בס"ד

שבת, 13 אפריל, 2024
הכי עדכני
בואו נעלה לרכבת!

בואו נעלה לרכבת!

רגע אחד של חוסר תשומת לב,

זה הכל,

לדפוק את הראש בקיר,

אידיוט, פשוט אידיוט.

*

זו הייתה הזדמנות חייו, לא פחות.

בחודשים האחרונים המצב לא משהו.

הוא היה איש היי-טק שדווקא הרוויח טוב ממש: רכב עם דלקן, אחלה משכורת, בונוסים יפים, ואפילו שעות עבודה סבירות.

כולם היו מרוצים: אשתו, הילדים, המשפחה, הבוס והחברים. הוא נתן צדקה בעין יפה, משתדל לא לשמור את כל הכסף לעצמו, מה שמיתג אותו במקום מכובד מאוד בקהילה.

בקיצור, החיים דבש.

*

החיים הם גלגל ענק, עולים ויורדים.

תעזבו. יותר לכיוון של רכבת הרים משוגעת, עולים ויורדים, אבל ממש לא בסולידיות.

גם הרכבת שלו השתגעה, ואחרי העליה המטורפת הגיעה גם הצניחה. אוהו איזו צניחה.

האמת? לא קרה איזה משהו דרסטי. הוא לא הסתכסך עם הבוס, לא רב עם אשתו, ולא עשה איזו פאשלה נוראית. פשוט הם סיימו את הפרויקט, ובחברה לא התחיל שום פרויקט חדש, מה שהשאיר אותו בלי מקום עבודה.

ככה פשוט.

*

בהתחלה הוא חשב שזה עניין של יום-יומיים, הרי עם הרז'ומה שלו והניסיון הוא מיד מוצא עבודה חדשה. כנראה שהחברות שהוא פנה אליהן לא חשבו ככה, כולם מחפשים היום כוחות צעירים ורעננים, והוא, ממרום שלושים שנותיו כבר ממש לא נחשב צעיר.

ימים ארוכים עברו עליו בלי תעסוקה, ובלי פרנסה. לאט לאט התחילו להרגיש בבית את המצב, פחות קישקושים, פחות שטויות. הקניות הפכו להיות הסיוט של השבוע, עם רשימות מדויקות עד כאב. אפילו על הקפה האהוב עליו הוא ויתר בגלל המחיר.

*

זה קרה פתאום, בבוקר אחד.

עלה לו סטארט-אפ מטורף, משהו שאף אחד לא חשב עליו לפני זה.

כל מה שהוא היה צריך זה משקיע, מישהו שייתן לו כסף ואמצעים להרים את הסטארט-אפ שלו.

עכשיו התחילו ימים עמוסים. הוא פשוט התחיל לשלוח את הרעיון לכל מי שיכול להיות משקיע פוטנציאלי, בתקווה שמישהו יחליט להשקיע בו.

ואז אלי התקשר אליו וסיפר לו על משקיע שיכול להתאים לרעיון שלו כמו כפפה ליד, רק שאין איך לקבוע איתו פגישה, הבן-אדם לא נגיש.

אממה? מחר הוא אמור לנסוע נסיעה חד פעמית ברכבת. ממש ככה. הריצ'-מן נוסע מחר ברכבת שתי תחנות כי הלך לו הרכב. וזו הזדמנות פז כי אפשר לתפוס אותו לסמול-טוק בזמן הזה. ואם הוא יהיה מספיק חד ותכליתי שתי תחנות הן בדיוק הזמן שהוא צריך כדי להציג את מה שיש לו להציע.

*

מהרגע הזה הוא רק ישב להכין את הפגישה שיש לו מחר, להציג את מה שהוא רוצה הכי טוב שאפשר. הוא הלך לישון מוקדם, והתעורר רענן ומלא אנרגיות לקראת הפגישה.

כבר חצי שעה לפני הזמן הוא ישב בתחנה וחיכה.

בזמן שהוא ישב על הספסל הוא החליט לנסח הודעה לעוד משקיעים אפשריים, למקרה שהפגישה הזו לא תצליח. הוא כל כך שקע בניסוח שהוא פשוט לא שם לב מה קורה מסביבו.

כשהוא הרים את הראש הוא קלט את האיש שלו בתוך רכבת שבדיוק סוגרת את הדלתות.

הריצה המטורפת שלו, והדפיקות הנואשות על הדלתות, כבר לא עזרו לו.

הוא נשאר בחוץ.

*

אאוץ'. כואב.

אז זהו, זה סיפור חיינו.

כל יום יש לנו הזדמנות מיוחדת. הנפש הבהמית יכולה ללכת לישון, ולהשאיר אותנו רק עם הנפש הא-לוקית וה'. ברגעים האלו אנחנו יכולים לקבל כוח לעבודת ה' של כל היום. זה זמן לאהוב את ה' באמת, ולהרגיש לרגע כמו צדיק. אל תדאגו, הנפש הבהמית מתעוררת אחר כך, אבל הזיכרון המתוק עוזר להתגבר עליה.

לזמן הזה קוראים תפילת שחרית.

גם אתם מתחילים להרגיש כמו הבחור מהסיפור?

בואו נעלה לרכבת.

אהבת את המאמר? שתפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן