מי המלך שלך?
*
המלך שלי הוא הוד רוממותו הסטייק.
זה לא חייב להיות דווקא הסטייק, כל מה שהוא אוכל ועונה להגדרה 'טעים' נכנס פנימה.
מה זה אומר שהוא המלך שלי?
הוא קובע לי את סדר היום, מתי שהוא אומר שזה הזמן שאני צריך להתייצב אצלו אני מתייצב במיידי. לא רק זה, אני גם צריך ממש לשרת אותו, לפעמים מספיק איזה משהו קטן ופשוט, אבל לפעמים הוא ממש דורש יחס ותשומת לב, הרבה עבודה והכנה אני צריך לתת לפני שהוא מוגש לשולחן.
בכלל, אני צריך להיות בזמינות מלאה, בכל רגע שהוא מאותת לי שאני צריך להיות שם בשבילו אני צריך להיות שם, גם אם לא מדובר בשעות של הארוחות הקבועות.
מלך האוכל.
*
המלך שלי? המלך שלי הוא הכסף.
כל החיים שלי אני מסתובב סביבו, אם יש כסף – שווה להשקיע, אין כסף – לא שווה להשקיע. הוא נמצא אצלי בראש סדרי העדיפויות, שם רחוק מאחורה את כל השאר.
יותר מזה, זו עבדות שלא נגמרת. גם אם הרווחתי מלא כסף הוא עדיין דורש שאני אמשיך הלאה, לא נותן לי לנוח.
יש בזה משהו קסום, מאתגר, עם הרבה שאיפות. אבל יש במלכות שלו גם הרבה לחץ, פאניקה ואיזו תחושה חלולה, נטולת משמעות.
לא משנה, תמחקו את השורה האחרונה. בחיים לא הייתי מוותר על המלך שלי.
מלך הכסף.
*
המלך שלי הוא החֶבְרָה.
רק מה שהחברה מרשה לי אני עושה, מה שהיא לא מרשה אני לא עושה. לדוגמה? אתמול ממש רציתי לרקוד לבד בחדר, אבל כל הזמן פחדתי שמישהו ייכנס ויראה אותי רוקד ויחשוב שאני מוזר, ובטח אחר כך הוא יספר לכולם וכולם יצחקו עליי.
לכן אני כל הזמן בודק מה עכשיו ב'אין' בחברה, ורק את זה אני עושה. אפילו בגדי משרתים יש לי, אני לובש רק מה שהחברה מרשה ומקובל בחברה.
אחרי הכל, את המעמד שלי רק החברה קובעת, ברור ששווה לעבוד אותה. יש לי חבר שממש לא מתחשב בחברה והוא באמת מחוץ לחברה, מסכן כזה.
יחי המלך!
מלך החברה.
*
המלך שלי הוא היחס.
אין מה לעשות, אם אין יחס אני לא חלק מהסיפור. פשוט חייב שיעריכו אותי, שישימו אליי לב, שיתייחסו אליי.
אתם פשוט לא מבינים מה אני מוכן לעשות כדי לקבל טיפת יחס, לא משנה, זה הזוי לחלוטין. אבל בסוף הכל שווה את זה, להיות במרכז, לשמוע את התרועות של הקהל.
שלא תתבלבלו, הקהל מתחיל בחבר אחד או שניים אבל היעד הוא אלפי אנשים, עשרות אלפי אנשים, מאות אלפי אנשים.
ברור שזו עבדות, לפעמים אני עושה דברים שמגעילים אפילו אותי, אבל אין ברירה, התוצאה בהחלט מצדיקה את המחיר.
בסוף היחס הוא מלך נדיב ומתגמל, התחושה ממש משכרת.
מלך היחס.
*
המלך שלי הוא מלך הפלאפון.
איזה מלך, ישתבח שמו, הלוואי על כולם מלך כזה.
אף פעם לא משעמם בממלכה שלנו, תמיד יש מה לעשות ועם מי להיות. כמה אטרקציות, כמה עניין, פשוט תענוג.
וזהו, אני פשוט לא יכול בלעדיו, אפילו כמה דקות קשה לי אם הוא לא איתי. כל הזמן הוא מעסיק אותי, הוא צריך רק לצייץ ואני עובר לדום מתוח.
ככה זה, מי שמקבל צריך גם לתת. והרבה, אולי אפילו יותר מדי.
מלך הפלאפון.
*
המלך שלי הוא ההתמכרות.
האמת שזה משהו שלא מדברים עליו ממש, אלה שעובדים את מלך ההתמכרות לא ממש מדברים אחד עם השני, אבל בפועל יש לו מלא עבדים.
לא משנה מה ההתמכרות: סיגריות, פלאפון, דברים קשים יותר, רק העיקר שעובדים אותו.
ברור שהיו פעמים שניסיתי לברוח, לא לעבוד אותו, אבל מלך ההתמכרות הוא מלך אכזר ורודן, לממלכה שלו אפשר רק להיכנס, לא לצאת.
אין ברירה, גם אני צריך להיות נתין של הוד רוממותו.
מלך ההתמכרות.
*
מה זה? אתם שומעים את זה?
תקיעה.
קול פשוט, צלול, בלי מילים. רק פנימיות, בלי חיצוניות. עכשיו הכל פשוט, צלול וברור – מלך יש רק אחד וכולנו צריכים לעבוד אותו. לא, הוא ממש לא רודן, זו פשוט האמת הכי עמוקה ופשוטה. מצד שני העבודה היא לא כי זה מה שבא לי, אלא כי הוא המלך ואנחנו מחויבים אליו.
שברים תרועה.
זה הזמן לשבור את כל השעבודים שאנחנו מבוססים בהם, לשבור את האזיקים שכובלים אותנו, להתפרק בעצמנו מבפנים לגורמים. למצוא מתחת השברים את כל הטוב והאמת שמסתתרים שם.
תקיעה.
זהו. אחרי שנשברנו נשארה רק הנקודה הפנימית של הטוב האמיתי והמוחלט, המלכות הבלעדית והמוחלטת.
ה' הוא המלך.
