בס"ד

תשעים שנות חיים של כלל ישראל
מחיה ומאיר עיניהם של ישראל
// הרב נעם ולדמן, ראש ישיבת ההסדר ניר קרית ארבע

קשה מאוד לכתוב על רבנו הגדול, הרב חיים דרוקמן זצוק"ל. ודאי שאי אפשר לסכם את גודל ועומק נשמתו במילים. ובכל זאת איננו יכולים להתעצל בהספדו של חכם שנשא על כתפיו את כלל ישראל כפשוטו. בבית אבי מורי זצ"ל גדלנו יחד עם אישיותו של הרב דרוקמן כחלק בלתי נפרד מהמשפחה. הקשר האישי, הנפשי והאידאולוגי שהיה בין הרב דרוקמן לבין אבי הוביל לקשר משפחתי ממש. שותפות הדדית בכל השמחות של הילדים והנכדים, בחתונות ובבריתות.

יסוד הקשר ביניהם היה נשמתי, בחברותא קבועה מעל שישים שנה. הלימוד החל בליבון שאלות הדור והשעה שעלו מידי שבוע. ראינו אותם דנים בעניינים אלו כלומדים סוגיה בעיון בגמרא. מתוך כך היו ממשיכים לכתבי הרב קוק זצ"ל, כאשר השולחן אט אט היה מתמלא בספרים רבים. חדוות התורה הייתה ממלאת את החדר. לראות את שני הענקים האלו לומדים בעיניים בורקות ובשמחה רבה היה מעורר בנו חשק גדול לתורה.

הם היו כה קשורים עד שהיו חשים יחד את נפשה של האומה. אבי זצ"ל סיפר שלפני מלחמת ששת הימים, כאשר מצב הרוח בארץ ישראל היה ירוד, התפרסמו כרוזים שקראו לעם ישראל לחזור בתשובה לפני שתבוא גזרה נוראה. הרב דרוקמן ואבי חשו את אותה תחושה - שכרוזים אלו מורידים את רוח האומה. הם חשבו שנכון לפרסם כרוזים שיקראו לחזק את עם ישראל באמונה בהקב"ה שוודאי רוצה בטובתם. בהתייעצות עם רבם הרצי"ה קוק זצ"ל, ניסחו כרוז מתאים והפיצו אותו כתגובה לאחרים. כזו הייתה דרכם ומחשבתם - אמונה גדולה באהבה של הקב"ה לישראל.

פעם אמר לי אבי שישנם הרבה גדולי תורה, אך הרב דרוקמן חש שכלל ישראל מונח על כתפיו ולכן נחלץ פעם אחר פעם והכניס עצמו לכל סוגיה. הוא לא חשש להיכנס לסוגיות הכי מורכבות משום שלבו פעם את פעימות עם ישראל. זה מה שהקנה לו את המעמד המיוחד שכל הציבור חש כלפיו.

כשנה עברה מאז נסתלק מאתנו אבי מורי זצ"ל. בהלווייתו זעק הרב דרוקמן: "נותרתי לבד". לפני פסח האחרון אמר לי הרב דרוקמן: "אין לך מושג כמה הרב ולדמן חסר לי, אין יום שהוא לא חסר לי. הוא היה היחיד שהבין אותי, הייתה לו ראיה כללית". כנראה הרב דרוקמן התגעגע לחברותא, ועלה לבית המדרש של מעלה לחדש את הלימוד שלהם וללבן יחד את שאלות השעה והדור. מי יתן לנו תמורתו.

 

"אי עניו אי חסיד - מתלמידיו של אברהם אבינו"
// הרב יואל רוזנברג, ישיבת ההסדר הכותל

בגמרא (בבא בתרא צא, א) נאמר: "ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו 'אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה'". הנצי"ב מוולוז'ין (בראשית כג, ו) מבאר שישנם שני תחומי הנהגות של מנהיגי הדור: הנהגת התורה בענייני אלוקות ובסוגיות הנצח, והנהגת המדינה בצרכי השעה וההווה. אברהם אבינו כלל בתוכו את שתי ההנהגות. "בהנהגת המדינה היה כמו מנהיג חכם נעלה, ובהנהגת עבודת אלוקים היה קברניט לספינה", ולכן הספידוהו בכפל לשון "אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה".

כדברים אלו ניתן לומר על תלמידו הגדול של אברהם אבינו, מורנו ורבינו הרב חיים דרוקמן זצוק"ל. מנעוריו עד ימיו האחרונים יגע ועמל ללא הרף ובמסירות נפש להאהיב שם שמיים, להרבות תורה ואמונה בארץ הקודש ובגולה. עסק בכל כוחו להאיר בתורת ה', ולהחיות ליבם של רבבות מכל המגזרים, יזם את מפעל ישיבות ההסדר, דחף להקמת ישיבות, מכינות ומדרשות בכל אתר ואתר, הפיץ את אור התורה הגואלת בכל האומה וחולל מהפכה רוחנית.

יחד עם זאת, כממשיך דרכם של גדולי ישראל רבותיו - הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה, עסק הרב בכל מאודו בבניית העם והארץ במערכות הציבוריות, החינוכיות והפוליטיות במדינה, מתוך אכפתיות ואחריות לכלל ולפרט. גם בעולם ההנהגה המעשית לא התנתק רבינו מעולמו הרוחני. את כל מפעליו המעשיים פעל מתוך צפיית הישועה ואמונה בתהליכי הגאולה ההולכת וצומחת לעינינו בדורותינו. מתוך שלימד סנגוריה על הדור, אהב את העם, התורה והארץ והתבונן על כל התהליכים והנפשות בעין טובה.

עלינו מוטלת החובה והזכות להמשיך את מפעלו הגדול של מו"ר הרב דרוקמן בקיום דברי חז"ל (יומא פו, א): "ואהבת את ה' אלוקיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה. פלוני שלמדו תורה, ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו. עליו הכתוב אומר: ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

שליח הציבור של כלל ישראל
// הרב חיים וולפסון, ישיבת ההסדר ירוחם

כתלמידים בישיבת אור עציון זכינו ללמוד ולצמוח מתורתו של הרב, אבל לא פחות זכינו לקבל מתפילותיו. חלק גדול מאירועי השיא בישיבה היו קשורים בתפילותיו הייחודיות של הרב. כשהרב היה עובר כשליח ציבור, הוא היה סוחף אותנו בתפילתו. כך היה בתפילתו מלאת ההודאה ביום העצמאות, בבכי שהיה מלווה את אמירת הקינות מכריכה לכריכה בתשעה באב (כשהרב יושב למעלה מארבע שעות ישיבה מזרחית בלי לזוז), בלילי שבת, שעה שהיה מכריז בקולו: "מלאכי השלום, בואכם לשלום, ברכוני לשלום ואמרו ברוך לשולחני הערוך", ויותר מכל בלט הרב כשליח ציבור בימים נוראים.

שנים ארוכות היה הרב שליח הציבור בישיבה. בראש השנה היה עובר לפני התיבה את תפילת ערבית של יום ראשון ושתי תפילות המוסף. ביום כיפור היה בעל התפילה בתפילת קול נדרי וערבית, מוסף ונעילה. בתפילות אלו כל תורתו, מסירות הנפש, אהבת ישראל שבו, העין הטובה והחתירה הבלתי פוסקת לתקן עולם, היו עולים יחד השמיימה בזעקה גדולה. הרגשנו שאנחנו זוכים להתפלל במחיצתו של בעל תפילה ייחודי, כמי שעומדים במחיצתו של אחד ויחיד, שמתחטא לפני קונו בתחנונים, בבקשה, בסנגוריה ובתביעה לרחמים על עם ישראל כולו, כאחד מענקי התפילה שעמדו לישראל במשך הדורות, ולנו לא נותר אלא לאחוז בשיפולי טליתו ולעלות למרומים.

יתרה מכך, כשהרב התפלל, היה ניכר שאין לו בעולם דבר מלבד תפילתו. הוא היה כל כולו בתפילה. זכינו להרגיש ולראות מהו אדם שעומד נוכח האין סוף ממש, בלי חשבון, בהתמסרות והתבטלות מלאה.

חשוב לציין, הרב היה בעל תפילה בחסד. עם נוסח מדויק, שליטה מלאה בקולו הצרוד והובלה מדויקת של הציבור הרב שהיה גודש את הישיבה בימים הנוראים. דבר אחד הוא להתפלל, ודבר אחד להוביל את הציבור בתפילה, ואת שניהם הרב היה עושה בצורה מיוחדת במינה. דווקא קולו הצרוד היה הערך המוסף בתפילות אלו והכניס בתפילה ממד של זעקה שבאה מלב שכואב את כאבו של כלל ישראל.

גם בתפילות עצמן הרב לימד אותנו - לימד להתפלל. עם בכי קבוע במקומות מסוימים, זעקה של כאב או שמחה במקומות אחרים. אותם המקומות, הפכו להיות לבאי בית המדרש למקומות ממשיים, בהם המילים עצמן זועקות גם שנים לאחר שהמשכנו בחיינו והתפללנו במקומות אחרים. גם היום כשאני (וכמוני רבים) מתפללים "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה", אני זועק את זעקת הרב "כי תעביר ממשלת זדון" באותה הרגשה שהיינו מרגישים, שהנה ברגע זה הרב מכלה את הרשעה במילותיו ובידיו המונפות. כשהרב היה מאריך במילה "ותמלוך" כמו שמאריכים ב"אחד", היינו חשים את הצימאון האדיר להופעת ה' על העולם כולו. כך גם היה מתייפח בבכי בתפילת "אבינו מלכנו", בבקשה להעביר "שנאת חינם מעלינו ומעל כל בני בריתך".

שיא השיאים היה בעבודת כהן גדול ביום הכיפורים. לרב היה נוסח ייחודי לסדר העבודה (שלמד מהרב קהתי), הן לתיאור ההשתחוויות "והכהנים", והן לסדר הווידוי של כהן גדול, בו הרב היה מנגן ניגון מלא רוך ותחנונים שלא היה משאיר עין אחת יבשה. ושוב, כל העומדים היו מרגישים בחוש איך הרב עומד ומתוודה בשם כל ישראל.

לאחר שעזבתי את הישיבה והתחלתי ללמד, חשבתי שנכון היה אם היו מקליטים את הנוסח של הרב לתפילות, ולוּ בשביל שיישמר לדורות הבאים. התייעצתי עם אחי בוגר הישיבה, ובעצה אחת חשבנו לברר שמא יש נוסח מוקלט. ניגשנו לאחד מבאי ביתו של הרב ושאלנו אותו האם יש נוסח מוקלט. הוא ענה שלדעתו אין. "ואם נרצה להקליט אותו?", שאלנו. "להקליט את הרב? לרב לא יהיה זמן לזה", נענינו. התאכזבנו וקיבלנו.

לפני מעט יותר מעשר שנים, נתבקשתי על ידי מו"ר הרב בלומנצוייג, להיות בעל התפילה בתפילת מוסף ביום כיפור בישיבה בירוחם. היה לי ברור שהנוסח שבו אתפלל יהיה הנוסח של מו"ר הרב דרוקמן. כדי להיות מדויק החלטתי לפנות אל הרב בעצמו. החלטתי להעז ולשאול את הרב אם נוכל לשבת על הנוסח ואם אוכל להקליט אותו. "איזו שאלה, ודאי!", ענה לי הרב בקצרה כדרכו. מכיוון שידעתי שקשה מאוד לתאם עם הרב, תיאמתי אתו מועד כחודשיים לפני הימים הנוראים. זמנו העמוס של הרב, וגם אילוצים שונים שלי, מנעו מאיתנו לקיים את הפגישה. לבסוף, כשבועיים לפני ראש השנה הבנו שלא נצליח להיפגש וסיכמנו שנדבר בטלפון ואקליט את הרב בטלפון. ואכן, זכיתי והשיחה התקיימה.

השיחות עם הרב בטלפון בדרך כלל היו קצרות ומתומצתות, אך השיחה הזו ארכה זמן רב. הרב התעכב להסביר את הנוסח, למה עולים במקום אחד ויורדים במקום אחר, החל להתחזן, וכשראה שהטון לא מדויק, התחיל שוב, הכל בסבלנות רבה, כדי שיהיה ברור ושאוכל להקליט אותו.

כך זכיתי להחזיק ברשותי נוסח מוקלט של התפילות של הרב. שנים רבות הייתי חוזר להקלטות לשמוע אותן, הן גם שימשו לא מעט חברים בעלי תפילה, שביקשו לקבל לידיהם את הנוסח. לצערי, הטכנולוגיה שעמדה לרשותי הייתה פשוטה ביותר אך למרות זאת ניתן היה לשמוע אותו. המכשירים היום לא מצליחים לקרוא את הקובץ וממתינים לגואל שיצליח לחזור ולהשמיע אותם.

הזכות הגדולה באמת היא שנוסח הרב לתפילת מוסף הפך להיות הנוסח גם בבית הישיבה בירוחם. מאות האנשים הפוקדים את הישיבה מנגנים את הווידוי, זועקים את הזעקות יחד. עם השנים התברר לי שרבים מחבריי, בוגרי הישיבה של הרב, משמשים אף הם כשליחי ציבור בנוסח של הרב במקומות שונים.

אגלה סוד: בתפילת 'הנני העני ממעש', כשבעל התפילה מבקש "וקבל תפילתי כתפילת זקן ורגיל ופרקו נאה וזקנו מגודל", הייתה עולה מולי בצורה טבעית דמותו של הרב, והייתי חושב (וגם אמרתי כך פעמים רבות) שאני מתקשר לתפילתו של הרב, אוחז בשיפולי טליתו, ועולה מעלה איתו. כעת הרב למעלה, וכמו שאנחנו מכירים אותו, אוחז בכיסא הכבוד ולא מרפה מבקשת רחמים, חן וחסד, שלום וברכה על ישראל. ניאחז בשיפולי אדרתו, בדרכיו שהשאיר לנו כאן בארץ ונתפלל ונפעל לדברים שפעל להנחיל ולחנך אליהם.

אהבת את המאמר? שתפו

עוד מאמרים שיכולים לעניין אותך
אוריה ג'ורי

עוד לא אהבנו די

את אביעד דַרף תפגשו תמיד עם חיוך גדול על הפנים וגיטרה ביד. את ההשראה לאמנות שלו

למאמר המלא »
אורי צוקר

לעלות למטה

אורות רוקדים, פירוטכניקה מטורפת, פלייליסט חלומי,  הקהל באטרף, חשמל באוויר, וזה הוא על הבמה. * כל

למאמר המלא »

מצאתם טעות בכתבה?

נשמח שתדווחו לנו וככה נוכל לתקן...

דילוג לתוכן