הרבנות קוראת להתפלל על ירידת גשמים, אך מתקני ההתפלה מסוגלים לכסות את המחסור. מדוע להתפלל?
שיהיו הכל תולים עיניהם כלפי מעלה
// הרב חגי לונדין- ר"מ בישיבת ההסדר שדרות

שאלה טובה. לכאורה, בעידן המודרני היכולת להתפיל / לייבא מים מייתרת את הבקשה למטר. אבל המדרש בבראשית רבה (יג, ט) כותב ש"מפני ד' דברים... הארץ אינה שותה אלא מלמעלה: א) מפני בעלי זרוע ב) ובשביל להדיח טללים הרעים ג) ושיהא הגבוה שותה כנמוך ד) שיהיו הכל תולים עיניהם כלפי מעלה".
המדרש מונה ארבע סיבות עבורן ההנהגה האלוהית בחרה להחיות את פני האדמה דווקא על ידי גשם הבא מן השמים: סיבה ראשונה היא "מפני בעלי זרוע" – כאשר מערכת המים תלויה בנהרות או במקורות מים אחרים שעל פני הקרקע, קיים חשש שאנשים אלימים ישתלטו עליהם ויקפחו את החלשים. כלומר הגשם מחזק את השוויון החברתי ומאפשר חיי שיתוף בין איש לרעהו.
סיבה שנייה היא "בשביל להדיח טללים רעים" – הגשם מרענן את האוויר המעופש. לאחר ירידת הגשמים האוויר צלול, בהיר וטהור. הנוף נפרש לפנינו במלוא הדרו. כלומר הגשם מחזק את היסוד האקולוגי.
סיבה שלישית היא "שיהא הגבוה שותה כנמוך" – המים מטבעם זורמים למקומות הנמוכים. הגשם מאפשר גם למקומות הנמוכים לזכות לרוויה. רוצה לומר, הגשם מאפשר איזון גיאוגרפי ומכנה משותף בין המקומות השונים על פני האדמה.
הסיבה הרביעית, והיא החשובה מכולן, "שיהיו הכל תולים עיניהם כלפי מעלה" – אנו לא מקבלים ברכה באופן המובן מאליו, באמצעות מקור מים הזורם בצורה טבעית. עלינו להתעלות מבחינה רוחנית ומוסרית בכדי לזכות בברכת הגשמים. גשם מצריך נגיעה בעולם שמעל הטבע, עולם התלוי בבחירה ובמאמץ שלנו. עולם הדורש תפילה. התלות בגשמים מבססת את העולם האמוני של האדם. דווקא בתרבות כמו שלנו, מלאת שחצנות וביטחון ביכולת האנושית, הבקשה לגשם פותחת את האנושות למה שלמעלה מן הטבע. ברכת הגשם היא כה יסודית עד כדי חציית גבולות, תרבויות ולאומים. המדרש (שם, ו) מוסיף ומספר כי אחד מחכמי הגויים שאל את רבי יהושע בן קרחה: "אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות. בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים, ואימתי אנו ואתם שמחים?"; ענה לו רבי יהושע: "בירידת גשמים!". בגשם מצוי יסוד משותף לכל האנושות. יסוד המביא ענווה, שמחה ואמונה למציאות כולה.

למתנה הזאת אין פתק החלפה
// הרב ארלה הראל- ראש ישיבת 'לב חדש' שילה

לפני כשנה, ערב גל השריפות הנורא שהתרחש ברחבי ארצנו, בעיצומו של החורף המבושש לבוא, שאלתי את עצמי בדיוק את השאלה הזו.
אבל אז עברה רוח בעירה על ארצנו, ושכנינו היקרים ביישוב נווה צוף איבדו עשרות בתים ויערם עלה באש, וכשישבתי לפני מו"ר הרב יעקב אריאל באותו שבוע אמר לי – "נו, יש עוד מישהו שיוכל לשאול שאלה כזו בכלל?"
אז כנראה שיש. עקשנים עיוורים. אנשים שלא רואים עד כמה היובש מזיק לנו, גשמית ורוחנית.
גשמית – גם אם נתפיל מים ונייבא ספינות שלימות מטורקיה, עדיין אין תחליף לגשם.
שום דבר לא ירטיב את העצים והצמחייה כולה, שום דבר לא יוסיף לחות לאוויר. משנה לשנה האוויר מתייבש, האובך עולה שוב ושוב, אנשים נחנקים, שדות תעופה מושבתים, אבל אנחנו ממשיכים לשאול ביהירות של אנשי מודרנה – בשביל מה אנחנו צריכים גשם.
שלא לדבר על החקלאות שגוססת לנו מול העיניים. שום התפלה לא תחליף את הצורך בהשקיה בסיסית, אמנם לנו ימשיכו לזרום מים בברזים, אבל החקלאים, ואיתם ביחד גם אנחנו, נשלם מחיר יקר על זה. מחירי הירקות, הפירות והתבואה יעלו, וכל המשק ייפגע. מי שלא רואה את זה הוא פשוט עיוור.
עד כאן הנזק הגשמי, והוא נורא ואיום בפני עצמו.
אבל עמוק מזה הוא הנזק הרוחני. ה' יתברך מדבר איתנו דרך מטר השמים. כל כך הרבה פעמים התורה מלמדת אותנו שהברומטר למערכת היחסים שלנו עם הקדוש ברוך הוא הוא מצב הגשמים. בעידן של העדר נבואה והתגלות אלוקית במקדש – הקשר היחיד שעוד נשאר לנו עם בורא עולם הוא דרך מפתח של גשמים.
כל מסכת תענית מלמדת אותנו את זה. אנחנו אומרים זאת פעמיים בכל יום בפרשה השניה של קריאת שמע. ממילא, השאלה היא לא רק האם אנחנו יכולים להסתדר בלי גשם (ואנחנו לא יכולים) – אלא האם אנחנו איבדנו את הרגישות למתנה האלוקית הזאת. צריך לשבור את אטימות הלב, לחוש את היובש באוויר ובנשמה, ולבוא ולהתחנן לפני אבינו שבשמים – אנא פתח שערי שמים והורד עלינו שפע!

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
אורי צוקר

חיים שלי!

לא לא לא! אל תזרקו אותו לפח! זה לא סתם סמרטוט! זה ילד! * בדרך כלל

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן