והתחזקתם!
וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ
יסתער לב אדם עליו: נשיאי ישראל, אשר העיד השם יתברך עליהם שהם צדיקים וראשי בני ישראל ואשר דיבר עמהם פנים בפנים, איך ובמה נכשלו? והנה עניין דור המדבר היה הנסים הגלויים, וזה נקרא שמש, שהאור זורח בתוקף עצום. אולם עיקר המכוון של הבריאה הוא עולם הזה, שנקרא חושך וירח, שכבוד השם יתברך טמור ונעלם בו, ואף על פי כן האמונה מאירה בלב ישראל בחוזק כיתרון האור הבא מן החושך.
וזה עניין ארץ ישראל, שיבואו בני ישראל ויתנהגו שם על פי טבע, ותהיה אמונתם מאירה בלבם כי כל דבר גדול וקטן בצבא השמים וצבא הארץ הכול מתנהג כפי הסדר שסידר לו השי"ת, והוא פלא עוד יותר מהנסים. וזה עצמו עניין טעם שילוח מרגלים, שהוא מדרכי הטבע, ואף על פי כן תהיה מאירה בלבם האמונה. ולזאת הוצרכו מרגלים אלו להיות צדיקים היותר גדולים וראשי בני ישראל, כי תיכף כשיצאו לדרכם יפלו ממדרגתם, וייעשו בחינת רגליים כפשוטי בני אדם, וצריכים להתחזק באמונתם אף בחושך. וזה שאמר להם משה רבנו: וְהִתְחַזַּקְתֶּם! שיהיו להם ניסיונות ויהיו צריכים לחיזוק. [ע"פ רבי יצחק מאיר אלטר מגור, ספר הזכות, שלח]
מה אכפת לך?!
וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם
גם זה היה מחטאי המרגלים, כי את מה שאמרו וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים – עוד נוכל להבין, אבל מהו וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם? מה אכפת לך איך אתה נראה בעיני אחרים? [ע"פ רבי מנחם מענדל מקוצק, אמת ואמונה, תצו]
דווקא עכשיו
וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'
יִגְדַּל נָא – ביו"ד רבתי. כי במקום הקטנות שם יש גדלות בהעלם, וככתוב "כי עת צרה היא ליעקב וממנה יושע", וממכה עצמה מתקן הקב"ה רטייה. כי הסדר הוא שכאשר בונים סכר בנהר ומעכבים את המים ממרוצתם, הנה אם אחר כך נפרץ הסכר אזי המים זורמים בכוח רב. ולכך אמר משה כי אדרבה, עתה שגרמו המרגלים הסתלקות המוחין לגמרי – עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'. וזהו פירוש מאמרם ז"ל אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, כי אם כולו חייב אזי עַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה'. ועל כן אמרו שבתשעה באב נולד משיח, לפי שאז באים ישראל לידי קטנות ביותר. [ע"פ רבי פינחס שפירא מקוריץ, אמרי פינחס, שלח שכא־שכב]
בקול רעש ורוגז
הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ
כשמרגיש אדם בתוכו שבאה לו עת של טמטום הלב, שאינו יכול לפתוח לבו בשום אופן לעבודתו יתברך, עצתו יעוצה בזוהר הקדוש: "אעא דלא סליק ביה נהורא – מבטשין ליה". כשאין האש אוחזת בעץ, יש להכות אותו ולשברו, ואזי יבער ויאיר. והיינו שצריך לבטש את נפשו הבהמית ולהשפילה לעפר, וגם ירעים על יצרו הרע בקול רעש ורוגז במחשבתו, ויאמר לו: רשע! עד מתי תסתיר לפני אור אין־סוף ברוך־הוא! ובזה יועיל.
ודבר זה מפורש בתורה בפרשת המרגלים: שתחילה אמרו כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ, שלא האמינו ביכולת ה' להביאם אל הארץ, ואחר כך חזרו אמרו הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ, ומאין חזרה ובאה להם האמונה ביכולת ה'? הרי לא הראה להם משה רבנו ע"ה שום אות ומופת על זה בינתיים, רק שאמר להם איך שקצף ה' עליהם ונשבע שלא להביאם אל הארץ, והרי זה עצמו היה רצונם, שלא להיכנס אל הארץ! אלא ודאי מפני שישראל עצמם הם מאמינים בני מאמינים, רק שהסטרא־אחרא המלובשת בגופם הגביהה עצמה על אור קדושת נפשם האלוקית בגסות רוחה, ולכן מיד כשקצף ה' והרעים עליהם בקול רעש ורוגז נשבר לבם בקרבם, וממילא נפלה הסטרא־אחרא מממשלתה. [ע"פ רבי שניאור זלמן מליאדי, תניא, פרק כט]
הפעם זה יצליח
וְהִוא לֹא תִצְלָח
בפרשת המעפילים ומה שנעשה עמם יש לתמוה: אחר שכבר האמינו בדברי משה, אם כן מדוע לא שמעו לו במה שאמר אליהם "אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם"? ויש לומר שסברו שגזירה זו, שלא יעלו ולא יבואו לארץ ישראל, היא בכלל "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה – חוץ מצא", ועל כן העפילו לעלות נגד דבריו.
ופירשה התורה עניין זה בפרשת מרגלים כדי לרמוז לנו כי דווקא הִוא לֹא תִצְלָח, משמע שאחרת – תצלח; ואין הדברים אמורים אלא בזמננו אנו, ימות עקבתא דמשיחא. כי בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא [=תרבה החוצפה], משמע שאז תהיה העת לחוצפה, להיכנס אל הבית גם נגד רצון בעל הבית. [ע"פ רבי צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק, מו]
