בס"ד

כשיש התקפות על התורה, מתראיינים אנשים שונים ומסנגרים על התורה שהיא יפה ומתאימה לכל העקרונות של בית המשפט העליון, הכנסת, הארגונים הירוקים, האו"ם, וכל מה שמקובל ונחשב מעודכן ותקני (פוליטיקלי קורקט). לכאורה מה רע בזה? רבים וטובים לפנינו עשו כך. ה'כוזרי' מוגדר בידי מחברו: "ספר תשובות לטענות נגד הדת המושפלת והבאת ראיות להגנה עליה". גם הרמב"ן התווכח בברצלונה עם הנוצרים להוכיח להם שהתורה צודקת והם טועים.
אבל יש הבדל עצום בין התופעות. ריה"ל, רמב"ן ודומיהם לא ניסו להסביר למה אנחנו יפים, חכמים ונאורים כמו הצד השני, ושבעצם התורה אומרת בדיוק מה שהוא אומר אלא שעד היום לא הסבירו לו נכון. להיפך, הם הסבירו למה רק מה שאנחנו אומרים נכון, כי לנו תורה שמקורה באמת האלוקית המוחלטת. הם ידעו גם להסביר בטוב טעם כמה טעויות יש בשיטות האחרות, ושאם יש בהן דברים נכונים – המקור כבר נמצא אצלנו ובצורה הרבה יותר יפה, רחבה ומאירה.
גם לאחר הוויכוח או כתיבת הספר, לא ברור עד כמה הצליחו גדולי-עולם אלו לשנות את הלך הרוחות באותו הזמן. הרמב"ן אמנם ניצח בוויכוח שלו עם המומר לעיני המלך הספרדי וראשי הכנסייה, אך בעקבות זאת נאלץ לברוח מספרד ועלה לארץ ישראל, מה שאומר שהניצחון לא הוביל לשכנוע.
אפשר להדגים עיקרון זה בנושא השוויון. יש מי שמנסים בכל דרך אפשרית להראות שהתורה בעד שוויון ושלא יחשדו בנו ח"ו שאנחנו שוביניסטים, גזעניים או סתם גאוותנים.
לפני שניגש לבירור קצר של נושא חשוב זה, כדאי לזכור שלפני כמה עשרות שנים היה הקומוניזם מאוד מקובל בחוגים היהודיים הנאורים. היו דרשנים שרצו למשוך את הציבור הנאור ולקשור אותו לתורה, וחיברו דרשות והסברים על פסוקים ומאמרי חז"ל שהתורה היא היא הקומוניזם… מה יעשו בכל הדרשות האלה כשהקומוניזם פשט את הרגל? מה יקרה לכל ה'דרשות' של ימינו אם עוד כמה שנים יתחלף הטרנד הנוכחי ויהיה מיושן ולא רלוונטי?
לכן, עלינו להיזהר לא להפוך ל"סנגורים של התורה" באופן ש'מתאים' את התורה למה שנחשב כיום מקובל ומתקדם, מתוך עמדה מתגוננת ומתנצלת.
יש להזכיר לעצמנו ולסביבתנו שהם אינם במדרגה להיות התובע ואנו לא קיבלנו את תפקיד הסנגור. אין זה לכבודו של הקדוש ברוך הוא שיזדקק לסנגוריה של בשר-ודם. אנו באים להאיר את המציאות ואת השיטות הרוחניות הקיימות באור של תורה. לחשוף את החלק האמיתי והנכון שבהן ולא לקבל כל דבר רק בגלל שיש בו משהו טוב והוא פופולרי ברגע זה.
אכן, בתורה יש יסודות שוויוניים: "חביב אדם שנברא בצלם", "אב אחד לכולנו, א־ל אחד בראנו", "השווה הכתוב אישה לאיש לכל עונשין שבתורה", "משפט אחד יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ", ועוד.
יחד עם זאת יש היררכיה ברורה בין ישראל, לוי וכהן, יש מצוות שמוטלות רק על גברים ולא על נשים, יש הבדל בין ישראל לעמים אותו אנו מזכירים בכל קידוש והבדלה, וגם הבדלים בין גר-תושב לבין גר-צדק, ועוד. יש נושאים שבהם קיים שוויון ויש אחרים, השוויון אינו חזות הכל, וודאי לא בתורה. זה לא אומר אפליה או התנשאות, אלא זיהוי מציאות שונה ומגוונת והגדרת תפקידים וחלוקתם באופן ראוי. מי מחליט מה ראוי? ובכן, מי שבראנו הוא גם זה שמחליט.
בכל שיטה נוכל למצוא גרעין טוב שמקורו בתורה. אבל זה לא אומר שהתורה הופכת להיות אותה שיטה.
יש בתורה יסודות קומוניסטיים, כמו הדאגה לפועל, חזרת הקרקעות לבעליהן ושמיטת חובות, וגם קפיטליזם הבא לידי ביטוי בהגנה על קניין הפרט, וזכויות בעל הבית בעבודת הפועל שאת זמן עבודתו 'קנה' בכסף. יש בה הגנה על החלש "כל אלמנה ויתום לא תענון", כמו הגנה על החזק והעשיר "ודל לא תהדר בריבו".
דורות רבים עמדו באתגרי ההתקפות על אמונת ישראל ויכלו להן, אף שהיו מי שכשלו ועזבו את אמונתם. כבר כתב הרמב"ם באיגרת השמד, שהעולם מנסה לתקוף את אמונתנו בכוח הזרוע כמו בימי הרומאים או בכוח הוויכוח כמו בימי היוונים, ואנו מובטחים "כל כלי יוצר עלייך לא יצלח וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי".
כלומר, תמיד נצא מנצחים. אך אין כוונתו שתמיד נצליח אצל כולם באותו רגע, וייתכן שיהיה זמן בו לא "נעבור מסך". הניסיון מלמד שמה שלא עובר מסך היום – יעבור מסך בעוד כמה שנים. לדוגמה – התלמוד שספג קיתונות של לעג וביקורת החל מתקופת ההשכלה ועד חלוצי-הציונות במשך זמן רב, והנה נהייתה לו עדנה בשנים האחרונות.
נקודת המוצא שלנו היא שתורת אמת לא תהא מוחלפת, והיא המדד לאמת ולנכון. כך נכבד את עצמנו ולא נהפוך למגוחכים בעינינו ובעיני אחרים. אז גם נוכל לזכות לכוון לאמיתה של תורה, המורה לנו דרך חיים כבר יותר משלושת אלפים שנה .

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן