למה להשתגע?
אתם לא יכולים פעם אחת,
פשוט להיות נורמליים?
*
פגשתם פעם ילד בן תשע? יש לכם אולי במקרה אחים קטנים? גם אצלכם הם באופן מפתיע עקשנים מאוד? מתבייתים על המטרה ומשחררים רק אחרי שהם קיבלו את מה שהם רוצים?
אם עניתם על כל התשובות כן יש לנו שפה משותפת.
גם בשביל מנחם מנדל, ילד בן תשע, לשמוע 'לא' ממש לא הייתה אופציה.
אם אתם מדמיינים משהו באזור החטיפים, או אולי אפילו אופניים, אתם לגמרי לא בכיוון. מנחם מנדל הוא נכד של ר' שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הזקן, שכתב את התניא וייסד את חסידות חב"ד, ומה שהוא רצה זה להצטרף לשיעור סגור.
לאדמו"ר הזקן היה בליל שבת שיעור מיוחד לקבוצה סגורה. כמה שמנחם מנדל ביקש, כלום לא עזר לו, סבא שלו פשוט לא הסכים שהוא ישתתף בשיעור הזה. כמו שכבר סיכמנו נחישות היא שם המשחק כאן, ומנחם מנדל החליט להצטרף לשיעור בכל מחיר, בלי הגזמה.
בבית של האדמו"ר הזקן היו שני חדרים צמודים, חדר המשפחה והחדר הפרטי של הרבי, כאשר בין החדרים הפריד קיר אחד. בתוך הקיר נבנה תנור לחימום הבית שהפתח שלו היה בחלק של המשפחה, אבל הוא נכנס גם לחדר הפרטי של האדמו"ר הזקן.
בליל שבת, כשכולם ישבו להקשיב למאמר החסידות, מנחם מנדל חמק לתוך התנור והקשיב גם הוא.
ההסדר המעניין הזה החזיק מעמד כמה שבתות, עד ששבת אחת היה קר מדי (בכל זאת אוקראינה), מה שדרש לקרוא לגוי כדי שידליק את התנור. הגוי הגיע וניסה לדחוף את העצים פנימה, אבל משום מה, באופן מפתיע לחלוטין, הוא פשוט לא הצליח. אחרי כמה ניסיונות כושלים הפשרה הייתה להניח את העצים בפתח התנור ולהדליק אותם, מה שכמובן גרם לכל הבית להתמלא בעשן. עוד מאמץ אחרון לדחוף את העצים כשל גם הוא, ואפילו הגוי הבין שזה לא הולך ככה.
בלית ברירה נשארה לגוי אפשרות אחרונה וגאונית בצורה מעוררת השתאות – לבדוק מה מפריע לעצים להיכנס. הוא הוציא את העצים והסתכל פנימה והתחיל לצעוק. בעקבות הצעקות הגיעו אנשים משני החדרים, ואחרי שהעשן התפזר ראו את מנחם מנדל הקטן והבינו מיד מה קרה.
כאן התערבה הסבתא, אשתו של אדמו"ר הזקן, וצעקה אל בעלה: "תראה מה היה יכול לקרות, אסון כזה. לאחרים אתה מרשה להיכנס, אבל לנכד שלך לא?"
את התשובה של אדמו"ר הזקן צריך לחרוט על לוח הלב:
"משה רבנו הגיע להר סיני על ידי אש וזכה שעל ידו יהיה מתן תורה. תורה "לוקחים" רק במסירות נפש. הוא יהיה בריא ויאריך ימים".
מנחם מנדל באמת גדל מאוד. אחרי כמה שנים הוא הפך לאדמו"ר השלישי של חב"ד – ה'צמח צדק' – והיה ידוע בגאונות שלו בכל חלקי התורה.
*
לעולם היהודי, ולעולם בכלל, דרושים משוגעים.
כשרבקה שומעת שהברכות של יצחק בדרך לעשו היא מחליטה לשנות את ההחלטה בכל מחיר, גם מחיר החיים שלה: "עלי קללתך בני". רבקה לוקחת על עצמה את ההשלכות האפשריות של המעשה, והולכת על כל הקופה.
אין מה לעשות, ככה זה עובד, כדי לקבל דברים לא מוגבלים נדרשים מעשים לא מוגבלים.
הברכות הנפלאות של יצחק, שקשורות לברכה בלתי מוגבלת בגשמיות, ולפי חכמים גם בלימוד תורה ורוחניות, דורשות מוכנות פנימית וחיצונית למעשים לא הגיוניים.
*
מה שרבקה עשתה מוטל גם עלינו.
תראו, העולם מלא במבוגרים שפעם היו נערים והספיקו לשכוח את זה. הם קולו החשוב של ההיגיון.
העניין הוא שכדי לנער את העולם ולהתחיל להזיז אותו בכיוון הרצוי אי אפשר לעבוד רק בגבולות ההיגיון. יש דברים שדורשים מסירות נפש, שבהגדרתה היא לא הגיונית.
מה אתם חושבים: שגדולי תורה אמיתיים יצמחו לנו משנ"צים, אוכל טוב וערמת חטיפים? שארץ ישראל תהיה רשומה על שם עם ישראל משינה על מיטה נוחה וכבישי אספלט? שניצחון בקרב יגיע מהתחפרות בשוחות וניסיון של כל חייל לשמור על החיים שלו? שהחינוך של הדור הבא יקרה עם מורים שישנים טוב בלילה וסופרים שעות?
תפסיקו להסתכל לצדדים ולחפש את המשוגעים האלו שהולכים לשנות את העולם, הם לא קיימים. מה שאתם לא תעשו כנראה פשוט לא יהיה. גדולי התורה, הנאחזים בארץ, המפקדים, המחנכים, המנהיגים וכל פונקציה אחרת שאתם חושבים עליה של הדור הבא תלויה בכם. אין אף אחד מיותר, וממילא אין לכם אפשרות להעביר את האחריות הלאה, כל אחד מכם חיוני.
עם ישראל מחכה לכם והגאולה מחכה לכם.
אז ברור שגם שם חייבים להפעיל את השכל, לוודא שהתורה היא המצפן ולראות שלא גורמים יותר נזק מתועלת.
אבל אחרי הכל משהו בפנים צריך לבעור.
עד כדי מסירות נפש.
