בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להיבראות, אלא להיפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. (משנה א)
האחד נמוך – הסתר גמור
בחסידות מוסבר כי "מאמר אחד" היא הספירה האחרונה – ספירת המלכות, ו"עשרה מאמרות" הן עשר הספירות כולן. הקדוש ברוך הוא יכול לברוא עולם עם ספירת המלכות בלבד, אבל אז הייתה האלוקות נעלמת מאוד בתוך העולם, בלי גילוי, כמו שספירת המלכות מעלימה על האורות שמעליה. כשהקדוש ברוך הוא בחר לברוא את העולם עם כל עשר הספירות, הוא בחר להנכיח את כוחותיו בתוך העולם. אנחנו רואים אותו יותר, מרגישים אותו יותר, גם כשהוא מתגלה וגם כשהוא מסתתר.
עם ישראל הם ה"צדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות". תפקידנו לגלות את ה' בעולם ולחשוף את האלוקות הטמונה בכל פרט בעולם על ידי התורה – והמסוגלות שלנו לעשות את זה תלויה בעשר הספירות שעומדות בתשתית העולם. השיא יגיע לעתיד לבוא, אז יבוא העולם לשלמותו ויחזור למצב שבו נברא: "עולם על מילואו נברא", אז יהיה גילוי שלם של כל עשר הספירות.
האחד גבוה – גילוי גמור
פירוש הפוך ורגיל יותר בחסידות הוא ש"מאמר אחד" הוא המאמר הכולל את כל הבריאה: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", וכפי שהגמרא אומרת ש"בראשית נמי מאמר הוא". אפשר היה להסתפק בכך, ומדוע הקדוש ברוך הוא מפרט אחרי מאמר כללי זה עוד תשעה מאמרות?
המאמר האחד הוא אלוקות שלמעלה מהבריאה. עולם של גילוי אלוקות כזה לא היה מותיר מקום לבחירה חופשית, כי הבורא היה מורגש בכל פינה. המאמרות הנוספים מכניסים את האלוקות לתוך פרטי הבריאה, הם מכירים בגדרי העולם ובאפשרות שלו להעלים על הבורא. רק אז, כשיש בחירה חופשית, יש משמעות למעשי בני האדם, גם למעשי הצדיק שמקיים את העולם וגם למעשי הרשע שמאבד את העולם.
אבל, מצד שני, הקדים הקדוש ברוך הוא את ה"מאמר אחד" של "בראשית" לכל התשעה, בשביל שהעולם לא יוכל להעלים לגמרי ולתמיד על האלוקות ח"ו, ושסוף־סוף יתגלה הבורא בתוך הנבראים במלוא עוצמתו.
להיפרע מן הרשעים?!
ועדיין קשה ההדגשה על בריאת העולם בעשרה מאמרות על מנת "להיפרע מן הרשעים"! המשנה אפילו מקדימה את הנימוק הזה עוד לפני ה"ליתן שכר טוב לצדיקים"! וכי הקדוש ברוך הוא חפץ בעונשים וברא את העולם למענם?!
באחת משיחותיו הסביר הרבי מלובביץ' כך: בדרך הטבע, כשיהודי חוטא הוא מגביר את החושך של העולם. אבל הקדוש ברוך הוא עשה נס והוא האפשרות לחזור בתשובה. התשובה היא התעלות מגדרי העולם ועל ידה נעשה האדם אדם חדש ובונה עולם חדש.
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות אבל יכול לברוא גם במאמר אחד, ובעלי התשובה עושים זאת! הרשע שבמשנה הוא זה שהרשיע וחוזר בתשובה ואז "מאבד את העולם שנברא בעשרה מאמרות" ומעלה אותו ל"מאמר אחד" שיכול להיברא בו, שהוא המאמר הכולל, שבו מורגש איך שאין עולם ואין עוד מלבדו! לפעול כזה גילוי אלוקות זהו רק בכוחו של בעל התשובה, שאצלו אפילו זדונות נהפכין לזכויות.
זוהי הכוונה שהקדוש ברוך הוא 'נפרע' מן הרשע ולא 'מעניש' את הרשע, כי המדובר כאן על פריעת החוב של הרשע, על ידי חזרתו בתשובה.
לעומת בעלי התשובה, הצדיקים הם הישרים המקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות, עושים קיום וחיזוק בבריאה עצמה על ידי אור ישר המתאים לבריאה כמו שהיא, תורה ומצוות ללא עיוותים וצורך להעלות למקומות נעלמים.
