מהו מקומה של היראה בדור של אהבה?

שאלה: מהו מקומה של היראה בדור של אהבה?

יראה לחיים

// הרב ארז משה דורון, ראש ארגון אור פנימי

איך זה יכול להיות שאנחנו כל כך מסתייגים מיראה? איך קרה שמצווה כל כך יסודית בתורה קיבלה אצלנו צורה כל כך מאיימת?
רבי נתן מגלה: יש יראה לחיים ויש יראה למוות. ובגלל שנתקלנו כל כך הרבה פעמים ביראה רעה, אנחנו כבר מסתייגים מכל יראה.
"כי לפעמים על ידי שהאדם רואה דברי מוסר בספרי יראים או ששומע תוכחה ומוסר מאיזה איש חשוב, הוא נופל בדעתו יותר ויותר" (ליקוטי הלכות יורה דעה בהקדמה) "וזהו בחינת יראה רעה שצריכין לברוח ממנה".
מטרת התוכחה היא לעורר בי יראה שתקדם אותי, אך אם אינה נעשית כראוי היא יכולה בקלות גם לחסל אותי. כמו תרופה שלא מתאימה. אם זה לא מתאים, זה יכול להרוג.
מיום שעמדנו על דעתנו הוצפנו בתוכחה שאינה ראויה. פלא שאנחנו מתכווצים למשמע צליל של טענה? פלא שאנחנו לא רוצים לשמוע על יראה?
רבי נחמן מלמד שתוכחה אמיתית היא תענוג, היא ריח טוב, נחמה ותקווה. היא לא מייאשת ומשתקת, היא מרגיעה ומרפאת, מעוררת ומלהיבה. תוכחה אמיתית מעוררת אהבה אל ה' וממילא גם יראה: אני מפחד לפגוע בו, כי אני אוהב אותו. אני מפחד לאכזב אותו כי הוא אוהב אותי. אני לא רוצה לצער את מי שעשה לי כל כך הרבה טובות.
תוכחה אמיתית מראה לי עד כמה אני טוב וקדוש בשורש שלי, עד שהרע פשוט נופל ממני כמו קליפה יבשה.
"כי צריכין לקבל יראת ה' רק לחיים ולא למוות חס ושלום, דהיינו לקרב את עצמו להשם יתברך על ידי היראה והמוסר ולא להתרחק חס ושלום".

www.orpnimi.co.il

הכל אהבה

// הרב דב מנחם דוברוסקין, משפיע בישיבת תומכי תמימים מגדל העמק

במהלך פגישת הרבנים הראשיים לישראל, הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא, עם הרבי מלובביץ' בשנת תשמ"ט, דובר על הפסוק "את ה' אלוקיך תירא". והוזכרה דרשת רבי עקיבא "'את' – לרבות תלמידי חכמים".
חייך הרבי ואמר, "הרי נמצאים בין רבנים וחסידים הקשורים לפנימיות התורה, והרי 'לית פולחנא כפולחנא דרחימותא' (אין עבודה כעבודת האהבה)...".
מה הייתה כוונת הרבי, הרי יראה היא מצווה מהתורה?
לאור המבואר בתניא, הרבי הדגיש שהיראה צריכה להיות כלולה באהבה. כמו שני חברים טובים, שאהבתם גורמת לכך שיחששו לפגוע אחד בשני, כך אהבת ה' גורמת ליראה ממנו.
אם נתבונן בחסדי ה' אלינו ובטוב הנפלא שה' נותן לנו, הן בתור עם ישראל והן לכל אחד מאיתנו בפרטות, תיווצר בתוכנו יראת כבוד כלפיו. יראה הכלולה באהבה.
לשון הפסוק "לכו בנים, שמעו לי, יראת ה' אלמדכם" מראה את אותו רעיון: תחילה נעורר את האהבה ונרגיש כבנים, ואז תתגלה גם היראה הכלולה באהבה זו – יראת ה' אלמדכם.

חרדת הליברליות

// הרב נעם שפירא, בית הספר לתורת הנפש

דור של אהבה הוא כזה, לא מעט בשל התרבות הליברלית, זו האומרת לאדם: אתה חפשי ועצמאי, אתה טוב כפי שאתה, ואף אחד לא יגיד לך איך להיות.
כמובן שישנו שורש עמוק לאמירה הזו, והשחרור האנושי שנובע ממנה בא לידי ביטוי גם כשחרור לפרוח, ליצור ולחוש אהבה בתחום הרוחני ובעבודת ה'.
אבל, האדם גם משלם מחיר לא מבוטל על כך. השחרור מכל גבולות ומכל קנה מידה חיצוני, משאיר את האדם בעולם סחוף רוחות ללא כלים ועוצמות לעמוד מולו. לכן, באופן מפתיע, אנו מגלים שדווקא האדם המודרני, עם כל הידע המדעי והתרבותי, ועם כל החשיפה האין־סופית למידע על כל־מה־שקורה, נוטה הרבה יותר מתמיד לפחדים ולהפרעות חרדה.
כך אפשר גם להבין את הצוואה המפורסמת של אביו של הבעל־שם־טוב לבנו: "אל תפחד משום דבר, אלא מריבונו של עולם" – שני הדברים תלויים אחד בשני, ודווקא אם יש לך יראת ה' אתה יכול להינצל מפחדים ומחרדות מדברים אחרים.
יראת ה' אמתית אינה יראה מהעונשים שה' עלול להביא עלי (תפיסה שאף שהינה הכרחית במצבי חיים מסויימים, יכולה להיות שלילית לגמרי במצבים בוגרים יותר), אלא שמץ תפיסה ותחושה כלפי העצמה והגדלות של ה' (תפיסה שמולידה בעיקר רגישות, ותשומת לב גוברת למשמעות מעשיי). ואז, אם יש לי קשר למישהו גדול כל־כך, אם לא אני ורק אני קובע מה יהיה עם חיי, יש לי משהו יציב להישען עליו, והחרדה מאין־סוף האיומים שסביבי הולכת ומתנטרלת.