#1 להתאפס

בדורנו, אנשים לא מסתפקים ב"לחיות את החיים" ולשרוד, אלא מחפשים איך להפוך את החיים ליותר מלאים ומשמעותיים. לשם כך מחפשים כל מיני דרכים ושיטות איך להעמיק את המודעות, ואיך למצוא כלים לפעולה, לשינוי ולהתמודדות. אבל אנחנו מאמינים, שלאמיתו של דבר, התשובות הטובות והרלוונטיות ביותר נמצאות בתורה, ואם רק נדע כיצד ללמוד אותה נכון, וכיצד לתרגם לשפתנו ולעולמנו את האוצרות היקרים כל כך, את הזהב והמרגליות שמפוזרים בה, הם יתנו לנו את ההדרכה ואת הכלים הטובים ביותר לחיות את חיינו.
בסדרה הקרובה, נעסוק באחד הנושאים הבסיסיים והיסודיים ביותר של הדרכת תורת החסידות לחיים שלמים ומלאים, חיים של אמונה וגם של שמחה ושל שלוה אמיתית.
מה מפריע לנו בחיים?
כמעט לכל אחד מאתנו ישנם תחומים בחיים שבהם הוא אינו מרוצה מהמצב. תמיד ישנם חלומות, תכניות וציפיות שלי מעצמי וממה שיהיה לי שעדיין רחוקים ממימוש. כשמתבוננים בזה יותר, מרגישים כאב. כאב של אכזבה, כאב של אבדן, ורצון למצוא מה עוצר אותי ומעכב אותי להצליח לממש את החזון שלי ולהפוך את הרצוי למצוי.
לפעמים, בלשון הדיבור שלנו אנחנו קוראים לזה "חוסר זרימה" של החיים. בלי שאנו שמים לב, הדברים לא מתרחשים כפי שרצינו שיהיה, ולא תמיד אנחנו יודעים לומר מהו הדבר שתוקע אותנו ומפריע לנו לחיות בצורה פשוטה וחלקה.
המעצורים האלה משאירים אצלנו נקודות של מועקה ושל רגישות, ופעמים רבות הם הסיבה להתנהגות שאנחנו מאוד מצטערים עליה אחר כך. למשל, מישהו אומר או עושה משהו ואנחנו מתפרצים עליו, באופן שלא ברור – לא לו ולעתים רבות גם לא לנו – מה פתאום מגיעה תגובה כל כך חזקה לדבר כל כך פעוט.
המצב הזה גם מביא אותנו לרגעים רבים של עצב ושל ייאוש. כבר קשה לנו להאמין שיהיה טוב, ושנחיה בלי להכאיב לנו ולאחרים.
בעומק, מאחורי כל זה עומדת הבעיה היסודית והעיקרית – הריחוק שלנו מהקדוש ברוך הוא. הריחוק, הוא זה שמביא אותנו לכדור השלג המתגלגל הזה, והוא גם פירוש עמוק יותר למה שבעצם קורה כאן.
מהי הנקודה אשר יכולה להוות תפנית בחיים, ולשנות את המצב שאנחנו כבר כמעט מתרגלים אליו?
כמה עקרונות לפני שמתקדמים
לפני שנצלול ונחפש את הנקודה במעמקים, חשוב להזכיר לעצמנו כמה דברים פשוטים וחשובים:
גם אם על פני השטח המצב שלנו נראה שבור ופגום, אסור לנו להאמין שזו האמת הכוללת של חיינו. כל הנפילות האלה הן בעיקר ביטוי של הנפש הבהמית ותוצאה של המציאות שלה, אבל עמוק בפנים קיימת בנו גם נפש אלוקית – חלק אלו־ה ממעל ממש – והיא תמיד זכה ונקיה.
חשוב שנזכור תמיד את פירוש הבעל־שם־טוב לפסוק "סור מרע ועשה טוב" – סור מרע על ידי שתעשה טוב. קודם כל תאמין בטוב, תדגיש את הטוב ותן לעצמך לעשות טוב. זה ממילא ינתק אותך מהרע, ואז תוכל גם לתקן אותו.
אף פעם איננו לבד. דוד המלך אמר "ואציעה שאול הנך" – גם אם אנחנו נופלים לשאול אנו מוצאים שם את הקדוש ברוך הוא. ולכן אף פעם איננו מתייחסים למצבנו כאבוד וחסר סיכוי, ואף פעם איננו מרגישים דחויים ומנותקים מהקדוש ברוך הוא.
הקדוש ברוך הוא הנו טוב מוחלט, הוא עצם הטוב. ולכן, ככל שאנחנו מוצאים אותו בחיינו וקשורים אליו, אנחנו מגלים יותר ויותר את הטוב בחיינו.
בכדי לגלות את נוכחות הקדוש ברוך הוא בחיינו עלינו לפנות לו מקום. חז"ל דורשים את הפסוק "'גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל' – אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל – כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולין לדור בעולם". הגאווה וגסות הרוח שלנו, אינה נותנת כביכול לקדוש ברוך הוא מקום להיכנס לתוך התודעה ולתוך הנפש שלנו.
איפה מתחילים?
כפי שהזכרנו קודם, כאשר אנחנו מבינים שיסוד הבריאות והחיים השלמים שלנו הוא הקרבה לקדוש ברוך הוא והיכולת לתת לו מקום משמעותי בתוך חיינו, מתברר לנו שהגורם העיקרי שמרחיק אותנו מהבריאות היא מה שחכמינו כינו "גאוה וגסות הרוח", החסידות מכנה "הישות", ובלשון העם מכונה "האגו".
יש כאן הפתעה, כי החשיבה המערבית הרגילה אותנו לחשוב, שבשביל שהאדם יהיה מאושר הוא צריך להשקיע בכך שיהיה לו דימוי עצמי חיובי, גבוה. והנה, מתברר שהעיסוק סביב התדמית והדימוי העצמי הוא הגורם העמוק והיסודי לרוב הבעיות והקשיים הנפשיים שלנו.
מה אנחנו עושים? אנחנו רוצים לתפוס מקום טוב בעולם, ובשביל זה אנחנו בונים לעצמנו תדמית שהיא הדרך שבה אנחנו מציגים את עצמנו לסביבה. בדרך כלל גם אנחנו בעצמנו מאמינים לה, כלומר היא הופכת להיות הדימוי העצמי שלנו.
מהר מאוד נוצרת אצלנו תפיסה שזוהי התדמית לה אנו זקוקים כדי לחיות טוב, כדי להתקבל טוב על ידי הסביבה, וגם על ידי עצמנו (ובעומק – גם על ידי הקדוש ברוך הוא). אם תישבר התדמית הזו, אנחנו נהיה במצב גרוע, כך אומר לנו הקול הכוזב בתוכנו.
בהמשך, הרבה מאוד מהמחשבות שלנו עסוקות בתחזוק התדמית, או מה שמכונה בלשון החסידות "הרגשת מעלת עצמו". בדרך כלל, התחזוק הזה דורש הרבה משאבים, הרבה מחשבות, תכנונים וניתוחים מסובכים של מצבים פשוטים… הכל כדי להתאים את המציאות – שמראה לכאורה שהדמות שלי אינה כל כך חיובית – לתדמית החיובית שעמלתי כל כך לבנות לי. המאמצים האין־סופיים האלה גורמים עם הזמן לעייפות, להרגשת חוסר טעם, ובהמשך לעצבות וייאוש.
כמובן, אחת המשימות הראשיות בתחזוק התדמית היא הסתרת החולשות והכישלונות. כל פעם שיוצא לנו לעשות משהו לא טוב, או שאחרים עלולים לגלות עלינו משהו לא נעים, מנגנוני ההגנה־על־התדמית שלנו מתגייסים ומפעילים את כל האמצעים שברשותם על מנת להסתיר את הכישלון או החולשה, מהסביבה וגם ממני עצמי.
מה התוצאה של זה? יותר ויותר אנו מתרגלים לחיות ב"עולם וירטואלי" שאנו יוצרים לעצמנו, ומאבדים קשר עם המציאות האמיתית שלנו, זו שיש בה גם חסרונות.
לא פעם, קשה לנו להסתיר את החולשה. הנה, קמת מאוחר בבוקר, איך אפשר להתעלם מזה? אל דאגה – יש מישהו שקם מאוחר ממך, תדגיש את זה ותחשוף את זה והכישלון שלך כבר לא יבלוט. זה מה שנקרא בלשון חז"ל "מתכבד בקלון חברו", שאין לו חלק לעולם הבא. אבל גם עולם הזה אין לו – הרי השני לא יישאר חייב, וגם הוא ידאג להתכבד על חשבונך בבוא הזמן, וזהו מתכון בטוח לחיים מלאי סכסוכים ומתחים.
אז מה עושים?
נו, מה לעשות, יש אלטרנטיבה? אפשר לחיות בעולם בלי דימוי עצמי חיובי? לא צריך לחשוש שדימוי עצמי שלילי יהפוך אותי לעצוב ומדוכא, שוכב במיטה חסר מעש?
למען האמת, השאלה הזו (בניסוח קצת שונה) מופיעה בתחילת ספר התניא, וכדי לענות עליה האדמו"ר הזקן כתב ספר שלם, אבל ננסה כבר במאמר הנוכחי להתוות את הדרך לפתרון, ולפתח אותה יותר במאמרים הבאים, בעזרתו יתברך.
קודם כל, התשובה היא: כן!!
אפשר לחיות ולשמוח בעולם בלי לדאוג לדימוי עצמי חיובי.
אז טוב דימוי עצמי שלילי?
לא.
אפשר לחיות בלי לעסוק בכלל בדימוי העצמי. או, ליתר דיוק, תוך מאמץ מתמיד להפחית יותר ויותר את העיסוק בדימוי העצמי (כי הטבע של הנפש הבהמית שלנו, תמיד ידחוף אותנו לעסוק בדימוי העצמי ולנפח אותו).
אז מי ידאג למשמעות ולערך של החיים שלי בעולם?
אל דאגה, זה לא מוטל על כתפי. מי שברא אותי בעולם, הוא גם שייעד לי את השליחות שלי בעולם, והוא גם יודע כל יום ויום מחדש מה הערך של חיי ביום הזה (והראיה – שהוא נתן לי חיים ביום הזה).
אם נקשיב טוב למשפט הקודם, נוכל לשמוע אנחת רווחה גדולה פורצת מקרבנו. אנחנו פטורים, משוחררים מהמאמץ הבלתי פוסק והמתסכל להצדיק, להחביא, להסביר, להתחכם, לריב ולהאשים, ומהתסכול החוזר שוב ושוב כאשר אנחנו נכשלים בתחזוק התדמית.
(איך נתייחס לחסרונות שלנו? זהו טבעה של הנפש הבהמית שלנו, כבר מכירים אותה… אבל נרחיב על כך במאמרים הבאים.)
מה כן?
השאלה היחידה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא, מה רצון ה' מאתנו ברגע הזה. ולעשות אותו, כמובן.
איך נדע מה רצון ה'? בדרך כלל, מספיק שנדע לשאול את השאלה הנכונה, כדי שהתשובה תצוץ מאליה מול העיניים. ואם לא – בשביל זה נתן לנו הקדוש ברוך הוא את התורה, כדי שבאמצעותה נדע איך לקיים את רצונו בעולם.
טוב, כמובן שעולות מהדברים שאלות מטרידות:
איך אפשר להתקדם ולהשתנות ללא עיסוק בעצמי ובמודעות העצמית שלי?
האם ניתן באמת לנטרל את הצורך בדימוי עצמי חיובי, באגו? ואם כן – איך?
האם לא נכון להתעודד ולחשוב מחשבות חיוביות על עצמי בעקבות מעשים טובים שעשיתי?
אז השאלות האלה ועוד – יצטרכו לחכות למאמרים הבאים בסדרה.
להתראות בשבועות הבאים.


להרחבה: www.torathanefesh.org
להערות ושאלות: [email protected]

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן