הקרירות והקיפאון בעבודת ה' אינם הבעיה אלא רק הסימפטום. היובש מראה על "בעיה במנוע", בהקשר ובפנימיות של האדם. כך הסבירו בחסידות את דברי חז"ל בהלכות תפילה, שעקרב מסוכן מנחש. על הנחש נאמר, בספר ערכי הכינויים, שארסו חם ואילו ארס העקרב הוא קר (נחש מורכב מהמילים 'נח־אש' והעקרב כולל בתוכו את המילה 'קר'). למרות שצריך לטפל בנחש בעל הארס החם לתאוות, אין להיבהל ממנו כי הוא איננו מהותי, אך קרירות העקרב מחייבת אותנו להיכנס לנוהל חירום...
הדרך לטיפול בקרירות היא להתמקד במוקדי כוח שיעצימו את רמת הקדושה באדם. במהותו האדם הוא שכלי, ולכן עליו למלא את מוחו בעניינים המעוררים ומלבים מחדש את האהבה והבעירה לה'.
הדרך הטובה והסלולה היא העיסוק המוגבר בפנימיות התורה, המכונה בזוהר הקדוש בשם "נשמתא דאורייתא", נשמת התורה. כשמה, היא מזרימה חיות בכל חלקי האדם עד לשד עצמותיו.
כשאדם מבין קצת את נוכחותו של הקדוש ברוך הוא, את עומק הנשמה, את מהות התורה ואיך שורשו של כל דף גמרא פשוט לכאורה, הוא בהררי קודש של החכמה האלוקית האין־סופית; כשאדם מפנים איך כל מעשה קטן שלו מתחבר לכל המערכת האלוקית הגדולה, הוא מקבל אנרגיה חיובית וחשק גדול.
הנוסחה היא "מוח שליט על הלב". אם זה נכון בעולם הפרסום, בו יוצרים חשק לקנות כשמסבירים לאדם את התועלת שתהיה לו מהמוצר, הדבר נכון שבעתיים בעניינים רוחניים, בהם ההבנה וההפנמה הן ממש צורך בסיסי כדי שאדם יהיה מסוגל להתלהב.