כאשר הנשמה יורדת מלמעלה להתלבש בגוף – יש לה השליחות שלה,

אלא שיש להשתדל שלא להיות מן הנשמות הטועות,

כפי שמספרים בשם הוד כ"ק רבנו הזקן סיפור מגביר ובעל העגלה שלו:

בעלי עסקים עשירים מזמנים עברו היו נוסעים להשיג סחורה רק בזמן מסויים בשנה,

ובשאר הזמנים היו עוסקים בתורה. אירע שגביר ובעל העגלה שלו הגיעו לעיר ביום

שישי אחר הצהריים. הגביר הלך לטבול לכבוד שבת, לבש בגדי שבת והלך לבית הכנסת.

בלכתו ברחוב נתקל בעגלה גדולה ששקעה בבוץ, ומכיוון שעליו לקיים "עזוב תעזוב",

ניגש לעזור. והיות שלא היתה לו שייכות לעבודה כזו, התלכלך כולו, ניזק ונפצע, וכך הגיע לבית הכנסת מדמם ומלוכלך.

ואילו בעל העגלה הלך אחרי המרחץ לבית הכנסת, הגיע לשם בשעה מוקדמת ואמר

בינתיים תהילים. בפגשו בהרבה אורחים עניים שהגיעו ממרחקים, הזמין אותם אליו

לשבת, עד שהגיעו למספר של עשרה. אחרי קבלת שבת כשרצה הגבאי לחלק את

האורחים בין הבעלי-בתים שבעיר, אמרו כל האורחים שיש להם כבר היכן לאכול.

אחרי התפילה חוזר הגביר לאכסנייתו פצוע, ואילו בעל העגלה מוביל איתו עשרה

אורחים לאכול סעודת שבת. הגביר קיים מצות "עזוב תעזוב", ובעל העגלה - מצות

הכנסת אורחים.

לאחר מאה ועשרים, כשדינם בא לפני בית דין של מעלה, פסקו שעל בעל העגלה לרדת

למטה לקיים מצות "עזוב תעזוב", ועל הגביר לרדת ולקיים מצות הכנסת אורחים.

לכל אחד ישנה השליחות שלו, אלא שיש לדעת מהי השליחות, שלא להחליף

בשליחותו של השני (ספר השיחות ה'תש"ד).

מה מסתתר פה בסיפור? שני אנשים טובים שמאוד רצו לעזור ולקיים מצווה שנפלה בחלקם. העגלון זכה לקיים מצוות הכנסת אורחים והגביר מצוות עזוב תעזוב עמו. בסוף הם נקראים 'נשמות טועות'.

בשביל לכוון ליעד נכון צריכים כמה דברים. רצון והתלהבות זה טוב להתחלה אבל זה לא מספיק. הנגיד רצה מאוד לעזור והסכים להתלכלך ואפילו להיפצע, אבל זה לא היה מספיק בשביל לסייע לאנשי העגלה. וכן העגלון הפשוט, לקח הביתה אנשים מעבר ליכולת שלו ויתכן והם יצאו משם רעבים. חבל שלא הביא אותם לנגיד, שאצלו השולחן ערוך מכל טוב, וחבל שהנגיד לא קרא לעגלון שיודע לחלץ עגלות.

אנחנו צריכים משפיע שמכיר אותנו ויכול לכוון, לדרבן ולעודד ליעד הנכון.

דבר שני זה לעשות הכל בשלבים. העולם נברא בשישה שלבים (ימים), ממצרים יצאנו בעשרה שלבים (מכות) ואת התורה קיבלנו אחרי עבודה של שבעה שלבים, או בעצם ארבעים ותשעה. כל שלב מהווה הישג והצלחה. ועדיף להסתכל על יעדים קטנים והצלחות גדולות, מאשר על יעדים ענקיים והמון כישלונות.