כתלמידים בישיבת אור עציון זכינו ללמוד ולצמוח מתורתו של הרב, אבל לא פחות זכינו לקבל מתפילותיו. חלק גדול מאירועי השיא בישיבה היו קשורים בתפילותיו הייחודיות של הרב. כשהרב היה עובר כשליח ציבור, הוא היה סוחף אותנו בתפילתו. כך היה בתפילתו מלאת ההודאה ביום העצמאות, בבכי שהיה מלווה את אמירת הקינות מכריכה לכריכה בתשעה באב (כשהרב יושב למעלה מארבע שעות ישיבה מזרחית בלי לזוז), בלילי שבת, שעה שהיה מכריז בקולו: "מלאכי השלום, בואכם לשלום, ברכוני לשלום ואמרו ברוך לשולחני הערוך", ויותר מכל בלט הרב כשליח ציבור בימים נוראים.

שנים ארוכות היה הרב שליח הציבור בישיבה. בראש השנה היה עובר לפני התיבה את תפילת ערבית של יום ראשון ושתי תפילות המוסף. ביום כיפור היה בעל התפילה בתפילת קול נדרי וערבית, מוסף ונעילה. בתפילות אלו כל תורתו, מסירות הנפש, אהבת ישראל שבו, העין הטובה והחתירה הבלתי פוסקת לתקן עולם, היו עולים יחד השמיימה בזעקה גדולה. הרגשנו שאנחנו זוכים להתפלל במחיצתו של בעל תפילה ייחודי, כמי שעומדים במחיצתו של אחד ויחיד, שמתחטא לפני קונו בתחנונים, בבקשה, בסנגוריה ובתביעה לרחמים על עם ישראל כולו, כאחד מענקי התפילה שעמדו לישראל במשך הדורות, ולנו לא נותר אלא לאחוז בשיפולי טליתו ולעלות למרומים.

יתרה מכך, כשהרב התפלל, היה ניכר שאין לו בעולם דבר מלבד תפילתו. הוא היה כל כולו בתפילה. זכינו להרגיש ולראות מהו אדם שעומד נוכח האין סוף ממש, בלי חשבון, בהתמסרות והתבטלות מלאה.

חשוב לציין, הרב היה בעל תפילה בחסד. עם נוסח מדויק, שליטה מלאה בקולו הצרוד והובלה מדויקת של הציבור הרב שהיה גודש את הישיבה בימים הנוראים. דבר אחד הוא להתפלל, ודבר אחד להוביל את הציבור בתפילה, ואת שניהם הרב היה עושה בצורה מיוחדת במינה. דווקא קולו הצרוד היה הערך המוסף בתפילות אלו והכניס בתפילה ממד של זעקה שבאה מלב שכואב את כאבו של כלל ישראל.

גם בתפילות עצמן הרב לימד אותנו - לימד להתפלל. עם בכי קבוע במקומות מסוימים, זעקה של כאב או שמחה במקומות אחרים. אותם המקומות, הפכו להיות לבאי בית המדרש למקומות ממשיים, בהם המילים עצמן זועקות גם שנים לאחר שהמשכנו בחיינו והתפללנו במקומות אחרים. גם היום כשאני (וכמוני רבים) מתפללים "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה", אני זועק את זעקת הרב "כי תעביר ממשלת זדון" באותה הרגשה שהיינו מרגישים, שהנה ברגע זה הרב מכלה את הרשעה במילותיו ובידיו המונפות. כשהרב היה מאריך במילה "ותמלוך" כמו שמאריכים ב"אחד", היינו חשים את הצימאון האדיר להופעת ה' על העולם כולו. כך גם היה מתייפח בבכי בתפילת "אבינו מלכנו", בבקשה להעביר "שנאת חינם מעלינו ומעל כל בני בריתך".

שיא השיאים היה בעבודת כהן גדול ביום הכיפורים. לרב היה נוסח ייחודי לסדר העבודה (שלמד מהרב קהתי), הן לתיאור ההשתחוויות "והכהנים", והן לסדר הווידוי של כהן גדול, בו הרב היה מנגן ניגון מלא רוך ותחנונים שלא היה משאיר עין אחת יבשה. ושוב, כל העומדים היו מרגישים בחוש איך הרב עומד ומתוודה בשם כל ישראל.

לאחר שעזבתי את הישיבה והתחלתי ללמד, חשבתי שנכון היה אם היו מקליטים את הנוסח של הרב לתפילות, ולוּ בשביל שיישמר לדורות הבאים. התייעצתי עם אחי בוגר הישיבה, ובעצה אחת חשבנו לברר שמא יש נוסח מוקלט. ניגשנו לאחד מבאי ביתו של הרב ושאלנו אותו האם יש נוסח מוקלט. הוא ענה שלדעתו אין. "ואם נרצה להקליט אותו?", שאלנו. "להקליט את הרב? לרב לא יהיה זמן לזה", נענינו. התאכזבנו וקיבלנו.

לפני מעט יותר מעשר שנים, נתבקשתי על ידי מו"ר הרב בלומנצוייג, להיות בעל התפילה בתפילת מוסף ביום כיפור בישיבה בירוחם. היה לי ברור שהנוסח שבו אתפלל יהיה הנוסח של מו"ר הרב דרוקמן. כדי להיות מדויק החלטתי לפנות אל הרב בעצמו. החלטתי להעז ולשאול את הרב אם נוכל לשבת על הנוסח ואם אוכל להקליט אותו. "איזו שאלה, ודאי!", ענה לי הרב בקצרה כדרכו. מכיוון שידעתי שקשה מאוד לתאם עם הרב, תיאמתי אתו מועד כחודשיים לפני הימים הנוראים. זמנו העמוס של הרב, וגם אילוצים שונים שלי, מנעו מאיתנו לקיים את הפגישה. לבסוף, כשבועיים לפני ראש השנה הבנו שלא נצליח להיפגש וסיכמנו שנדבר בטלפון ואקליט את הרב בטלפון. ואכן, זכיתי והשיחה התקיימה.

השיחות עם הרב בטלפון בדרך כלל היו קצרות ומתומצתות, אך השיחה הזו ארכה זמן רב. הרב התעכב להסביר את הנוסח, למה עולים במקום אחד ויורדים במקום אחר, החל להתחזן, וכשראה שהטון לא מדויק, התחיל שוב, הכל בסבלנות רבה, כדי שיהיה ברור ושאוכל להקליט אותו.

כך זכיתי להחזיק ברשותי נוסח מוקלט של התפילות של הרב. שנים רבות הייתי חוזר להקלטות לשמוע אותן, הן גם שימשו לא מעט חברים בעלי תפילה, שביקשו לקבל לידיהם את הנוסח. לצערי, הטכנולוגיה שעמדה לרשותי הייתה פשוטה ביותר אך למרות זאת ניתן היה לשמוע אותו. המכשירים היום לא מצליחים לקרוא את הקובץ וממתינים לגואל שיצליח לחזור ולהשמיע אותם.

הזכות הגדולה באמת היא שנוסח הרב לתפילת מוסף הפך להיות הנוסח גם בבית הישיבה בירוחם. מאות האנשים הפוקדים את הישיבה מנגנים את הווידוי, זועקים את הזעקות יחד. עם השנים התברר לי שרבים מחבריי, בוגרי הישיבה של הרב, משמשים אף הם כשליחי ציבור בנוסח של הרב במקומות שונים.

אגלה סוד: בתפילת 'הנני העני ממעש', כשבעל התפילה מבקש "וקבל תפילתי כתפילת זקן ורגיל ופרקו נאה וזקנו מגודל", הייתה עולה מולי בצורה טבעית דמותו של הרב, והייתי חושב (וגם אמרתי כך פעמים רבות) שאני מתקשר לתפילתו של הרב, אוחז בשיפולי טליתו, ועולה מעלה איתו. כעת הרב למעלה, וכמו שאנחנו מכירים אותו, אוחז בכיסא הכבוד ולא מרפה מבקשת רחמים, חן וחסד, שלום וברכה על ישראל. ניאחז בשיפולי אדרתו, בדרכיו שהשאיר לנו כאן בארץ ונתפלל ונפעל לדברים שפעל להנחיל ולחנך אליהם.