דרכי החסידים – הזיכרונות הטובים

דרכי החסידים – הזיכרונות הטובים

מכתבי הרבי הריי"ץ מליובאוויטש

תרדמה של שטות

חסידים ותלמידי התמימים שהיו בליובאוויטש בשעת התוועדות או ב"יחידות", אוצרים בקרבם אוצרות בלתי מוגבלים. כל התוועדות, כל "יחידות", היא אוצר של כל מיני טוב גשמי ורוחני.
כל מי שרק ניחן בחוש וברגש ומצייר במוחו את המחזה איך שהוא היה ב"יחידות", עובר במחשבתו במפורט על מה שסיפר ושאל אז, נזכר על התשובה ועל נוסח הברכה שקיבל – מעורר אותו מחזה זה מהתרדמה של שטות, ומתמלא בחיות מחודשת.
אין מילים להביע בהן כמה ניחומים ותקוות משרה זיכרון כזה. זיכרון כזה מקל את החיים הגשמיים, מכניס אור בחיי החולין ומביא לאומץ לב בעבודה החיה העתידה בחיים.


ציור הפנים הקדושות

בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש היה אחד המשפיעים הרב החסיד ר' מיכאל נ"ע. זקני תלמידי התמימים שיחיו זוכרים מי היה ר' מיכאל.
בהיות המשפיע המפורסם ר' מיכאל בלינער אברך, חלה אצלו קשות – לא עלינו – אחד מילדיו. הרופאים התייאשו מחייו ואמרו שאין להם מה לעשות.
ר' מיכאל הלך אל חברת החסידים וסיפר על מצבו המר. החסידים חיזקו אותו שלא יפול ברוחו, השם יתברך בוודאי ירחם, אלא שעליו ללכת מיד לליובאוויטש.
ר' מיכאל פרץ בבכי מר, הוא מאוד היה רוצה ללכת אל הרבי, אך הרופאים הרי אומרים שמדובר בשעות רחמנא ליצלן, ולשם מה ילך?!
אחד מזקני החסידים התרעם עליו קשות, באמרו: "הגמרא אומרת 'אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים', ובוודאי יפעלו מליצי היושר אצל השם יתברך לחכות בהחלטה עד שהוא יבוא אל הרבי".
אחד מאברכי החסידים, בעל מלאכה, חייט, וחברו של ר' מיכאל, הצטרף להליכתו של ר' מיכאל לליובאוויטש. בדרך הזדמן להם כמה פעמים נסיעות זולות, כך שלא הצטרכו ללכת כל הדרך רגלי.
בבואם לליובאוויטש הצליח לו לר' מיכאל להתקבל מיד ב"יחידות".
"כשנכנסתי אל הרבי" – סיפר ר' מיכאל – "ומסרתי את פדיון הנפש עבור הילד, עבר בי בשעת מעשה הרעיון – מי יודע מה נעשה עם הילד, הרופאים הרי אמרו שזו שאלה של שעות – ופרצתי בבכי מר".
הרבי קרא את הפתק ואמר לו:
"אל תבכה, חשוב טוב ויהיה טוב, אל נא תזעק, עוד תהיה בבר המצוה של הנכדים".
"בכל שעה קשה" – אומר ר' מיכאל – (בביתו סבלו מצער גידול בנים) "הייתי מצייר לעצמי את פניו הקדושות של הרבי, ומלות ה'יחידות' האמורות – ונהיה טוב לי על הלב".


הציור – מחשובי כוחות וחושי הנפש

זהו בגשמיות, ובמיוחד ברוחניות מהווים כל הזיכרונות הטובים, עמוד האור ועמוד האש, המאירים את המוח ומחממים את הלב.
בכל דור ודור הייתה התוועדות החסידים אחד מעמודי התווך בבניין החינוך והדרכת החסידים.
חוש הציור הוא אחד מהחשובים שבכוחות וחושי הנפש, המביאים לעניינים גדולים, הן בעניין של השכלה והן בעניין של עבודה, והוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים הוקירו מאוד את בעלי חוש הציור.
(על־פי ליקוטי דיבורים (המתורגם) כרך א-ב ע' 227-8)

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן