אחד מהפלאיים והמיוחדים שבתלמידי המגיד ממזריטש היה ד"ר גורדון מאוסטרהא, ובשמו המלא כפי שנכתב במצבתו: "הישיש הזקן שהלך ושימש חכמים… מורינו אהרן במורנו הרב שמשון דאקטער גארדא".
אחרי שהתקרב באורח פלא אל הרב המגיד לאחר שלא שמר תורה ומצוות, פנה אל המגיד הגדול וביקש ממנו עצה כנגד המחשבות הזרות שעולות במחשבתו בשעת התפילה ולימוד התורה.
"מעשה ביהודי אחד בעל בית מרזח", פתח המגיד בסיפור, "שהיה מוכר בפונדקו יי"ש לכל גויי הסביבה שבאו לשתות אצלו. לימים החליט אותו יהודי לעזוב את עסקיו במזיגת היי"ש, והתחיל לעבוד כחנווני פשוט במכולת שפתח. בלילה שאחרי השינוי התעורר בבהלה מגויי הסביבה שדפקו בחלונו וצעקו לו שייתן להם עוד יי"ש, אך לאחר כמה לילות הוא למד את השיטה; בכל פעם שצעקו לו, השיב להם מבעד לחלון: טעיתם בכתובת! כאן גר החנווני, לא המוזג! עד שחדלו מלבוא אל ביתו.
"כך גם אצלך", הסביר הרב המגיד, "תאמר לכל אותן המחשבות: באתם אלי כי אני ד"ר גורדון המפורסם, אבל בכלל הגעתם לר' אהרן מתלמידי הרב המגיד! טעות בכתובת!"
הכלל הוא פשוט: אם נדליק את האש שלנו בעבודת ה', המחשבות הזרות יתרחקו מאליהן.
זאת הסיבה שהצדיקים הדריכו אותנו להכין את הלב שלנו ולעורר אותו לפני קיום כל מצווה, כדי להדליק בתוכנו את אש ההשתוקקות. כמו שהבעש"ט אמר, שאם אמנם להיות מדויקים ומכוונים במשך כל התפילה זו אכן מלאכה קשה – לפחות נתאמץ שההתחלה תהיה כהוגן. משם כבר יהיה לנו יתד ופינה להמשיך בעבודה שבלב בדבקות.
ר' לייבל'ה איגר מלמד אותנו שפרשת צו היא פרשה של התחלות ושל התחדשות, ומשום כך היא נקראת תמיד בסמוך לחג הפסח, שזהו גם מענייני החג. בפסוקים אצלנו בפרשה יש התחלות בשלושת הממדים של המציאות; עולם, שנה ונפש. בעולם – בקידוש המשכן מכוח שבעת ימי המילואים, בשנה – בפתיחת עבודת המקדש חדשים לבקרים בתרומת הדשן, ובנפש – בהקרבת מנחת חינוך על ידי הכהנים שמתחנכים לעבודה.
לכן בפרשה שלנו היסוד הזה מודגש: "וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" – בכהן, ואז ממילא – "לֹא תִכְבֶּה"!
פרשת צו וחג הפסח – זה הזמן להוסיף בלהט של קדושה, להדליק את האש הגדולה בלהב השמיימה.
כל אחד מאיתנו – אם הוא רק רוצה בכך – יכול לומר למחשבות הזרות שלו בתוקף ובחיות: אתן אולי עניינתן אותי בעבר, אולי הייתה לכן איזו שייכות אלי בימים הקודמים, אבל עכשיו אני מתחיל משהו אחר. אני כבר לא אותו יהודי של אתמול. כי עכשיו אני ניגש להתפלל לפני ה', עכשיו אני מתחיל את ההגדה של ליל הסדר, עכשיו אני עוסק בעניינים אחרים לגמרי.
טעיתם בכתובת רבותיי: אני כבר לא מוכר יי"ש, ולא שקוע בתאוות העולם. נהייתי חנווני, שמביא מזון ומחיה לנשמה שבקרבי.
