השערים גם לאנשים פשוטים, ולא רק שהדבר אפשרי אלא שחובה עלינו למצוא את הדרך הנכונה ללמוד פנימיות התורה.
למעשה צריך כל אדם לשאול את רבו על הדרך הנכונה בשבילו ולקבל ממנו הדרכה פרטית.
מה רע בלפנות למקובלים (יראי שמים) שיודעים להגיד מה טוב לי ומה לא? ומה אפשר לעשות במקום?
חלילה להניח שהדבר רע. מקובלים אמיתיים העוסקים בפנימיות התורה מתוך יראת שמים בטהרה מופלגת, מזככים לא רק את עצמם אלא את כל תלמידי החכמים ואת כל המון העם. זכותם מגינה על הדור, ואין קץ למעלתם.
אולם, מפני שהם נוגעים בדברים עליונים כל כך, אין לנו היכולת המספקת להכריע מה מדבריהם מתאים לנו ומה לא, ואפילו להם בעצמם יש קושי בדבר. לעתים הפער בין העולמות העליונים לתחתונים מותיר חלל שעלול לבלבל. לכן ישנה מחלוקת עד כמה ללכת אחר הנסתרות: יש המרבים בכך ויש הממעטים מאוד.
התורה אינה מצווה אותנו ללכת על פי הנסתרות, אלא דווקא על פי הנגלות. כשאדם הולך בדרך התורה והמצווה, הוא זוכה ששכינה תחפוף עליו וסייעתא דשמיא תלווה אותו.
האם כדאי לי ללמוד זוהר?
לימוד הזוהר שייך למנהגים של עדות שונות: יש עדות שבהן לימוד גם בלא הבנה נהוג במסורת מאבותיהם ומרבותיהם, ויש עדות שבהן הדבר אינו מצוי כל כך. בוודאי איני כדאי לערער חלילה, ואפילו להרהר, על כוונתם והבנתם של ענקי עולם.
אולם לא אכחד, אני גדלתי בהדרכה שהייתה בה הרבה יותר זהירות בלימוד הזוהר, ושהוא נעשה רק בהקשר של פירושים שניתנו על ידי רבותינו, ולא כלימוד מסודר של ספר הזוהר בעצמו, מלבד לתלמידי חכמים מבוגרים ומיוחדים. יש מגוון דעות לא מבוטל עד כמה יש להיזהר בדבר, ואדם צריך ללכת בזה אחר רבותיו המובהקים ואחר אבותיו ובית גידולו.
האם מותר ללמוד לבד את פנימיות התורה?
כל חכמה מצריכה קבלה מחכמים. קל וחומר בחכמת התורה שתלויה ביראה שתקדם לה, ועל אחת כמה וכמה בנשמת התורה. אמנם בדורות האחרונים התפשט החלק הפנימי שבתורה ותורגם לשכל אנושי על ידי רבים מרבותינו, אשר כיוונו דבריהם גם להמון העם שלא הגיע לדרגות אציליות ולא מילאו כרסם בש"ס ופוסקים.
על כך אמר האדמו"ר הזקן משל נפלא לבת מלך שחלתה, הלא היא כנסת ישראל, ונלאו כל הרופאים מלרפאה. עד שהגיע רופא גדול ואמר שיש רק עצה אחת שעשויה לעזור – צריך לקחת את אבן החן שמשובצת בכתר המלך, היא פנימיות התורה, לשחוק אותה עד דק ולהשקות את בת המלך.
בימינו פרסמו רבים מגדולי ישראל את החלק הפנימי שבתורה באופנים מגוונים שפחות מותנים בקבלה מבעלי הסוד.
ואף על פי כן, מי שבא ללמוד אותה בשפתה, צריך לקבלה מרב גדול ומוסמך לכך, ולהיות בעצמו מתאים ללימוד זה.
באיזה גיל נכון להתחיל ללמוד ספרים עמוקים?
אין בתי המדרשות שווים בעניין הזה ואין האנשים שווים בעניין הזה. בשאלות כאלה אדם צריך ללכת אחרי רבותיו, ונכון שבדורותינו רבו בתי המדרשות שמלמדים עניינים עמוקים גם בציבור רחב וגם בגיל צעיר. ובכל זאת, בכל בית מדרש יש כללים, ואדם צריך ללמוד מרבו את הדרך שלו. ומלבד זאת, לא לכולם ההכרעות שוות, ונכון להתייעץ עם רבותיך מה מתאים לך.
באופן כללי אמר מרן הרב קוק זצ"ל שכשאדם רואה שהלימוד בעניינים העמוקים מגביר את יראת השמיים, את החשק שלו לעשיית המצוות ואת הקישור הפנימי לתורה וללימודה, זה סימן שהדברים הם מיסודות ההתפתחות שלו.
האם לימוד קבלה יגרום לי להשתגע?
לעתים ההיפך הוא הנכון, ואדם שנפשו סוערת ומתקשה למצוא את הגבולות הנכונים יכול להשתמש בלימוד הסוד ולתקן דרכו את חוסר האיזון שלו. אמנם עיקר הבעיה שעלולה להיווצר בלימוד הסוד היא אחרת: כאשר אדם לא עומד על הדברים לאשורם, והבנות לא נכונות עלולות לצייר לו תמונה מסולפת.
עלולה גם להיות נטייה לשטח דברים עמוקים ולעסוק בצד המכני שלהם בלי התוכן. הדבר דומה להבדל בין חיתוך בשר במטבח שמותר לכל אחד, לבין חיתוך בחדר ניתוח שמצריך הבנה רפואית עמוקה והכרה בערך חיי אדם. לעתים דווקא בעלי כשרון שיכולים להיכנס לרבדים פנימיים עלולים להפחית מהחשיבות שיש לחלק הנגלה של המציאות ושל התורה, ועל כן הזהירו רבותינו שהכניסה לעולם הפנימי צריכה זהירות.
אבל בדורות האחרונים הפנימיות התגלתה יותר ויותר, והיא מוסברת בדרכים שמתאימות לנשמות דורנו. במובנים רבים החששות הוסרו והפנימיות נלמדת וגם נתבעת מבני דורנו לאין ערוך מאשר בדורות קודמים, יחד עם זהירות מתונה, כל אחד כפי הוראת רבותיו.
