טעות נפוצה היא לזהות התחדשות עם השתנות.
כשעוסקים ב"התחדשות", האסוציאציה הראשונה שעולה היא עשיית דברים חדשים. כשאתה מרגיש רצון להתחדש, אתה מיד חושב על טיול, שינוי הרגלים, מעבר דירה או רכישה של חפץ חדש...
האמת היא שמרחק רב יש בין שני העניינים. הרצון לשינוי נובע ממאיסת המצב הקיים, ולעתים היא נובעת מאנוכיות, אך התחדשות היא טעם וגוון חדש בתוך המצוי, היומיומי והרגיל.
המקור לעבודת ההתחדשות מופיע בקריאת שמע שאנו אומרים בכל יום: "'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום' - בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". גם על הפסוק "היום הזה נהיית לעם" אומר רש"י "בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית".
בתפילת השחר אומרים אף יותר מכך, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. לא רק בתודעתנו ובהרגשתנו הדברים חדשים, אלא במציאות הממשית. החיצוניות מכריזה "אין כל חדש תחת השמש", אך הפנימיות מגלה כי הקדוש ברוך הוא אכן מחדש תמיד את מעשי בראשית הקיימים.
התחדשות משמעה חידוש הקיים. המפתח להתחדשות היא הסתכלות פנימית בתוך הדברים. הכול מלא אורו יתברך, וממילא הכול מתחדש תמיד.
על כן מורה לנו רבי נחמן להתחדש בנקודת היהדות שבנו, ולא בהישגים חיצוניים. מדברי תלמידו רבי נתן אנו לומדים שהדרך להתחדש תלויה בשכחת העבר: "בכל עת ובכל שעה צריך להזכיר את עצמו בהשם יתברך ולשכוח לגמרי כל מה שעבר עד הנה ולהתחיל מעתה מחדש ממש כל מה שיוכל…" (לקוטי הלכות, תפילין).
כשתרפה את אחיזותיך בעבר, תוכל לראות את החיות החדשה המושפעת עליך ברגע זה. בכדי לזכור ולדבוק באחדות הפשוטה עליך לשכוח את הפירוד.
יכולת זו מצויה בכל אחד מישראל. כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ניתן למשה בסיני. החידוש כבר מצוי בתוכך, עליך רק לגלות אותו.