צריך?
זו מילה בעברית?
אתה סגור על זה?
*
ממש לאחרונה האקדמיה ללשון הכניסה את המילה המוזרה הזו: 'צריך'. הפירוש שלה הוא – משהו שעושים בלי קשר לשאלה אם אני רוצה או שבא לי, עושים פשוט כי עושים.
ברור ברור ברור שאין שום השלכה מעשית למילה הזו, היא נכנסה בטעות למילון בגלל עניינים פרוצדוראליים ובהזדמנות הראשונה היא תמצא את עצמה בחוץ. רק במקומות חשוכים כמו רוסיה הקומוניסטית היא הייתה רלוונטית, לא עוד, אנחנו בעולם מודרני ומשוחרר שחרט על דגלו את החופש המוחלט. הבוז לשיעבוד!
*
תכל'ס, מי צריך את כל הצריך הזה?
הכי טוב והכי נכון לעשות פשוט כי אני מתחבר, כי זורם לי וכי ככה אני ממש עושה את זה מכל הלב. מה אתה רוצה, שאני אעשה בלי חשק? יופי אז אני מוכן לעשות לך טובה עם פרצוף מלפפון חמוץ ולעשות את המינימום הנדרש רק כדי שתהיה מרוצה. זהו. ככה טוב לך?
בכללי לא בריא לעשות דברים בלי חשק, זה משאיר תחושה לא טובה אצל מי שעושה, וגם מי שביקש יוצא מתוסכל כי עשו לו טובה. בדיוק לכן הכי טוב פשוט לשחרר ולתת לדברים לזרום. בא לי? אני עושה. לא בא לי? אני לא עושה. שיתפוצץ העולם. עוד תראו שצדקתי ושככה כולם יהיו שמחים ומאושרים.
עולם מושלם.
*
תדמיינו רגע שאתם בעלים של מסעדה.
נגיד שיום אחד אתם מגיעים בבוקר, פותחים את המקום… ואף אחד לא מגיע. לא לקוחות, הם דווקא כן מגיעים בהמוניהם, המלצרים לא מגיעים. אתם מתחילים להרים טלפונים וזו בערך השיחה שמתנהלת:
"מה קורה צחי, איפה אתה"?
"מה קורה אחי, אני כאן בים. שמש, בריזה, אחלה גלים".
"מה בים? אתה השתבצת למשמרת בוקר היום"!
"נכון, אבל קמתי בבוקר והיה לי מצב לים, אז שלחתי בקבוצה של המלצרים מי זורם איתי וכולם זרמו".
"לא צחי, אתה לא עושה לי את זה. יש לכם 5 דקות להיות כאן או שאתם מפוטרים".
"הלו! לאן הלכת? כולה מה עשינו? למה אתה תגיד לנו מה לעשות? סע לי מהעיניים".
הזוי, הא? אין מצב שדבר כזה קורה לכם.
*
עכשיו תגידו לי: "ברור שלפעמים יש דברים שצריך לעשות, אבל זה בעבודה, במקום שאתה מחויב לו. אבל בכל מה שנוגע לקשרים שלנו עם אנשים אנחנו רוצים לבחור בלי להתחייב".
לגיטימי.
מה זה אומר על חיי הנישואים שיהיו לכם למשל?
חשבתם פעם על הביטוי 'לבוא בברית הנישואים'? מה ברית קשור כאן? מה החתן בן שמונה ימים?
זה בדיוק הסוד. זוג מתחתן עם לבבות בעיניים, היא בטוחה שהוא האביר על הסוס הלבן והוא משוכנע שהיא הנסיכה שלו. אבל מה קורה כשהלבבות מתפוגגים ונשאר רק כל השאר המבאס? יום אחד האישה קמה בבוקר ושואלת את עצמה: "מה בדיוק עבר לי בראש כשהתחתנתי עם היצור הזה"?
עד הרגע הזה הם היו בהוליווד, חיו בסרט. עכשיו היא פתאום חושבת שאולי הוא בכלל הסוס והוא מתלבט אם היא הדרקון. וזה הרגע שהסרט נגמר ומתחילים החיים האמיתיים. וכדי שהם יוכלו להחזיק ביחד ולבנות משהו פנימי, אמיתי ויציב הם צריכים לכרות ברית.
*
חשבתם על זה פעם שלכרות זה לחתוך וברית זה חיבור, ואם ככה לכרות ברית זה לחתוך את החיבור ולא לחבר אותו?
נראה לי שהאמת היא בדיוק הפוכה. ברגע שאני מוכן לחתוך מעצמי משהו ולוותר עליו בשביל השני והוא מוכן לעשות את אותו הדבר בשבילי, אנחנו נפגשים איפשהו באמצע, והנקודה הזו היא הברית שלנו, מקום ששנינו מחויבים אליו.
הברית היא ההחלטה שאנחנו כאן כדי להישאר, מה שלא קורה.
*
עוד כשהיינו ילדים לפני כמעט 4000 שנה, כשעם ישראל היה עוד בפוטנציה, ה' יתברך החליט לכרות איתנו ברית – ברית בין הבתרים.
המשמעות העמוקה היא שאנחנו כאן כדי להישאר, כל אחד מאיתנו בעמידה האישית שלו מול ה', וכולנו כעם. גם אם קשה, גם אם לא בא לי, אנחנו ביחד.
כרתנו ברית.
