"צפוף כאן"!
"מי שמדבר, באמת כדאי שתעשה מקום".
"שאני אעשה מקום? תעשה אתה מקום"!
*
"ממש ככה, אני שומע קולות בראש".
"אהה, אהה. טוב שאתה מדבר על זה. ספר לי על זה עוד, איזה מין קולות"?
"קולות, דוקטור. כאילו בפנים יש שני אנשים שכל הזמן רבים שם בפנים".
"אהה, אהה. אתה יכול לתת לי דוגמה"?
*
"עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!! ממש עכשיו לפתוח את הסמארטפון"!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
"חלאס אתה והסמארטפון שלך, רד מהווריד"!
"למה, יש לך משהו טוב יותר לעשות"?
"קודם כל כן, הרבה דברים טובים יותר. אבל הסמארטפון הזה שואב לו את השכל ומשחית לו את העולם הפנימי. שנינו יודעים שאתה לא שולח אותו לראות שיעורים של הרב יגאל כהן, ומה שאתה מאכיל אותו שם פשוט הורג אותו. לא ראית איך אתמול בלילה לפני שהוא הלך לישון הוא לא הפסיק לבכות כי הוא שוב נפל"?
"בטח שראיתי. זה חלק מעסקת החבילה, אתה נהנה ומשלם על זה – עסקה הוגנת".
*
"אהה, אהה. מעניין. שאלה בשביל הסקרנות, בסוף הוצאת את הסמארטפון או לא"?
"אה. בפעם ההיא דווקא כן הוצאתי, ובאמת התבאסתי ממש אחר כך. אבל בהרבה הזדמנויות אחרות הצלחתי לא להוציא, ובטח לא לראות דברים שלא באמת רציתי".
"אהה, אהה. אז אתה מדווח על קולות בראש שמנהלים ויכוחים. אתה יודע להגיד באיזו תדירות מתרחש האירוע הזה"?
"על הסמארטפון? בערך שלושת אלפים פעם ביום".
"חוץ מהסמארטפון יש עוד קולות"?
"בטח"!
"אתה יכול לתת דוגמה נוספת"?
*
"תראה, תראה. מטורף! יש כאן גמרא, בוא נפתח"!
"תעזוב אותך, משעמם רצח".
"אבל גם ככה הגענו לערבית, והגמרא כבר על השולחן, וזו יכולה להיות שעה של תענוג צרוף".
"תענוג? חי בסרט. תענוג זה ללכת עכשיו הביתה לשחק בפלייסטיישן".
"אוף! אתה לא מבין כלום. הוא באמת אוהב ללמוד גמרא, וגמרא זה באמת הכי נפלא. הנשמה של עם ישראל נמצאת בגמרא, אם רק היינו יכולים רק ללמוד כל היום. אבל אם לא כל היום, לפחות עכשיו שעה אחרי ערבית".
"אין מצב! לא במשמרת שלי"!
"אז תלך לישון, אנחנו נישאר ללמוד".
*
"אהה, אהה. ומה בסוף עשית במקרה הזה"?
"הפעם ממש הצלחתי להתגבר ולשבת ללמוד, וזו באמת הייתה הנאה צרופה".
"אהה, אהה. יפה. אז לפעמים אתה מציית לאחד מהקולות ולפעמים לקול השני. ממש מרתק. אם ניקח את כלל הקולות שאתה שומע במהלך היום, באיזו תדירות אתה שומע אותם"?
"זה מתחיל על הבוקר עם הוויכוח הקבוע אם לקום או להישאר לישון, ונגמר בדיון הקבוע אם להירדם עם הסמארטפון או לקרוא משהו".
"אהה, אהה, אני שומע. אז יש לנו כאן מקרה של קולות מתווכחים בראש לאורך כל שעות היום, עם ציות לסירוגין לקולות השונים. אתה יודע להגדיר מה הקו שחורז את כל המקרים שאתה מתאר"?
"בגדול הם מתווכחים אם להקשיב לה' או לא".
"אהה, אהה. ולמי יש לך נטייה להקשיב בדרך כלל"?
"יותר קל להקשיב לזה שמושך אותי למקומות לא טובים, אבל יותר נכון ואמיתי, ובסוף גם מספק יותר, להקשיב לזה שמושך אותי לרצון ה'".
"אהה, אהה, אני מבין. כלומר, הקולות מגלמים אובייקטים ייצוגיים של הטוב והרע, כאשר המשיכה האינטואיטיבית היא כלפי הרע אך ההתנהלות המושכלת היא לצדו של הטוב".
"אפשר את זה בעברית בבקשה"?
"יש לך שני קולות – טוב ורע, והנטייה הטבעית שלך היא לבחור ברע, למרות שהשכל מורה לבחור בטוב".
"אהה, אהה. תודה דוקטור. אתה חושב שיש לי סכיזופרניה"?
"ההגדרה המקצועית שלנו למקרים כאלו היא: בינוני. מדובר בהפרעה מולדת שנמצאת על הרצף היהודי. אפילו בתורה מופיע מאבק דומה בין יעקב לעשו בבטנה של רבקה. ככל שיהודי נמצא על הסקאלה באזור נמוך מצדיק, לדוגמה: בינוני, הוא עתיד להיות מופרע מקולות סותרים בתדירות כזו או אחרת, שתלויה בין השאר במיקומו ביחס לעבודת ה'".
"לא הבנתי. אז זה נורמלי"?
"אם אתה לא צדיק זה חלק ממי שאתה".
"תודה. יש מה לעשות עם זה"?
"להתפלל, להתבודד וללמוד חסידות לפחות פעם ביום".
"תודה דוקטור, כולנו מודים לך".
