שובבי"ם. מה לעשות בנידון?

שאלה: שובבי"ם. מה לעשות בנידון?

סוף השובבו"ת

// הרב חגי לונדין / ארגון קהלים

אנו מצויים בתקופה המכונה בתורת הסוד בשם 'שובבי"ם' על שם ראשי התיבות של פרשיות השבוע הנקראות בשבועות הללו: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. הימים הללו נחשבים בתורת הסוד כתקופה מיוחדת לתיקון עוונות וחזרה בתשובה, בעיקר בנושא צניעות.

אחת מהסיבות עבורן דווקא הימים הללו מיועדים לתשובה קשורה לנושאי הפרשיות הללו. בפרשיות הראשונות של ספר שמות אנו עוסקים ביציאת מצרים. ארץ מצרים איננה רק מיקום גיאוגרפי, אלא היא "בית העבדים" הגדול של העולם העתיק. מצרים מלשון מֵצַר, ביטוי למצב של חסימה נפשית, צרוּת אופקים וחוסר התקדמות, או במילה אחרת – עבדות.

ביציאת מצרים מופיעה על במת ההיסטוריה אומה המלמדת את האנושות כי ישנה יכולת להתעלות מעל מגבלות המציאות. לקבץ אוסף של עבדים מפוזרים לידי חיים של אומה. תמצית עניינו של עם ישראל היא היציאה מן המְצָרים העכשוויים והמוגבלים אל עולם העתיד. לכן באופן טבעי יציאת מצרים מלווה בעשר המכות וב"קריעת ים סוף", כלומר, שידוד קוסמולוגי של מסגרות עולם הטבע.

גם בהתמודדות היצרית שאנו חווים בחיינו, ובעיקר בתחום הצניעות, יש צורך להתגבר מעל הטבע, לצאת מן 'השובבות' ולהיכנס לחיים בוגרים של שליטה ודחיית סיפוקים. בימים הללו אנו נזכרים שניתן לנצח את הכל, ניתן לקפוץ ולפסוח מעל התהום. לקבץ כוחות מפוזרים לידי חיים של יצירה.

במהלך הדורות נהגו בעם ישראל במעשים ומשפטים שונים בכדי לצאת משעבוד לחירות; כל דור והמצרים שלו. בעבר (וגם כיום כמובן) יש שנהגו לצום בימי שני וחמישי במהלך השבועות הללו; עם הזמן הופיעו גם אתגרים חדשים, ולכן התרחב המנהג גם ל'תענית דיבור'. בשנים האחרונות צץ רעיון לקבוע בימים הללו 'תענית אינטרנט'. יום או יומיים שבהם מתנזרים לחלוטין מהאינטרנט, הכל כולל הכל (פייס, וואצאפ וכו'). תענית מסוג כזה תהיה ככל הנראה קשה יותר מכל יום תענית אכילה/דיבור, אבל אפקטיבית לא פחות.

לצאת מהשובבו"ת, להשתחרר מהמצרים; לשלוט על החיים ולא שהחיים ישלטו עלינו – זהו שם המשחק

לחיים יצר!

// רן שריד, ראש מכללת 'צא לאור' לאימון יהודי

גבאי הצדקה הזקן בשכונה, מגביר לפתע בימי השובבי"ם את תביעותיו לצדקה ועושה זאת בהתלהבות רבה. אחרי שאני אומר שאין לי כסף קטן בכיס או שם לו ביד כשיש לי, הוא אומר לי בעיניים בורקות מלאות דאגת אמת: "תבוא, צדיק, ביום חמישי בלילה. עושים תיקון כל הלילה לכל המקרים של הלילה, ירחם השם. יש גם שצמים עליך".

אני מסרב בעצב וחושב איפה הימים ההם שהיינו נלחמים באמת ביצר. איפה אנחנו ואיפה הם?

והאמת, אני חושב הרבה על סוגיית התגברות היצר. ומי לא. בעיירה בפולין או בכפר במרוקו, אם בכלל היית פוגש מראה לא צנוע ברחוב, זה היה פעם בשבוע, זה היה אירוע. היום, כמו הקורונה, הנגיף כבר באוויר. אם פעם היית צריך לקנות עיתון כדי להציץ ולהיפגע, עוד מעט לא תצטרך להכניס את היד לנייד, זה יצוץ לך עם כפתור אלחוטי ישר לתוך המחשבה.

היום כבר לא מדובר אפילו במתח פיזי בין איש לאישה פיזיים, הכול בדמיון בומבסטי וחזק. מחקרים מראים שככל שהטכנולוגיה מתקדמת, הקשרים הממשיים בין נשים לגברים פוחתים. מי צריך להתחתן? הכל בראש.

ואנחנו, עובדי השם החפצים בטהרה הגמורה, אנה אנו באים?

נראה לי שהבעל שם טוב עלה מראש על התסכול ההולך וגובר של כל מי שרוצה לחיות בקדושה מקסימלית ולא מצליח. הוא גם ראה איך כוח הרצון שלנו להילחם, זה לא מה שהיה פעם. ושני עקרונות סותרים אך משלימים קיבלנו מהבעש"ט:

1. היה כל הזמן בטהרה. חטאת או לא חטאת, כל בוקר אתה מתחיל את היום במקווה טהרה.

2. במישור השכלי: תמיד להיות בתחושה של בריאות עם עצמך. כל הזמן להיות בשמחה. כל הזמן לחוש את האהבה הבלתי מותנית של השם אליך, ללא קשר למצבך במלחמה, לא משנה אם אתה בעלייה או בירידה.

אז נפלתם? תירגעו. חצי מכם זו נפש בהמית וזה נורמלי. קומו, תקרצו לעצמכם, חייכו ותגידו ליצר: לחיים יצר! הפעם ניצחת! אך אני רץ למקווה וקורא פרק תהילים, ונראה מי יגבר בסיבוב הבא!

שני גברתנים בדלת

// יהושע מילר, הוצאת מגיד

שובבי"ם בין השאר הם ימי תיקון לפיזור הכוחות שלי. במקום למקד אותם ביעד שאני בוחר ויודע שהוא נכון לי, אני מסתובב מפוזר ועושה כמה דברים כאן ושם.

תרגיל לתיקון: זהה שלושה כוחות/יכולות שאתה יודע שיש לך. גם אם אלה לא כוחות על ויש אותם לכל אחד, גם אם אלה יכולות פיזיות בסיסיות כמו כוח הראייה. התרגיל הזה יעבוד על שני שליש מהכוחות שתמנה.

רשום אותם על דף. ליד כל כוח, תרשום מקרים מהעבר הקרוב שלך בהם השתמשת בכוח הזה במודע לחיוב. ותרשום גם פעמים בהם הכוח יצא ממך בלי פיקוח חיובי, ושימש בצורה רשלנית או מזיקה לאחר או לעצמך.

עכשיו קרא את המצב הבא, עצום עיניים ודמיין:

דופקים לך בדלת. השעה 20:00 ואתה בדיוק באמצע להחזיר כלים ממתקן הייבוש לארון. אתה גורר רגליים לדלת ופותח. שני אנשים שגבוהים ממך לפחות בראש ניצבים שם כאילו הועמדו שם לפני שנתיים ואין להם בעיה להישאר שם עוד שנתיים. העיניים שלך מעצמן מנסות לברר אם יש כיפה בראש שלהם. "שלום מר לוי באנו לקחת את הרישיון שלך לשלושת הכוחות שלך. מופיע אצלנו שהשתמשת בהם ברשלנות בתאריכים הבאים...". אתה מתנגד, מבהיר ומתרץ שבדיוק הערב אתה ממש משקיע בדיוק בתחומים אלו, בשימוש נכון בשלושתם, וכנראה שלא עדכנו אותם. תנו לי רגע לראות אצלכם בדו"ח, אפשר פשוט לעדכן את זה ממש בצ'יק, אתה מושיט את היד והם לא מגיבים. אתה מוריד את היד לאט לכיס ומוריד את החיוך המתחנחן.

האצבעות הרועדות שלך מחפשות שם את הפלאפון, ואתה מצליח לתפוס בקצה הכיסוי שלו, הוא נשלף ומיד נופל לרצפה, והמסך נסדק. הפלאפון עדיין עובד. אתה מוצא את המספר של החבר שלך שעובד ברשות ההוצאה לפועל (של כוחות ויכולות) ומחייך שוב ומהנהן לזוג הפסלים בדלת. החבר עונה. "היי אחי, מה שלומך?" "תשמע יש כאן שני אנשים בדלת... כן... נכון... נכון אבל... תשמע, חשבתי שזה רק באופן כללי כזה... כן ידעתי שאתה תדע מזה לכן צלצלת... לא... תשמע, בנאדם חייב להיות משהו שאפשר לעשות... חודש?? מה??? כאילו ממש תודה, כן, אבל אולי אפשר קצת... סבבה חודש זה ממש אחלה, תודה על העזרה... גם לדבר עם שני ה-... עכשיו שלחת? מ-מ-מ-ממש תודה רבה".

אחד מהאנשים מרים את האצבע לאוזן ומסמן לשני והם מסתובבים. אתה סוגר את הדלת ומיד נופל על הרצפה, נושם בכבדות. מתבונן במרצפות. יש חודש להראות שימוש מדויק וראוי ביכולות. מה תעשה?